אמנם, גם בשאר המדינות המפותחות חיו באמצע העשור הקודם כ-60% אחוזים מהעניים במשקי בית שבהם לפחות מפרנס אחד, אולם מכיוון ששיעורי העוני הכלליים במדינות אלו היו נמוכים בהרבה, תחולת העוני הממוצעת בקרב עובדים עמדה על כ-7.7% אחוזים בלבד.
לפי הנתונים, הבעיה בולטת במיוחד בשנים האחרונות בקרב ערביי ישראל. על פי הדו"ח, כשני שליש מהעובדים העניים הם ערבים – שיעור גבוה מאוד ביחס לשיעורם באוכלוסיה הכללית – כחמישית ממנה. זאת ועוד, בבנק ישראל טוענים כי כמחצית מהעניים הערבים חיים בבית שבו יש מפרנס אחד במשרה מלאה.
נתוני העוני בקרב ציבור העובדים, במיוחד על רקע נתוני הצמיחה המרשימים של כלכלת ישראל, מדאיגים. בעיקר, הם מעוררים את השאלה מדוע קשה כל כך לפרנס משפחה בכבוד בארץ.
גם כלכלני בנק ישראל תוהים בדו"ח על משמעות הנתונים: העלייה של מספר העובדים העניים, על רקע צעדי המדיניות שעודדו את השכבות החלשות להצטרף לכוח העבודה, מעלה את השאלה אם מצבם של העובדים אכן הורע,", מצוין בדו"ח. "כלומר, אם הם נעשו עניים יותר - או שמא מדובר בשינוי הרכב התעסוקה, כך שאנשים שהיו עניים והסתמכו על קצבאות נאלצו, עם הקיצוץ בקצבאות, לצאת לעבודה, ובכך העלו את תחולת העוני בקרב העובדים, גם אם מצבם האישי לא הורע".
הגורמים לעוני בקרב עובדים הם מגוונים, מציינים בבנק ישראל, אולם בולטים ביניהם שניים מרכזיים - מספר נפשות גבוה במשק הבית וכושר השתכרות נמוך. גורמים אלו משותפים למשקי בית חרדיים וערביים ולמשקי בית של יהודים לא-חרדים.
כושר השתכרות נמוך נובע מהשכלה מועטה או מהשכלה שאינה מתאימה לדרישות שוק העבודה, מעיסוק במשלחי יד המאופיינים בשכר נמוך ומעבודה בענפים שבהם השכר הממוצע נמוך יחסית. כל אלה מתבטאים בשכר הנמוך שמקבלים עובדים עניים - כמחצית ואף פחות משכרם של עובדים אחרים בעלי מאפיינים דומים.
יתר על כן, שכר נמוך של עובדים עניים נובע לא פעם מהאכיפה הרופפת של חוקי העבודה בישראל: בישראל קיים שיעור גבוה של עובדים המשתכרים פחות משכר מינימום. בבנק מציינים כי מעמדם של העובדים העניים בשוק העבודה מעורער ופגיע, וכתוצאה מכך הם מתקשים לשמור על זכויותיהם. על רקע זה מדגישים בדו"ח את חשיבותה של אכיפת חוקי העבודה במסגרת המאבק בעוני.