"כגרוש ואב לבת, שהשנה עלתה לכיתה א', ומתוך מודעות לחשיבות ההורות שליי בכל נושא שקשור לבתי, שלחתי מכתב לעירייה בו ביקשתי להכניס את כתובתי למערכות המחשוב, כך שכל דואר שהעירייה שולחת בנוגע לבתי יגיע גם לכתובתי", סיפר לי לאחרונה אב גרוש, אחד מתוך עשרות שפנו אלינו לעמותה בנושא. "הדואר החשוב ביותר אותו שולחת העירייה הוא טפסי הרישום והשיבוץ למוסדות החינוך, שבמקרה האישי שלי היו לכיתה א'. באופן מפתיע קיבלתי תשובה מהעירייה שלא ניתן לרשום את הפרטים שלי במחשב העירייה, עקב בעיות טכניות בתוכנה. מסתבר שלעירייה פשוט אין 'שדה' בתוכנה בו ניתן לרשום את פרטי האב, כאילו אין בהם צורך ואין לאב חשיבות כהורה".
הבעיה, כמובן, לא נגמרת ברישום הפרטים בעירייה, אלא ממשיכה גם כשהילדים לומדים בבית הספר. לא קלים חייו של אב גרוש הרוצה להמשיך בהורותו בכל תחום חייה של בתו. לאחר שעידכן את פרטיו בעירייה המתין אותו אב גרוש שפנה אלינו בסבלנות למכתב הראשון. "עברו ימים וביתי הודיעה לי שהגיע מכתב לבית של אימה ובו כתוב מה צריך להכין לכיתה א', מכתב שכמובן לא הגיע אליי. גם את מכתב ההזמנה לפגישת ההכרות עם המחנכת שלח בית הספר רק לאם, ואני כלל לא ידעתי שהמפגש המרגש והחשוב הזה מתקיים.
"כאב, גם אם גרוש, לא מובן לי מדוע עליי להיאבק מול גופים בירוקרטים על הדברים הבסיסיים ביותר שמגיעים לי מעצם היותי הורה לבתי? מדוע גרושתי מקבלת את כל המידע באופן אוטומטי וכברירת מחדל, ואילו אני, האב, צריך לעבור השפלה שכזו? מדוע לא שני ההורים מקבלים את כל המידע?"
הבעיה של אותו אב גרוש היא, כמובן, בעיה כוללת. המצב היום הוא שאבות גרושים לא מקבלים מהעירייה את טפסי הרישום למוסדות החינוך (לגן ולאחר מכן לבית הספר), וכך נוצרים מצבים בהם האם רושמת לבדה את הילד למוסד החינוכי (מהלך בלתי חוקי כשלעצמו, שכן שני ההורים חייבים, על פי חוק, לקבל יחדיו כל החלטה מהותית בעניינו של הילד). והאבות? הם נשארים מחוץ לתמונה, ובמקרים רבים כלל לא יודעים לאיזה מוסד חינוכי רשום ילדם, עד שהם שומעים זאת ממנו.
גם לאחר הרישום, מאחר ונתוניו של האב לא מופיעים במערכת המיחשוב, בתי הספר והגנים לא שולחים לאב כל מידע רשמי, כך שכדור השלג ממשיך להתגלגל, ואחרי שהעירייה לא הכירה בהורותו של האב, מגיע תורו של בית הספר או גן הילדים.
הבעיה הזו, בעיה כואבת וקשה עבור אבות גרושים רבים מספור, הובילה אותנו לקדם את הצעת חוק "רישום כתובת של הורים גרושים", אשר הגיש ביוזמתי ח"כ מאיר שטרית. ההצעה תעלה מחר (ג') לדיון בוועדה לזכויות הילד, בראשות ח"כ זבולון אורלב. היא הוגשה במטרה לעדכן את חוק "מסירת מידע להורה", אשר אושר בכנסת לפני כשנה וקובע כי ההורה רשאי לפנות בכתב לגופים המוזכרים בו (המוסד לביטוח לאומי, מוסדות חינוך, רשויות מקומיות, בנקים ומוסדות פיננסיים ומוסדות רפואיים) כדי לקבל את המידע הנוגע לילדיו.
