למאסטרס חוקים משלו

אריסטוקרטיה, מסורת וחוקים יחודיים בטורניר הגולף היוקרתי באמריקה

כשתקראו מאמר זה, טורניר המאסטרס בגולף – טורניר הגולף הראשון של השנה מבין ארבעת הטורנירים הגדולים – יהיה כבר בעיצומו. בסיום היום השני יתבצע החתך: מתחרה שלא יהיה בין 44 החובטים הראשונים בניקוד, או במרחק של פחות מ-10 חבטות מהמוביל, יוכל לארוז את המזוודה ולטוס הביתה. זוהי מסורת מיוחדת למאסטרס, שיטת החתך הזאת. אבל כפי שתראו בהמשך, כמעט כל דבר בטורניר המאסטרס מבוסס על מסורת יחידה במינה בכל עולם הגולף, שמבדילה את הטורניר הזה משלושת האחרים: US Open, PGA, ו-Open.

 

"בין 300 חברי הקלאב נכללים 13 שחורים, מהפך אדיר שהתרחש רק בשנות ה-60 המאוחרות". טייגר וודס (צילום: איי.פי)

 

המועדון

המאסטרס לא רוצה אותך שם אלא אם כן הוזמנת לחברות, או אם אתה אלוף לשעבר ובכך אוטומטית הופך ל"חבר אורח" לחיים. שימו לב, "חבר אורח", לא "חבר המאסטרס", שהוא תואר חשוב כמו "לורד" בבריטניה. אתה חייב גם להיות בן אנוש ממין זכר. לא רק שנשים לא מוזמנות להיות חברות בקלאב "אוגסטה נאשיונל גולף קלאב" באוגסטה, ג'ורג'יה, הן אפילו לא מורשות לשחק על מדשאות המועדון. הקלאב מחזיק במסורות הדרום הישן, האריסטוקרטי, הגזעני והעשיר. כשהקלאב הואשם בסקסיזם, התשובה הייתה שהמועדון "לא נגד נשים", אבל באותו זמן "איש לא יאמר לנו את מי להזמין לחברות בקלאב".

 

בשנים האחרונות הוזמנו כמה אפרו-אמריקאים לקלאב הפרטי הקטן, המונה בסך הכל 300 חברים, לא פחות ולא יותר. המספר הזה קבוע בחוקת הקלאב תחת הסעיף: "300 חברים". המגזין "ספורטס אילוסטרייטד" גילה לפני כמה שנים שבין 300 חברי הקלאב נכללים 13 שחורים, מהפך אדיר שהתרחש רק בשנות ה-60 המאוחרות. כדי להתקבל לקלאב, על המועמד לחכות קודם כל שאחד החברים הנוכחיים ילך לעולמו או יסיים את חברותו במועדון בגלל סיבה אחרת כלשהי, ואז לחכות להזמנה ממועצת הקלאב. אין דבר כזה "בקשת כניסה". או שאתה מוזמן או שלא, וחברי הקלאב שומרים בסודי סודות את הקריטריונים בהם הם משתמשים להזמנת חברים חדשים. רשימת החברים סודית גם היא, כמו באיזו כת סודית, אבל ידוע שבין חברי הקלאב נמנו בעבר הגנרל והנשיא אייק אייזנהאוור (שחקן גולף מעולה), הנשיא רונאלד רייגן והבדרן בוב הופ. נשיא אחר החבר בו היום הוא ג'ורג' בוש, האב. הבן – שחקן גולף של 8 הנדיקאפ – עדיין מחכה שיוזמן. כך גם הנשיא ביל קלינטון, שהוא חולה גולף. חברים אחרים בקלאב הם ביל גייטס, וורן באפט וסם נאן, הסנאטור לשעבר של ג'ורג'יה. ספורטאים החברים בקלאב כוללים את שחקן הפוטבול הנפלא לשעבר, לין סוואן, וכן סטיב ספורייר, הקוורטרבק לשעבר והיום מאמן הפוטבול של אוניברסיטת דרום קרולינה. ג'רי ווסט, שחקן הכדורסל של לוס אנגל'ס לייקרס, היה חבר עד שהחליט להוציא את שמו מהרשימה. מייקל ג'ורדן הביע באוזני רבים משך השנים את רצונו לשחק באוגסטה "לפחות פעם אחת", אבל בינתיים הוא לא זכה להזמנה.

