ניו-יורק נגד "איש הג'ל"

כשמאמן לוס אנג'לס לייקרס פט ריילי עבר לאמן את ניו-יורק ניקס, הניו-יורקרים הזדעזעו. בהמשך הם למדו לאהוב אותו ואז לשנוא אותו

בדיוק היום לפני 20 שנה העיר ניו-יורק הזדעזעה כולה כש"ניו-יורק פוסט" ו"דיילי ניוז" הופיעו בכותרות ענק על עמוד שלם שהכריזו כי אחד האנשים שלמדנו לשנוא יותר מכולם, פט ריילי, המאמן לשעבר של לוס אנג'לס לייקרס, יהיה המאמן הבא של ניו-יורק ניקס. העיתונים גם איחלו לו מזל טוב ליום הולדתו ה-66, שבמקרה נפל על אותו יום. זהו הזמן המתאים להזכיר נשכחות לוותיקים שביניכם, ולגלות לצעירים יותר שריילי, כיום נשיא מיאמי היט השנואה, היה פעם יקיר העיר ניו-יורק, לפני שהפך שוב לאויב הציבור הניו-יורקי, ולמנהל הקבוצה שכמעט בטוח הניקס תצטרך לנצח כדי להתקדם בפלייאוף.

 

אם אתם יכולים לתאר לעצמכם את השוק שהיה מציף את ישראל אם יוסי שריד היה מקבל משרה בכירה ב"מצודת זאב", אז תוכלו גם להבין את השוק שעטף את העיר כשריילי הגיע מאל.איי. פט ריילי? "איש הג'ל" הזה עם השיער המשוח לאחור, השיניים הנוצצות וחליפות הארמני שלו היה איש הוליווד. מה לו ולתפוח הגדול? הפט ריילי הזה שונא הטאטו, העגילים ושרשרות הזהב יגיע לעירנו וינסה להגיד לשחקנים שלנו איך להתלבש ואיך לדבר?

אז, זה פשוט לא נתפש.

 

ההצגה החמה בעיר

כמעט מיד ריילי הפך את הניקס להצגה החמה בעיר. "שורת המקהלה"? "קברט"? "רחוב 42"? איפה! זה הכל משני לניקס, כולל ברברה סטרייסנד וליזה מינלי. למרות שריילי היה רק הבמאי, לא הכוכב הראשי, הוא מיד כבש את הבמה הראשית. הוא הפך ל"טופ בננה", כפי שאמרו כל ספסרי הכרטיסים בהצטלבות השדרה השמינית ורחוב 38. המאמן לשעבר היהיר והמתנשא, הסנוב הידוע, פתאום הופך להיות אחד מהחבר'ה? פליז, תגידו לי שזה סתם חלום רע.

 

אבל לא. המאמן שניצח את אליפויות אן.בי.איי בשנים 1982, 1985, 1987, ו-1988, עם רקורד שלא היה כמותו של 533 נצחונות לעומת 194 הפסדים – 73% הצלחה ללא אח ורע בליגה – מגיע העירה להוציא את ניקס מבור השופכין אליו נפלה באמצע שנות ה-70, אחרי שתי אליפויות בשנים 1970 ו-1973, ולא הצליחה לצאת ממנו.

 

אני זוכר מה אמרו כולם אז: אם הוא מוציא אותנו מהבור, אנחנו מוכנים לסלוח לו על הכל. התענוג יעלה לניקס הון תועפות – החוזה שקיבל היה אז מעל ומעבר משכורת של כל מאמן אחר בליגה – וכולנו יודעים שהוא לא מאמן אידיאלי, אבל אנחנו גם יודעים שהבנזונה הזה הוא ווינר. האליפויות ואחוזי הניצחון מצהירים זאת בקול רם. אמרו עליו שהוא לא ניצח. מי שניצח היו שני כוכבים מהמזהירים ביותר שהיו בתולדות הליגה, כרים עבדול ג'אבר ומג'יק ג'ונסון, ששיחקו בלייקרס. מקטרגיו טוענים שעובדה שאחרי שכרים פרש, ואחרי שמג'יק נאלץ להפסיק לשחק כשהתברר לו שהוא נושא את וירוס HIV, ריילי הפסיק להיות מנצח כזה גדול. שחקנים בקבוצה כמו ג'יימס וורת'י, ביירון סקוט ואיי.סי. גרין טענו אחרי שעזב את הקבוצה שהוא היה קונטרול פריק ללא תקנה, שהעביד את שחקניו בפרך, ורק הכישרון של כרים ומג'יק הציל את משרתו.

