בחודשים האחרונים, התקשורת הישראלית יושבת עם סטופר ובודקת מתי שחר פאר תיכנס לטופ 10. אז נכון שנחמד להגיד את זה, שחר עוד יותר תשמח להגשים את החלום ולהיכנס לעשירייה, אבל זה ממש לא הנושא שאמור להעסיק בארץ את אנשי הספורט בכלל או הטניס בפרט.
כולנו צריכים להיות גאים שיש לנו שחקנית ברמה של שחר פאר, בטח אם אנו מבינים שמעולם לא היה כאן טניסאי או טניסאית שדורגו 11 בעולם כמוה. כאילו זה ממש משנה טכנית, אם היא 11, 10 או 8 בעולם. גם אם שחר לא תהיה לעולם בטופ 10 (וכולנו מקווים, מעודדים ומאמינים שהיא כן תהיה, אפילו יותר מזה!), אסור להמעיט בערך ההישגים שלה עד עכשיו.

קחו למשל את הדוגמה של פרנצ'סקה סקיאבונה. עוד חודשיים, הטניסאית האיטלקייה תהיה בת 31, אחת הוותיקות בסבב. לאורך שנים, עוד בשנים שאני שיחקתי, היא היתה קבוע 25-30 בעולם. קבוע. פתאום, בשנה שעברה היו לה שבועיים נהדרים בפריז, הכל התחבר לה והיא לקחה את הרולאן גארוס. מאז היא שחקנית טופ 5 בשנה האחרונה.
אז עכשיו שחר החמיצה הזדמנויות להיכנס לטופ 10, אבל זה לא אומר כלום. היא יכולה, בדיוק כמו סקיאבונה, להצליח באחד מטורנירי הגראנד סלאם או להגיע רחוק בשני טורנירים גדולים אחרים, ואז לא ידברו רק שהיא טופ 10 אלא גם טופ 5.

בחודש האחרון, קרה שפאר היתה שוב ושוב מרחק משחק אחד מכניסה לטופ 10, אבל ככה זה בקריירה, כל הזמן יש את ה'כמעטים' האלה. ואם שראפובה או ברטולי לא היו מנצחות בחודש שעבר משחק או שניים באינדיאן וולס, ופאר היתה נכנסת לעשירייה - אז משהו בקריירה שלה היה שונה?

אחרי כל הדיבורים על טופ 10, צריך לרדת לקרקע, להעריך את מה ששחר השיגה עד עכשיו ולא לעמוד עם סטופר. שחר לא משחקת טניס בשביל הפרסום או הדירוג. מדד הדירוג זה כמו בונוס או צ'ופר שמגיע מדי יום שני בזכות העבודה הקשה.

שחר היא אחת השחקניות הטובות בעולם מבחינת התנהלות, מסירות, עבודה קשה ואימונים. יש לה תכנית עבודה מסודרת והיא בכל מקרה הגיעה כבר לצמרת הגבוהה, בלי קשר לטופ 10 או טופ 5. כל הדיבורים על העשירייה מיותרים, פשוט תנו לה לעבוד.
עכשיו פאר לפני עונת חימר חשובה וארוכה מאוד, עם הרבה תחרויות. תנו לה לשחק את הטניס שלה, בלי לדבר מסביב כל הזמן על טופ 10. כולנו נמשיך לעודד ולהיות מאחוריה, כמו תמיד. הזמן כבר יעשה את שלו.