 

מאחר ובקלאב רק 300 חברים, ומאחר ואלה מפוזרים בכל רחבי ארה"ב, הקלאב המוגדר כמגרש הגולף מס' 1 בעולם עומד שומם למדי ברוב ימות השנה. רק בשנים האחרונות הורשו חברים להביא עמם אורחים ל"ראונד אוף גולף", אבל ההזמנה חייבת להיעשות בכתב ובצירוף המלצה של שני חברי קלאב אחרים. אם חברי הקלאב בוחרים לעזוב זה לא בגלל הקושי לשלם את דמי החברות, כי אם מתוך התחשבות בחולי גולף שחולמים על כרי הדשא של אוגוסטה. דמי החברות הם לא אסטרונומים כפי שנהוג לחשוב. רק 10,000$ לשנה, סכום נמוך מאד לקלאב פרטי ממוצע. המחיר בגולף קלאב בעירי, נורת' פאלם ביץ', "אדמירל פורט", הוא 35,000$ לשנה, וגם זה סכום נמוך יחסית. אבל אל תדאגו לאוגוסטה, המועדון לא זקוק לעזרה: 175 מיליון הדולרים ש-CBS משלמת לקלאב לשידור ארבעת ימי התחרות מספיקים בהחלט לאחזקת קלאב קטן כזה במשך כל ימות השנה.

 

כל קלאב פרטי שומר לעצמו את את הזכות לחוקק חוקי קבלה משלו כל זמן שאינם נוגדים את חוקי וחוקת ארה"ב. יש "מועדוני גברים" בברידג'. יש "מועדוני צעירים קתוליים" ויש גם מועדונים ל"גרמנים אמריקאים". אבל יש גם מועדונים לנשים בלבד כמו "נשי המגבעות האדומות", מועדון "נשים מצביעות" ועוד מועדוני נשים מסוגים שונים. אבל בשנת 2002, שחקנית גולף בשם מרתה ברק החליטה לתבוע בבית משפט פדרלי את "הקלאב הגזעני, מצ'ואיסטי, אריסטוקרטי, אוגוסטה" על אי קבלת נשים לשורותיו. ארה"ב געשה. ההגנה התנפלה על ברק וכינתה אותה "לסבית שונאת גברים אובססיבית", ולפתע ברק הסירה את תביעתה. ההשערה היא שברק כנראה העדיפה שפרט כלשהו מחייה הפרטיים ישאר פרטי והבינה שהמשך המאבק המשפטי במועדון יביא לחשיפתו.

 

"הקלאב המוגדר כמגרש הגולף מס' 1 בעולם עומד שומם למדי ברוב ימות השנה". הירויוקי פוג'יטה (צילום: איי.אף.פי)

 

הטורניר

טורניר המאסטרס הוא היוקרתי ביותר מבין כל טורנירי הגולף האחרים והוא נאמן למסורות שלו. לדוגמה: מאז 1934 הוא נערך בכל שנה באותו מגרש, שהוא בעל המסלולים הארוכים מכולם, משטחי הגרינס התלולים ביותר ומזמין אליו את מספר המתחרים הקטן ביותר. כל אלה עושים את הטורניר למיוחד במינו ותחרותי ביותר. פרט יחודי אחר הוא המקטורן הירוק האגדי אותו מותר רק למנצח ללבוש, וגם אז מיד אחרי הזכיה בטורניר ובנשף הסיום המפואר, ולא עוד. בסיום הטורניר בן הארבעה ימים, האלוף לוקח איתו את המקטורן למשמרת לשנה אחת ללא רשות ללובשו, ואז עליו להחזירו בטורניר הבא, כדי שיישמר בקלאב למשמרת עולמים, כשניתנת לו הזכות ללבוש את המקטורן רק בנשף ההכתרה של האלוף הבא. למה לשמור על המקטורן שנה שלמה בבית מבלי ללבוש אותו? כי לפי אנשי אוגסטה, אין כבוד כזה בעולם כולו! הזכות להלביש את האלוף החדש במקטורן שמורה אך ורק לאלוף השנה שעברה. שידור טקס הלבשת המקטורן הפך למותג טלוויזיוני וחגיגת גולף של ממש.

