סופה של תקופה

אחרי שלקחו את התרנגולות מהיריד של צ'יינה טאון, זה היה רק שאלה של זמן עד לסגירה הסופית

במבט דרך חלונות הראווה, מנהטן היא העיר האוטופית מסרטי מדע בדיוני עתידניים: יקרה, מלוטשת, סקסית. מהופנטי אורות, חמוקי הזכוכית והמתכת יובילו אותנו אל הדלתות שיפתחו לנו מעצמם, לתוך הקניון האינסופי, אל המדרגות שישאו אותנו ללא מאמץ אל רמת הקניות הבאה. זו עיר בשיא פריחתה הכלכלית, אבל עבור אלה שמכירים אותה ממזמן, אלו שגדלו בה וראו אותה משתנה ומתרחקת, היא עולם שהולך וגווע.

 

ב-27 בפברואר, באחת לפנות בוקר, תריסר לקוחות נאמנים השתהו מול שלט ה"נא לא להשתהות" ברחוב מוט 8, מסתכלים בדממה בסבלים שפינו את מכונות המשחק בזו אחר זו מהחנות. אחרי שהדלת ננעלה בפעם האחרונה, סלבדור, גבר בגיל העמידה, עם גלי שיער מאפיר שנופלים על פניו ומעיל "מטריקס" מרופט שנגרר אחריו על הרצפה, כחכח בגרונו. "התכנסנו כאן היום כדי להיפרד ממקום שבמשך עשרות שנים היה בית לכולנו: לבנים, שחורים, אסיאתים, מבוגרים וצעירים, אולד-סקול או ניו-סקול, פאנקיסטים, רוקרים, היפים, היפסטרים, וסתם אאוט-סיידרים: זה היה מקום יחיד מסוגו. הלילה, ניו-יורק איבדה עוד חתיכה מהנשמה שלה". סלבדור נושא עיניו לשלט המתפרק מעל דלת הכניסה, השלט שרק יודעי דבר יכולו להבין: "יריד צ'יינה טאון: משחקי וידאו ורוקדות ומשחקות איקס-עיגול המפורסמות בעולם".

 

"מי שניצח את הציפור זכה בשקית עוגיות מזל, אבל רוב המתמודדים יצאו בידיים ריקות"

 

יריד צ'ינה טאון, הארקייד הראשון של ניו-יורק, הוקם ב-1944 על ידי פרנק ג'י, ממייסדי "הלגיון האמריקאי-סיני" ניו-יורק. זה היה ההאנג אאוט של ותיקי מלחמת העולם השניה, שפעמיים בשנה נערכו בו מסיבות תה סיניות עבורם. היו בו אוסף מכונות פינבול, פינג פונג, מוזיאון משונה של גביעים ומדליות ומשחקי יריה שהשתמשו בתחמושת חיה (!). עם הזמן המקום הוליד את עצמו מחדש כווידאו-ארקייד. בקרב חובבי המשחקים, הוא נודע בכך שאיכשהו תמיד השיג את המשחקים החדשים והנדירים ביותר של התקופה, אבל מה שקנה לו את ההכרה הגלובלית שלו היו שתי התרנגולות שהצטרפו אליו ב-1974. האחת רקדה בשביל כסף, השניה שחקה איקס-עיגול.

 

"... טבלת המשחק מצוירת על דופן תא הזכוכית, אותו הציפור מנקרת מבפנים כדי לסמן את המהלך שלה. המילים 'תורך', ו'תור הציפור', נדלקות לצד הזכוכית בעיתוי המתאים", תיאר כתב הניו-יורקר קלווין טרילין את חווית המשחק עם התרנגולת, בכתבת תחקיר בת חמישה עמודים משנת 1996. תמורת חמישים סנט, המבקרים הוזמנו להתמודד מול התרנגולת במשחק מוחות מסעיר. ומוחות רבים נסערו במפגשם עם המקום הזה. צ'יינה טאון ארקייד, חור קטן ומוזנח בקיר, גנב את תשומת ליבם של ניו-יורק טיימס, ניו-יורק פוסט, וילאג' ווייס ומגזינים מדעיים מרחבי העולם. ב-1993, כתבה בטיימס חשפה כי העומד מאחורי מוחות העל של התרנגולת המשחקת, ווילי, אינו אלא סטודנט של הפרופסור הנודע לפסיכולוגיה התנהגותית, ב.פ. סקינר. התרנגולת הייתה יוצאת יחידה של מאות ציפורים בעלי יכולות מיוחדות, יחידת "מוח ציפור".

 

מי שניצח את הציפור זכה בשקית עוגיות מזל, אבל רוב המתמודדים יצאו בידיים ריקות.

 

"שיחקתי מולה ב-1996, והיא רימתה", ממשיך סלבדור בהספד הנוסטלגי. "כשראתה שהיא לא יכולה לנצח היא סירבה להמשיך במשחק, עד שנגמר הזמן. אבל עדיין, זו הייתה ציפור חכמה".

 

ב-1998 התרנגולת האחרונה בתיבת האיקס-עיגול, לילי, הוצאה לפנסיה מוקדמת בידי UPC (United Poultry Concern ), אירגון שמקדיש את עצמו לטיפול ושיקום של תרנגולות. אחרי שלילי פרשה, המלה "תרנגולות" נמחקה מהשלט, משאירה את המילים "רוקדות ומשחקות איקס-עיגול המפורסמות בעולם" תלויות לבדן ללא פשר או תכלית, מלבד אולי לגרום לתיירים לגרד בראש.

 

בשלב הזה העסק כבר לא היה צריך את התרנגולות. היה לו בסיס לקוחות יציב ונאמן, שלא נטשו את המקום גם אחרי שהתחתנו ועשו ילדים, גם אחרי שה-ווי, האקס-בוקס, ומשחקי אונליין הביאו שני-שלישים מהארקיידים של ניו-יורק לפשיטת רגל. "...כן, יש לי משחקים ברזולוציה גבוהה על מסך ענק בבית", סלבדור ממשיך, "כן, אני יכול לשחק מול עשרות שחקנים מרחבי העולם בכל שעה. אבל זה לא טוב כמו להכיר אוסף של מוזרים דפוקים כמוכם", חייך. "רבותיי, היה לי הכבוד".