 

כך או כך, עם הצלחה אין להתווכח. ניקס של אז היו ברדק אחד גדול. שחקנים שסירבו להתאמן, סירבו להתאמץ והיו צריכים מאמן חזק, תקיף, שישתלט על הבלגן.

 

לידה מחדש

אנשים שכחו דבר חשוב אחד: פט ריילי הוא יותר ניו-יורקי מרוב הניו-יורקים. בלוס אנג'לס הוא חייב היה להתנהג "הוליווד" וליצור את השואו המפורסם של לייקרס. אבל הוא פייטר לא רגיל שנולד וגדל בסקנקטידי, אפ-סטייט ניו-יורק, ושהוא "צווארון כחול", שגדל בבית קשה-יום. הוא איש עבודה שלא פוחד להפשיל שרוולים, וכבר מגיל 12 הוא וחבריו היו מתגנבים לרכבות שהגיעו מניו-הייבן כדי לרדת איתן העירה ולהתפלח למדיסון סקוור גארדן כדי לראות את ניקס משחקת.

 

בימיו בקולג' זכה ריילי למלגות גם כשחקן פוטבול וגם כשחקן כדורסל, אבל הוא בחר בכדורסל ושיחק בקנטקי תחת המאמן העריץ ביותר בהיסטוריה של המכללות בארה"ב, הגזען הידוע אדולף "הברון" ראפ. ריילי הפך לאול-אמריקן. אבל החותם הגדול ביותר על שמו מהימים ההם קשור בכך שעמד בראש הקבוצה של קנטקי הלבנה, הקבוצה מספר אחת במכללות, שהפסידה את אליפות המכללות לטכסס ווסת'רן האלמונית והקטנה, הקבוצה הראשונה שניצחה עם חמישה שחקנים שחורים. בקנטקי הוא סיים את שנות משחקו עם ממוצע מצוין של 18.3 נק' למשחק ונבחר שביעי בסיבוב הראשון של הדראפט ע"י סאן-דיאגו רוקטס (היום יוסטון רוקטס). הוא הועבר בטרייד ללייקרס, איתה הפסיד פעמיים בסידרת הגמר לניקס ב-1970 ו-1973. מצד שני הוא היה בין שחקני לייקרס שניצחו את ניקס וזכו באליפות 1972.

 

"נאלץ להפסיק לשחק כשהתברר לו שהוא נושא את וירוס HIV". ג'ונסון (צילום:Getty Image Bank)

 

מיד כשהגיע לניו-יורק, ריילי אמר לשחקני ניקס שהוא מאמין בחוק פשוט מאד: הם יעשו בדיוק מה שהוא אומר להם, או שיעשו מה שהם רוצים – במקום אחר. הוא הבין מיד שבניקס לא יהיה שואו. מה שיהיה בניקס זה מלחמה, והוא החל להביא שחקנים שהתאימו למודל שבנה במוחו: הקבוצה הקשה והפיזית ביותר בעיר הקשה והפיזית ביותר. מה שהתאים ללוס אנג'לס לא התאים לניו-יורק, והוא הבין זאת מיד.

 

אני עדיין זוכר מאמר שכתב איירה ברקו בניו-יורק טיימס: "ריילי הגיע מוכן עם מייבש השיער שלו, מחברת התרגילים וספר המוטיבציה. עכשיו כל מה שהוא צריך זה שחקנים. בקשות מתקבלות ממחר, בעיקר משחקנים ששמם מג'יק או ג'ורדן". ריילי עסק במוטיבציה בשנים שאחרי תקופתו בלייקרס. הוא הפך לנואם פופולרי ומוטיבייטור בחברות האמריקאיות הגדולות ביותר, והוא הגיע לניו-יורק מוכן ומזומן ליצור קבוצת שחקנים בעלי מוטיבציה, אגרסיביות, גאטס וביצים. וכאלה היו השחקנים שהוא אסף: ג'ון סטארקס. אנטוני מייסון. צ'ארלס אוקלי. צ'ארלס סמית', ודוק ריברס. שחקנים שעל מצחם כתוב: "מלחמה ואגרסיביות על חשבון כשרון ויופי"'. כמובן שהסופרסטאר היה הסנטר, פטריק יואינג, שהיה חייב לעבור מטמורפוזה משחקן כשרוני אבל עדין מדי, האוהב לעמוד עם ה-2.15 מ' שלו מחוץ לקשת ולזרוק פגזים, ואילו ריילי לימד אותו מלחמה תחת הסל וקרבות אכזריים בשוחות באיזור הצבע.