במילים אחרות החוק הקיים מצריך:
לא זה החוק לו פיללנו, כשסייענו לקדם אותו. המטרה הייתה שכל מידע ישלח לכתובות שני ההורים, ללא כל התניה, אולם מאחר והיתה אז התנגדות עזה של משרדי הממשלה השונים לנוסח המקורי, נוסח זה הוא הפשרה שהתקבלה.
אך זו לא הבעיה היחידה עם החוק שעבר לני שנה. עד כמה שזה נשמע מופרך, ואולי לא כי במדינת ישראל אנו חיים, הגופים השונים פשוט אינם מקיימים את לשון החוק. עשרות אבות גרושים קיבלו מאיתנו את המידע על זכותם לקבל את המידע, פנו לרשות המקומית בה הם גרים ולביטוח הלאומי, אך עד היום (שנה לאחר חקיקתו) אותם גופים מסרבים לשלוח להם את המידע לגבי ילדיהם בתירוצים שונים ומשונים.
מכיוון שכך, חשנו שראוי להמשיך ולקדם את הנושא בכנסת, כדי שיהיה לו מענה הולם וראוי ושכל מידע ישלח אוטומטית, כברירת מחדל, לשני ההורים. הצעת החוק שתעלה מחר לדיון בוועדה אמורה לתקן את המצב שיצר החוק הנוכחי, ולפיה כתובת האב תתווסף לרישומי משרד הפנים ומשם תעבור, ללא צורך בפנייה מהאב, לכל גוף רלבנטי העוסק בענייני הילד.
אך לצערי גם החוק החדש, אם יאושר, לא יביא לשינוי הדרוש. ועדת שרים לחקיקה אישרה רק סעיף אחד מתוך שלושת סעיפי הצעת החוק, ושוב אנחנו עלולים להגיע למצב אבסורדי, שכן נוסח ההצעה אומר ש"הורהו של קטין רשאי לפנות לפקיד הרישום ולבקש כי כתובתו תירשם ככתובת נוספת למשלוח דואר". באופן מפתיע,
כבר היום קיימות במשרד הפנים כתובות שני ההורים, כך שבפועל אין צורך לפנות ולבקש להוסיף את הכתובת, אלא יש צורך לתת הנחיה להעביר את שתי הכתובות גם יחד לכל גוף רלוונטי.
בעיה נוספת שיש עם הנוסח שאושר נוגעת למילה אחת, מלאת משמעות. הצעת החוק קובעת כי ההורה "רשאי" לפנות. ואני שואל למה רשאי? הרי בכך שהמדינה הופכת את העניין לרשות היא מאותתת (בעיקר) לאבות הגרושים שההורות שלהם היא עניין של החלטה אישית שלהם, של בחירה שתוצאתה התמודדות עם בירוקרטיה רבה. היא למעשה אומרת להם ש"מותר" להם להתחמק ולהשתמט. והמסר הזה עובר לא רק לאבות, אלא גם למוסדות המדינה עצמם, מסר שמשמעותו שאין הכרח ואין דחיפות לשנות את הקיים.
ברור שיש צורך בשינוי נוסח החוק ובשינוי הנורמות החברתיות בכל הקשור להורותם של אבות. חוק "רישום כתובת של הורים גרושים" הוא חוק חשוב מאין כמוהו. אין להשאיר את קבלת המידע כאפשרות פתוחה שאולי תתקיים ואולי לא. אב צריך לקבל את כל המידע לגבי ילדו באופן אוטומטי וכברירת מחדל, בדיוק כפי שמקבלת אמו של הילד, והמסר לאבות צריך להיות חד משמעי ובלתי מתפשר - שאין כל אפשרות או דרך להשתמט מהאחריות ההורית כלפי ילדיהם. רק כך יואץ התהליך החברתי לקידום הורותם של האבות.
גיא רוה הוא אב גרוש, פעיל לקידום חלוקת האחריות ההורית המשותפת בחקיקה ובחברה, מייסד ארגון "הורות משותפת = טובת הילד". תודה לרותי דניאל על הסיוע הרב בכתיבת המאמר