"סבתא שלי הייתה אשה קשה"

"בערוב ימיה, סבתא שלי נזלה/ אני זוכר אותה נשפכת, גלים גלים/ כשהיא שכבה במיטתה/ שולחת לכל ערב את קימוריה המעוגלים/ עד לרצפה". שירים מאת עמית משען

הירושימה - שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי

הָאוֹפַנַּיִם שעוּנים עַל קִיר הַבֵּטוֹן המתאכל.

אִישׁ זָקֵן עַל הַסַּפְסָל מְהַרְהֵר בְּעֲתִידוֹ,

מְקַוֶּה שֶׁכְּמוֹ אִמּוֹ יָמוּת מָוֶת בִּשְׁנָתוֹ,

וְדוֹאֵג שֶׁמָּא כְּמוֹ אָבִיו, יַהֲפֹךְ לְנֶטֶל עַל מִשְׁפַּחְתּוֹ.

וְהוּא חוֹשֵׁב עַל קִיר הַבֵּטוֹן הַמִּתְפּוֹרֵר לְאִטּוֹ, וְאוֹמֵר לְעַצְמוֹ

"הוּא לֹא יַחֲזִיק מעמד עוֹד הַרְבֵּה זְמַן".

"קיר הבטון המתפורר לאיטו". הירושימה (צילום: index open)

 

הַיֶּלֶד הַמִּתְבַּגֵּר הַמִּתְגוֹרֵר עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ מִצִּדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל קִיר הַבֵּטוֹן

נוֹשֵׂא תְּפִלָּה בְּלִבּוֹ שֶׁבָּעָתִיד יכול יִהְיֶה לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמוֹ לַעֲבֹד בְּמָקוֹם עֲבוֹדָה שֶׁהוּא אוֹהֵב בְּאֱמֶת,

וְלֹא כְּמוֹ אַבָּא, כל הַיּוֹם בַּמִּשְׂרָד מְתַיֵּק מִסְמָכִים, אוֹ גָּרוּעַ מִזֶּה,

יִמָּצֵא עַצְמוֹ בְּעֲבוֹדָה שְׁחוֹרָה וְלֹא מְסַפֶּקֶת, וּבְקֹשִׁי יַצְלִיחַ לכלכל את מִשְׁפַּחְתּוֹ.

בַּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָעִיר, קִירוֹת הַבַּרְזֶל הַיְּצִיבִים

מַקִּיפִים את בֵּיתוֹ הֶחָדָשׁ שֶׁל רֹאשׁ הָעִיר,

אַךְ אִשְׁתּוֹ אֵינֶנָּהּ חוֹלֶקֶת את אוֹתָהּ יְצִיבוֹת.

הִיא מְהַרְהֶרֶת בְּגוֹרָל אִמָּהּ וסבתה שֶׁמֵּתוּ שְׁתֵּיהֶן מִסַּרְטָן הַשַּׁד,

וּמָה יִהְיֶה בגורלה?

הִיא חוֹשֶׁבֶת לִכְרֹת את שדה בְּקָרוֹב, וּלְהַקְדִּים תְּרוּפָה לַמַּכָּה.

לָשִׁים קֵץ לְכָל הַדְּאָגוֹת הָאֵלֶּה שֶׁלֹּא מַרְפּוֹת כְּבָר שָׁנִים.

בָּעָלֶה מְיַעֵץ לָהּ אַחֶרֶת, אֲבָל מָה הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ עַל עוֹלָמָהּ הַפְּנִימִי,

טָרוּד בעיסוקיו, הִיא חוֹשֶׁבֶת עַל גירושין וְעַל הַשָּׁכֵן הָרַוָּק בַּבַּיִת מִמּוּל,

סוֹף-סוֹף מֵעֵזָה לַחֲשֹׁב אֲפִלּוּ עַל חַיִּים חֲדָשִׁים.

 

בגנוּת הַדִּיּוּק

לֹא יוֹדַעַת בְּדִיּוּק,

אוֹמֶרֶת סָבְתָא.

קְצָת אַחֲרֵי פּוּרִים,

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת.

 

אֲנִי לֹא מַמָּשׁ בָּטוּחַ

אוֹמֵר סַבָּא.

בְּעֵרֶךְ שָׁנָה אַחֲרֵי שֶׁאָחִי הַגָּדוֹל נוֹלָד,

וְזֶה הָיָה בִּסְבִיבוֹת

הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.

 

בִּסְבִיבוֹת אֶמְצַע אַפְּרִיל.

בְּסוֹף תִּשְׁרֵי.

בֵּין פֶּסַח שֵׁנִי לְלַ"ג בָּעֹמֶר.

 

הָרוֹפֵא מרצין וּמַבִּיט בַּשָּׁעוֹן.

שְׁעַת הַמָּוֶת:

 

15:59:06

 

סבתא שלי השנייה

בְּעֵרוּב יָמֶיהָ, סָבְתָא שֶׁלִּי נָזְלָה.

אֲנִי זוֹכֵר אוֹתָהּ נִשְׁפֶּכֶת, גַּלִּים גַּלִּים

כְּשֶׁהִיא שָׁכְבָה בְּמִטָּתָהּ,

שׁוֹלַחַת לְכָל עֵבֶר אֶת קימוריה המעוגלים

עַד לָרִצְפָּה.

 

סָבְתָא שֶׁלִּי, זֹאת יָדַעְתִּי,

הָיְתָה אִשָּׁה קָשָׁה.

הִיא גִּדְּלָה אֶת אַחְיוֹתֶיהָ מִגִּיל מְאֹד צָעִיר,

זכורני סִפּוּרִים עַל כניסתה אֶל הָעִיר,

לָרִאשׁוֹנָה אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה.

 

הִיא רָצְתָה נְשִׁיקָה עַל הַשְּׂפָתַיִם,

רְטֻבָּה,

עוֹד אַחַת וְעוֹד אַחַת,

כִּי תָּמִיד הִיא שָׁכְחָה.

סָבְתָא שֶׁלִּי הָיְתָה אִשָּׁה נוֹרָא,

נוֹרָא

חַמָּה.

"סבתא שלי, השנייה"

 

לֹא הִכַּרְתִּי אֶת סָבְתָא בְּאֱמֶת, הִסְתַּכַּלְתִּי מֵרִחוּק.

כְּשֶׁהִיא מֵתָה, וְסִפְּרָה לִי סבתי הַשְּׁנִיָּה,

לֹא טָרַחְתִּי אֲפִלּוּ לִמְחֹק

זִכְרוֹנוֹת עמומים

עַל אִשָּׁה שֶׁנָּזְלָה.