סקר: מחצית מהסובלים מדיכאון - לא עובדים

מהסקר, שנערך בקרב מאות נשאלים מרחבי העולם, עלה גם כי רק 65% מהסובלים מדיכאון פנו לקבלת טיפול. והבושה, מתברר, היא עדיין בעיה גדולה עבורם: למעלה מ-80% ציינו כי הם מתביישים לדבר על הבעיה עם קרוביהם

50% מהסובלים מדיכאון אינם עובדים ומעל 80% מתביישים לדבר על הבעיה עם קרוביהם: כך עולה מסקר שנערך לאחרונה בקרב 777 נשאלים מרחבי העולם הסובלים מדיכאון. את הסקר ערכה חברת התרופות לונדבק, יצרנית התרופה ציפרלקס לטיפול בדיכאון.

 

70% הצהירו: הדיכאון משפיע לרעה בעבודה

מהסקר עלה כי 65% מהסובלים מדיכאון פנו לקבלת טיפול רק לאחר חצי שנה ויותר מרגע שהחלו לחוות דיכאון. מחציתם ביקרו אצל הרופא למעלה מעשר פעמים מאז אובחנו.

 

למעלה מ-80% מעידים כי בשל הבושה הם אינם מדברים עם קרובים ובני משפחה על דיכאון ו-85% אף סבורים כי דיכאון לא נתפס בחברה כפי שנתפסות מחלות אחרות. 87% מהנשאלים סבורים כי הדיכאון משפיע על איכות חייהם במידה רבה עד רבה מאוד.

 

מממצאי המחקר עולה גם כי 50% מהסובלים מהתופעה בלבד מועסקים וכי רק 30% מכלל הסובלים מדיכאון מועסקים במשרה מלאה. 70% מבין המועסקים מצהירים כי הדיכאון משפיע לשלילה במידה רבה או רבה מאוד על עבודתם, בעיקר בהיבט הריכוז וההשתלבות החברתית במקום העבודה. בנוסף, 25% מהנשאלים הצהירו כי עזבו מקום עבודה או לימודים מאחר ולקו בדיכאון.

 

תחושות הסובלים מדיכאון העולות מן המחקר מצביעות על כך ש-70% חוששים מכך שהדיכאון לא יחלוף אף פעם באופן מלא, 53% חוששים כי לעולם לא "יחזרו להיות עצמם", ו-46% חשים כי הסביבה לא מבינה את בעייתם בצורה מספקת.

 

באשר לטיפול בבעיה 32% מהנשאלים העידו כי השיפור במצבם הושג בזכות השילוב בין טיפול תרופתי לתרפיה, כ-30% סבורים שהטיפול התרופתי הביא לשיפור במצבם וכ-7% בלבד מייחסים את השיפור במצבם לתרפיה.

 

"יש עלייה במודעות לבעיה"

"האחוז הגבוה של הממאנים להכיר בבעיה מצביע על תפיסה שגויה ודעות קדומות בקרב ציבור הלוקים בבעיה, משפחתם וסביבתם" אומר הפסיכיאטר ד"ר יובל בן-אמנון. "אותן תפיסות מקשות על ההבחנה בין תחושות שליליות לבין דיכאון. עם זאת, בשנים האחרונות אנו עדים בכל העולם, כמו גם בישראל, לעלייה במודעות לבעיה ומיגור הסטיגמה, דבר שתומך בממצא לפיו כמחצית האוכלוסייה שאובחנה כסובלת מדיכאון דבקה בטיפול".

 

לדברי ד"ר בן-אמנון הפסקה של הטיפול לפני הזמן עלולה לטמון בחובה סיכונים אופייניים. "הפסקה מוקדמת של טיפול כרוכה, למשל, בסיכון מוגבר לחזרת אפיזודה דיכאונית בשנה שאחרי הפסקת הטיפול וסיכון להתפתחות מהלך כרוני של הדיכאון, על כל השלכותיו הגופניות, הנפשיות, החברתיות והתעסוקתיות. כמו כן, הפסקה מוקדמת מדי של טיפול תרופתי עלולה לגרום למצב של נוכחות תסמיני דיכאון 'קלים' אצל אדם שחל שיפור לא מלא במצבו ומסכנת את המטופל בהתפתחות עמידות לטיפול".