 

ריילי הפך את ניקס בשנים שאימן אותה לקבוצה הקשה והמפחידה ביותר בכל הליגה, שרק גאוניותו של מייקל ג'ורדן, בשיקאגו בולז, מנעה ממנה אליפויות. במשך ארבע עונות, ריילי ניצח עם ניקס יותר מ-50 משחקים בעונה, הוביל את הקבוצה לפלייאוף כל שנה ולאליפות האיזור האטלנטי שלוש שנים רצופות, ורק מייקל ג'ורדן עוצר אותם שוב ושוב מלקחת את אליפות אן.בי.איי. אבל ב-1994, כשג'ורדן פרש (זמנית) מהכדורסל כדי לנסות את כוחו בבייסבול מקצועני בצעד מוזר ביותר (שנכשל), ניקס הגיעו לגמר אן.בי.איי, הובילו 3-2 במשחקים נגד יוסטון, ובמשחק הששי, שהיה אמור להביא להם את האליפות, הם איבדו יתרון, אבל עדיין יכולים היו לנצח כשבשניות האחרונות, כשיוסטון מובילה 84-86, ריילי החליט החלטה טראגית: לתת לג'ון סטארק לזרוק את הכדור מקו השלוש ולהביא ניצחון – וזאת אחרי שסטארק פישל במשך כל המשחק עם שני סלים בלבד מתוך 14 ניסיונות – במקום לבשל תרגיל עבור יוברט דייוויס, קלעי השלשות הטוב בליגה. כמובן שסטארקס החמיץ בקילומטר וניקס החמיצו את האליפות.

 

שוב אויב הציבור

לא בגלל ההפסד שונאים את ריילי בניו-יורק. לשנאה יש סיבה הרבה יותר אישית. לאחר ההפסד נגד יוסטון, ריילי הבין כנראה שניקס, אותה הפך לכה מצטיינת, היא קבוצה מזדקנת הזקוקה לכמה שנות בניה מחדש. תחת שרביטו הם הפכו לקבוצה הפופואלרית ביותר בעיר וההרגשה היתה שהוא אוהב את הקבוצה ואת השחקנים. לפחות ככה דיבר כשהרצה על "נאמנות קבוצתית", "אחד למען כולם", ו"הרוח הלוחמת והאוהבת של כולנו בניקס".

 

בלי שאיש ידע הוא החל משא ומתן סודי ולא חוקי עם מיאמי היט. החוק אומר שאסור למאמן לנהל משא ומתן עם קבוצה אחרת כל זמן שהוא פעיל ולא קיבל רשות מקבוצתו לנהל משא ומתן עם קבוצות אחרות. אבל ריילי כנראה האמין שהוא מעל החוק, וספרי המוטיבציה, הנאמנות הקבוצתית והצורך לאחווה בכל הקבוצה נכתבו עבור אחרים. הוא ברח באישון הלילה למיאמי, שילם את קנס מאה אלף הדולרים שהטילה עליו הליגה, מיאמי שילמה קנס של מיליון דולר לניקס, ובכך נגמר סיפור ניקס לגבי דידו.

 

אבל בניו-יורק איש לא שכח. והעלבון הפך צורב עוד יותר כשריילי, שלקח את שרביט המאמן מסטיב ואן-גנדי לפני סיום עונת 1996, ניצח עם קבוצתו החדשה את ניקס בשנה שאחרי. עד היום איש לא יודע מה בדיוק קרה במיאמי היט עם ואן-גנדי, איך זה שלפתע פרש לפני הפלייאוף, וזה כנראה גם לא מעניין אף אחד. הדבר היחיד המעניין את אוהדי הכדורסל בתפוח הגדול הוא לנצח את מיאמי היט בפלייאוף. ריילי כבר לא המאמן, אבל הוא הבוס הגדול. הוא הארכיטקט של הקבוצה שהביא את לברון ג'יימס וכריס בוש, ואם ניקס תצליח להביס את את מיאמי היט, העיר כולה תחגוג.

 

בניו-יורק איש לא שולח היום כרטיסי ברכה לפט ריילי ליום ההולדת. גם לא לכבוד יום השנה ה-20 להגעתו לתפוח הגדול.