תודה על כל מה שנגעת

טור הצפייה השבועי של ליאת בר-און נפתח בתלונה, נמשך בעוד אחת ומסתיים בהתרגשויות ובמחשבות על סקס. על אחת שתמיד נגעה ותמיד תיגע, אחת שלא נגעה ועכשיו נוגעת, ואחת שנגעה והפסיקה – ושלושתן נגעו בליאת. מה זה נגעו, טלטלו

בואו נתחיל בתלונה. מה אכפת לכם, שיהיה. בשבוע הראשון הילי נעלמה לכמה פרקים רצופים, ובשבוע השני נעלמת ננה. חבל. בעונה הראשונה, כשאנשים אמרו לי שהם התמכרו לסדרה, לא הבנתי מה הם רוצים מחיי ואיך אפשר להתמכר לדבר הזה. והנה, אני מוצאת את עצמי מסיימת עוד פרק בלי מישהי שנקשרתי אליה, ועוד פרק אחד, ועוד – ואני מתחילה ממש להתגעגע. וגם קצת להתעצבן.

 

• בואו לדבר איתנו על מחוברות בפייסבוק

 

מחוברת לשעבר - מתלוננת בהווה

בואו נמשיך בעוד תלונה. מערכת טיים אאוט היקרה, תגידו לי, החלקתם על השכל? כואב לכם לפרגן קצת לשיר נוסצקי, שהגיעה לישיבה עם – מי שישמע - פן? כמעט התחלתי לבכות בשבילה כשנזכרתי בימי הקיבוץ שלי, כשהגעתי לחדר האוכל כשאני מתהדרת בנעליים ללא בוץ וכולם הסתכלו עליי כאילו שהשתגעתי.

 

הבחורה הייתה בטלוויזיה, קיבלה קצת פינוק, איפרו אותה, סידרו לה את השיער. זה כיף שלא יתואר, מניסיון. וכל מה שהתחשק לה זה לקבל איזו מילה טובה, אחרי הבוקר הנחמד הזה שבו היא שרה לעצמה במעלית עם מצב רוח טוב. אוף. תתכוננו, בשבוע הבא אני אלביש את שיר בלוק של ליידי גאגא ואביא אותה למערכת ואני רוצה לראות שאתם לא מתעלפים עליה. מיס נובמבר רומניה בתחת שלי.

 

מתלוננת, אבל גם מתרגשת

טוב, די להתלונן. בואו ניגש לעניינים שריגשו אותי השבוע. ובכן, מערכת טיים אאוט היקרה ביקשה משיר להפסיק לעשות סקס לחודש. תגידו לי, התחלקתם על השכל? סתם, נו. דווקא רעיון מעולה. ולמה זה רעיון מעולה? כי שיר אוהבת סקס. לא, לא. רגע, תיקון. כי שיר יודעת להעריך סקס טוב עם הגבר שהיא אוהבת. כי היא יודעת כמה זה חשוב, המגע שלו והקרבה והאינטימיות. אז כן, בשביל כל המתפלצנים מהטוקבקים - היא קצת וולגרית. סבבה, אז היא קצת וולגרית. אז מה. אפשר לחשוב שאתם לא צריכים ועושים את אותו הדבר בדיוק.

 

שנה וחצי בלי סקס

תראו את דינה, אישה שבמשך שנה וחצי יצאה עם גבר ולא נגעה בו, כמה זה חירפן אותה. והיא לא איזו חולת מין, היא רק רוצה את הדבר הכי אנושי שאפשר לבקש ממישהו שאת אוהבת. אפשר לצפות את הצורך הזה בהרבה מילים שיישמעו עדינות מדי או קשות מדי או סתמיות מדי, אבל הוא עדיין איפשהו בחמישייה הפותחת של הצרכים האנושיים, קצת אחרי אוכל, שינה וכתיבת טוקבקים.

 

תקשיבו לעצב בקולו של מיקי שביב, כשאסור לו לחבק את מיקה אשתו לפני שהיא נוסעת, כי היא בנידה. הוא מכבד את אשתו, והוא נותן לה לצעוד בדרך שבה היא בחרה לחיות את חייה, ועדיין, הוא זועק למגע הזה, לנשיקה.

 

אז יש כאן אחת שתמיד נגעה ותמיד תיגע, אחת שלא נגעה ועכשיו נוגעת, ואחת שנגעה והפסיקה – ושלושתן נגעו בי. מה זה נגעו, טלטלו.

 

הילי נאבקת באנורקסיה

וממגע באחרים למגע של אישה בנפשה. השבוע הילי משתפת אותנו במאבק שלה באנורקסיה. "את יכולה ללכת למקום אחר?", היא שואלת את אחותה כשזו מצלמת אותה שפופה מעל לאסלה. קודם כל, סחתיין עלייך, הילי. את בחורה עם ביצים בגודל בית. אני לא יודעת כמה נשים היו מוכנות לדבר על זה, לא כל שכן לצלם את ההתיישבות הזו ליד האסלה, ההתכוננות, ההשלמה עם ההחלטה.

 

בתור מישהי שהפרעת האכילה היחידה שלה היא להיחנק כשמישהו לוקח ביס מהאוכל שלה, היה מרתק להיכנס לעולם הזה שכולם מדברים עליו, אבל איש אינו באמת רואה. והילי יודעת שכולם יגידו לה שהיא גם ככה רזה, ושכולם רוצים לצרוח לה שזה שטויות. היא לא טיפשה, אבל זו בדיוק הסיבה שבגללה היא מביאה את הסיפור שלה. אז הילי, אל תפסיקי להראות לנו את הדרך שאת עושה. זה חשוב להמון נשים וגברים שעברו ועוברים את אותה הדרך.

  

שלושה רגעים שעשו לי את השבוע:

1. אביה של דינה אומר לאמה של דינה, הכי בדרך אגב, שהיא נראית נפלא בסוודר הזה. איך אפשר שלא להתאהב בזוג הזה.

 

2. מיקה מנקה את הבית על רקע הנחירות של מיקי. תנו למוזיקאים ללמד אתכם משהו על הפסקול של החיים בזוגיות אמיתית.

 

3. גולן נכנס לאוטו לאחר קבלת תוצאות הבדיקות אצל הרופא, לוקח את המצלמה ואומר, "איך מכבים את זה?" הלב נופל. ללא מילים.