כבר בגיל שבועיים מבחינים תינוקות בשינויים במנגינות או בקצב ומפגינים זיכרון למנגינות ששמעו ברחם.
האזנה למוזיקה קצבית משפרת קואורדינציה, ממריצה וגורמת לספורטאים לשפר את הישגיהם.
מוזיקה יכולה לחדור את חומת השכחה של חולי אלצהיימר ולעורר זיכרונות של תנועות ריקוד, לחן או מילים.
אחוז קטן מאוד באוכלוסייה ניחן בשמיעה אבסולוטית, שהיא היכולת לזהות כל צליל בלי תלות בצליל הקודם. אנשים אלה מסוגלים לדעת באיזה צליל שורקת הרוח או צופרת המכונית.
בקרב מוזיקאים, עיוורים מלידה וילידי מזרח אסיה אפשר למצוא אחוזים גדולים יותר של בעלי שמיעה אבסולוטית. במערב כ-15% מהמוזיקאים הם בעלי שמיעה אבסולוטית, ואילו מספרם בתאילנד ובסין גבוה פי ארבעה. סיבות משוערות: חשיפה לשפות מנדרינית וקנטונזית בגיל צעיר גורמת לחידוד השמיעה ו/או לימוד מוזיקה בגיל מוקדם.
4% מהאוכלוסייה לוקים ב-Amusia, חוסר יכולת להבחין בין מנגינות ובצלילים שגויים בתוך מנגינה. לעתים הם אף חווים מוזיקה כרעש. מפורסמים שסבלו מהבעיה: תיאודור רוזבלט, זיגמונד פרויד, וולדימיר נבוקוב, צ'ארלס דארווין וצ'ה גאוורה.
מחקר שנערך באוניברסיטת מקגיל בקנדה, הוכיח שבעת הנאה ממוזיקה פועלים במוח אותם אזורים שפועלים בעת הנאה מאכילת שוקולד, סקס, התבוננות בתמונת אדם אהוב או עישון סמים, להבדיל.
לעתים המוזיקה עוזרת לעקוף גם את המחסומים התקשורתיים עם אוטיסטים ולסייע להם לשפר כישורי שפה, כישורים חברתיים ועוד.
לאחרונה התגלו מעט ממצאים המלמדים על כך שאנשים ש"נוטלים" נוסף על הטיפול התרופתי גם שעה של מוזיקה ביום סובלים מ־20% פחות כאב.
אך יש חולים שהמוזיקה מזיקה להם. מדובר בסוג מסוים של אפילפטיים שמוזיקה מסוימת מחוללת אצלם התקפים.
ייעוץ מקצועי: ד"ר רוני יגר-גרנות, חוקרת בתחום הקוגניציה המוזיקלית, ראש החוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים