ניצחונה של הנוסחה

הזכייה הצפויה של ג'קי בגמר "האח הגדול" התאימה בדיוק לנוסחה של המלהקים, המפיקים והצופים. אבל הוא, בתוך המשוואה הזו, היה דמות שטוחה שלא מתפתחת כמו האחרות. סמדר שילוני מסכמת עונה שהכל קרה לה, ומעט מאוד קרה בה

האיש הראוי ניצח. המנהל הגדול של הריאליטי יכול להיות מרוצה. ג'קי עבד מאוד קשה. ג'קי זקוק לכסף, ג'קי חמוד לאללה ויש לו קיטבג של משפטים קליטים שיכולים לפרנס עונה שלמה של "ארץ נהדרת". היה לו מז'יק והוא סומן מהרגע הראשון כמי שייקח את העונה. הוא היה זוכה על פי בקשה, על פי מרשם, מסעודה בוודאי מתהפכת במיטתה בסיפוק הלילה.

ג'קי והתיש. זו הפורמולה שעבדה, לא יותר (צילומים: ערוץ 2)

 

אני חושבת שאם לשים את האצבע על הבעיה שלי עם הניצחון של ג'קי, זה כנראה העניין. ג'קי הגיע לתוכנית כי הוא מתאים לפורמולה. אפשר היה מהרגע הראשון להבין מה ראו בו המלהקים כששלפו אותו מחיי האי-נוחות שהוא חי ושילבו אותו בסדרה.

בתשבץ שנקרא "האח הגדול", ג'קי הוא בהמה טיבטית. לא מבחינת איכות, חלילה, רק בגלל שהוא כל כך צפוי, שלא מקדישים לו כמעט מחשבה.

 

זה כנראה הוויכוח העתיק ביותר בעולם הריאליטי. האם אנחנו רוצים מנצח עממי, נעים לבריות, בגובה העיניים, צנוע, עם ערכים ועוד כל מיני מילים משעממות, או שאנחנו רוצים מנצח כריזמטי, מורכב, מסעיר, שנוי במחלוקת, מפתיע. לא רוצה להיות הפארטי-פופר, אני נמנית על המחנה השני. לבלוע את הגלולה שרוקחים עבורי אלה שרוקמים את האגדה הטלוויזיונית מכוח האינרציה, נשמע לי משעמם. וגם לא הוגן כלפי כל מי שמעורב בדיל הזה.

 

צפוי, מסומן, לא מפתיע

בעיניי ג'קי סיים את העונה פחות או יותר בנקודה בה הוא התחיל אותה, כי ההפקה ייעדה אותו למשבצת מסוימת, והוא בתגובה ייעד את עצמו לאותה משבצת. זה אומר שג'קי פספס את ההזדמנות שלו להתפתח כדמות בתוך המשחק, לעבור תהליך, וגם אנחנו, הצופים, הפסדנו אותו. ושלא תבינו לא נכון - היו לג'קי רגעים מרגשים, מצחיקים, נוגעים ללב, מקסימים, אבל לעתים נדירות הוא הביא איתו משהו שלא ציפיתי לו.

ליהיא וג'קי. קיבלה את הקולות של פרידה

 

התוצאה, אגב, היא בדיוק זו - בחירה צפויה ולא מפתיעה. כי מנצח שמסומן כמנצח ברגע שהוא נכנס הביתה, הוא כמו ספוילר למעמד הגמר. ההפתעה הגדולה היתה שליהיא הגיעה למקום השני ולא השלישי, והסיבה היא כנראה שהקולות של פרידה הלכו אליה. 

 

וכן, בעולם אידיאלי, לפחות בזה שלי, ליהיא היתה זוכה. היא היתה שריד אחרון בבית לאנשים מורכבים שהצליחו להתפתח כדמות, לעורר לפעמים רגשות לא אחידים, לעצבן ברגעים מסוימים, לעורר הזדהות באחרים. היא החזיקה את המסך בשתי ידיים וטרפה אותו. בחורה בלי הפסקה. 

 

נופר וליהיא, לשתיהן זה נדלק על הכסא ברגע שהן יצאו מהבית: שתיהן התפוצצו כמו זיקוקים בערב יום עצמאות בכיפת הסלע. אבל ליהיא עשתה את זה עם החן הבלתי נגמר שלה. נופר נשמעה כמו אזעקת אמת, והגישה לנו את מנת הדגל שלה - צווחות שגרמו למהפכה בסוריה להיראות כמו תה של שעה ארבע בבית המלכה. סיון ועמיר ממילא הגיעו לגמר על תקן גלולת השינה, כך שאין טעם להזכיר אותם.

 

ההפתעות שמחוץ

זאת העונה שתיזכר כעונה שהשיא שלה לא נרשם בגמר. רחוק מזה. השליש הראשון של העונה הכיל פחות או יותר את כל הדרמות שהרופא רשם לנו לעונה שלמה. ההדחות בעונה הזו היו מפתיעות ביותר. אנשים כמו אלעד, פרידה, דנה, שבעולם מתוקן היו צריכים למצוא את עצמם בגמר, נשרו בדרך.

מודחי העונה של "האח הגדול". הכל היה שם, ולא בזכות ההפקה

 

העונה שהאירועים קרו לה, יותר מאשר קרו בה. פרשיית דנה רון ופליטת הפה של יורם זק (שקיבל חיזוק מיוחד בסוף המשדר),

אבירם שכמעט והוכנס לבית, נתן זך מחד, לימור לבנת מאידך.

 

אני אזכור את העונה הזאת כעונה עם גמר צפוי באופן לא מספק. העונה שבה למרות מאמצים רבים לא הצלחתי באמת לרצות בניצחון של אף אחד מהדיירים, לא באמת היה לי אכפת. בפעם האחרונה שזה קרה, למנצח קראו בשבקין, והעונה שהגיעה אחר כך נראית בינתיים כמו שהתאוששות צריכה להיראות. אינשאללה זה יקרה גם לעונה הבאה של "האח הגדול".