 

אבל ישנם גם כמה יתרונות מעשיים חשובים ביותר לניצחון במאסטרס. ראשית, פרס, שהשנה יתקרב ל-1.75 מיליון דולר. שנית, הזוכה בטורניר המאסטרס מאושר אוטומטית להשתתפות באליפות המאסטרס לשארית חייו. ג'ק ניקלאוס השתמש בזכות זו עד לשנתו ה-56. טומי וואטסון עד גיל 60, והוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה. שלישית, הזוכה במאסטרס מאושר אוטומטית להשתתפות בשלושת הטורנירים האחרים לחמש השנים הבאות. זהו יתרון יוקרתי ביותר, כי אחד הדברים המעליבים ביותר אלופי גולף הוא אי הזמנה לטורניר הבא אחרי שזכו בטורניר גדול, מכיוון שבין לבין הם לא הצליחו להשיג דבר.

 

עד שנת 1982 התקיימה במאסטרס מסורת נוספת שכל נושאי הנרתיקים (Caddies) חייבים להיות שחורי עור, מסורת שנשמרה מפתיחת המועדון כשנושאי הנרתיקים היו בני העבדים של העבר. היום יש נושאי-תרמיל המשתכרים סכום בן שש ספרות. הם מקצוענים לכל דבר המשמשים גם כיועצים לשחקנים והם מכירים כל גבשוש במגרש. המשכורת של נושאי הנרתיקים המקצועיים לרוב מופרשת מרווחי השחקנים שלהם, 15-10 אחוזים מרווחי השחקנים, מה שיכול להסתכם בהכנסה עצומה לנושאי הנרתיקים של גולפאים המשתכרים מיליונים לעונה מהשתתפות בעשרות טורנירים כאן ובשאר העולם.

 

מסלול מגרש המאסטרס עבר מספר גדול יחסית של שינויים מאז פתחיתו ב-1934. אורכו המקורי, מנקודת הפתיחה עד לחור ה-18, עמד על 4,546 יארדים. במשך השנים הוא הוארך ל-5,786, ואח"כ ל-6,345, ואז ל-6,935. היום אורכו של המסלול הוא 7,445 יארדים. כמה מהחורים נמצאים במרחק של 550 יארדים ויותר אחד מהשני, עובדה שנתנה תמיד יתרון לחובטים לטווח רחוק, והטוב שמכולם הוא טייגר וודס. מה שנותן צ'אנס לחובטים הפחות "ארוכים", הם משטחי הגרינס הקשים עם השיפועים התלולים ביותר.

 

המשתתפים

מאחר והטורניר, כאמור, מתקיים בכל שנה על אותו מגרש, זהו הטורניר היחיד שבו ניסיון על המגרש הזה חשוב לא פחות מיכולת ספורטיבית רגילה. לאחרונה התפתחו כמה גולפאים צעירים מצויינים כניק ווטני, רורי מקלורי, דסטין ג'ונסון, ריקי פאולר ומרטין קיימר, אבל הפייבוריטים יהיו הפעם הוותיקים פיל מיקלסון – אלוף השנה שעברה – וטייגר וודס, רביעי בשנה שעברה אחרי שנעדר מגולף במשך קרוב לשנה. אלה השמות שאני מציע לעקוב אחריהם. בנוסף אליהם אני חייב לציין את באבה ווטסון, האנטר מאהן ולי ווסטווד. אני מאמין שמרשימה זאת יצא המנצח.