מזנקים בעליה
מה למדנו על תרבויות זרות ואקזוטיות בחופשת האביב
"עשיתם כבר ביטוח רפואי?" שאלה בתיה החותנת כשלושה שבועות לפני הטיסה לקוסטה ריקה. "האמת שלא. אבל קנינו פלסטרים ושלומית הייתה חובשת בצבא. היא רשאית לתת אקומול". אחרי יומיים בהם בתיה כינסה את ועידת חכמי פולין להתייעצות, היא התקשרה שוב ואמרה: "אתם חייבים לעשות ביטוח רפואי. אם יקרה לכם משהו חס וחלילה?"
נו בתיה, בחייך, מה כבר יקרה לנו?
"אני לא יודעת. תצטננו. תקבלו חתך. תשברו את הראש? תחלו במחלה מואוד קשה? או אולי תחטוף אותכם חוליית גרילה ותחתוך לכם את האברים אחד אחד תמורת כופר שאני לא יכולה לשלם?"
בתיה את נורמלית? על מה את מדברת בכלל מחלה קשה??
"אני יודעת לאן אתם נוסעים לי? זו מדינה עניה ויש שם כל מיני חולעראס, אתם תאכלו משהו לא טוב ותקבלו איידס. שלא נדע מצרות!"
בתיה אלוהים אדירים אני לא מוכן לדבר על זה יותר!
"אז תעשו ביטוח רפואי".
בעשרים וארבע השעות הבאות קיבלנו מבתיה עוד עשר שיחות טלפון, שבעה אי-מיילים, 15 הודעות טקסט, יונת דואר ומברק מזמר. בסדר בסדר, אני נכנע! הזמנתי פרמייה של טריליון דולר על הוצאות רפואיות ורכשתי את בית החולים הקתולי בסן-חוזה. רק למקרה שאולי, חס וחלילה, נאכל איזה דג לא טוב ונקבל את מה שבדרך כלל מקבלים מאוכל מקולקל, איידס.
לבשנו קונדום ויצאנו לשדה התעופה. האווירון שלנו עצר באל-סלבדור, מדינה פיקטיבית אשר הומצאה על ידי חברות התעופה בשביל טיסות קישור מעצבנות. אך בכל זאת העצירה שיחקה לטובתנו כי שכחנו לקנות חגורת כסף (חגורת כסף: תזכורת כואבת לעובדה שאתה לאט לאט הופך להורים שלך). שלומית מצאה לי פאוץ' קטן שנכנס מתחת לתחתונים (פאוץ': תזכורת כואבת לסיבה שבגללה חטפת כפות בחטיבה). אחרי מחשבה רבה החלטתי שלא לקחת סיכונים מיותרים ורכשתי את חגורת הכסף יחד עם חורחה, שומר ראש לטיני מגודל. "אני חושבת שאתה מגזים", אמרה לי שלומית. היא התרככה ברגע שהראתי לה את שרירי הבטן של חברנו המסוקס.
"זו מדינה עניה ויש שם כל מיני חולעראס". מפל בקוסטה ריקה (צילום: ויקיפדיה)
כשנחתנו לבסוף בקוסטה ריקה ניגשנו הישר לדוכן השכרת הרכב. נציג החברה המליץ לנו לשכור 4X4 כי הכבישים לא משהו. אמרנו יאללה בסדר, שמנו את התיקים בבגאז' ואת חורחה קשרנו על הגג. התיישבתי בכיסא הנהג והבחנתי במשהו מוזר, לג'יפ יש דוושה נוספת. אמרתי לשלומית שזה בטח בשביל לפתוח את המיכל דלק. התנעתי, לחצתי גז והאוטו לא נוסע. התנעתי לחצתי גז והאוטו כבה ונכבה. ניגשתי עצבני לדלפק ואמרתי האוטו לא זז. הנציג התנצל ואמר לי: "מנואל". אמרתי לו, "תקשיב, מנואל, זה לא מעניין אותי איך קוראים לך אני רוצה אוטו שנוסע". הוא התעקש להזכיר את שמו ואמר בשנית: "מנואל" ובינתיים שלומית צעקה לי מהג'יפ: "נראה לי שאני יודעת מה הבעיה, אני זוכרת את זה במעורפל מהטסט, זה אוטו הילוכים ידניים". אמרתי: "מה זה מה זה?" והנציג שוב הכריז: "מנואל", וכבר חטפתי את הקריזה אז נכנסתי לרכב ופשוט נסעתי שלושה קמ"ש בשביל שהוא לא יכבה.
אחרי ארבעה ימים בדרכים, יצאנו סוף סוף מהחניון של השכרת הרכב. האמת שככל שהתרגלתי לקטע הזה של ההילוכים, העסק נהיה די כיף והנהיגה הפכה לחוויה הרבה יותר אקטיבית, בעיקר בזמן הזינוק בעליה שדורש קוארדינציה רצינית. לא קל לדחוף את האוטו מאחורה בעליות של קוסטה ריקה. "מזל שאנחנו לא חיים יום יום במדינת עולם שלישי", אמרתי לשלומית, שצרחה: "כנס כבר כנס יש אוטוטו ירידה!"
ובכל זאת, לביקור בתרבות זרה יש גם יתרונות רבים, בעיקר כי ניתנת ההזדמנות ללמוד על דרך חיים שונה. הידעתם שבקוסטה ריקה, למשל, לא מקבלים אמריקן אקספרס? גם אנחנו לא. אז נאלצנו למשכן את הלאפטופ בשביל שיהיה לנו מזומן להמשך הטיול. האוכל המסורתי מאלף. ניסינו ליהנות כמה שיותר משלל המטעמים האופיינים. אכלנו פיצות, ספגטי, המבורגרים ואפילו סושי מצויין. גם הקפה הקוסטה-ריקני נחשב לטוב בעולם והתבקשנו כמובן לחזור עם פולים טריים. מצאנו בסופר קפה נסטלה במחיר שווה לכל נפש והבאנו לחבר'ה, ככה שגם הם יהנו מהארומה האקזוטית.
למרות שלא נצפתה כל סכנה ממשית בזמן שהייתנו ברשת המלונות המקומית, "הילטון", בדיעבד הסתבר שרכישת הביטוח הרפואי הייתה החלטה נבונה. תודה בתיה. קוסטה ריקה התגלתה כמדינה מועדת לסכנות, בעיקר בגלל אווירת ההרפתקנות שהמקום משרה על התייר. בערב השלישי נחתכתי קשה אחרי שסכין המטבח הקהה החליק מהעגבניה לתוך הבוהן שלי. ואם זה לא מספיק, רגע לפני שעזבנו נכנסתי עם הזרת בבסיס של המיטה ואני רוצה להגיד לכם שזה הדבר הכי כואב בעולם.
שלומית מרחה לי אקמול ונתנה לי לבלוע פלסטר. חורחה נשא אותי בזרעותיו החסונות לכיוון האוטו שם נפרדנו בדמעות קרוקודיל. להתראות קוסטה ריקה! קראנו בערגה. ובמטוס, בדרך הביתה, הסכמנו שבאמת, מספיק עם הפינוקים, אנחנו צריכים להמשיך ולחקור מקומות חדשים, יעדים נידחים ותרבויות משונות. שנה הבאה נוסעים לניו-ג'רזי!