סיכום העונה בליגת הנשים: שי לפסח
דורון היא עונג הכדורסל השלם ביותר, ולא סתם אליצור רמלה זכתה בטרבל היסטורי. וגם: עדן ענבר מעל כולם, חמישיית העונה, הטוב, הרע והמכוערת
רענן וייס
פורסם: 15.04.11, 22:21
אם להיות כן, אז יש כבוד, והרבה. לזכייה ההיסטורית של אליצור רמלה ביורוקאפ, לקבוצה המדהימה שנבנתה בקריית מנחם ולחודשי מרץ-אפריל שהסתיימו בטרבל חסר תקדים. לקמפיין הגביע המדהים של מכבי רמת חן, ההתעופפויות של אשלי ווקר והפוזות של אייבורי לאטה אחרי עוד צ'אקה. לעדני דגן הבלתי נגמר, לקטיה לויצקי שממשיכה במומנטום החיובי ולמכבי אשדוד שנעצרה רק בגמר הפלייאוף.
ללירון כהן, ה-MVP של גמר הגביע האיטלקי והכוכבת הגדולה של סקיו. לשי דורון ולייני סלווין שהניפו יחד גביע רמלאי רביעי. לריבי גרינבוים, שלמרות המחלה הקשה של אביה, הוליכה את קבוצתה לגמר יורוקאפ היסטורי וגרמה לנו להזיל דמעות של אושר. והיו עוד הרבה רגעים קסומים. מרבקה רוס, דרך הפועל ראשון לציון, רמת השרון ועד בנות השרון. כעת, רגע אחרי שהעונה הסתיימה, הגיע הזמן לסכם אותה. תבלו.
צפו בחגיגות הטרבל של אליצור רמלה (צילום ועריכה: אורן אהרוני) (צילום ועריכה: אורן אהרוני)
שחקנית העונה: שי דורון
דורון היא עונג הכדורסל השלם ביותר שראינו מזה זמן רב. וירטואוזית כמו עודד קטש, הישגית כמו דורון שפר ושחקנית קלאץ' גדולה יותר ממיקי ברקוביץ'. וכל זאת באריזה חייכנית ומפליאה, עם קוקו ועגיל שובב באוזן. כששי נלחמה 40 דקות על הפרקט מול אשדוד, חגגה על הבמה אליפות והתפנתה במשך שעה וחצי אחרי להצטלם למזכרת עם כל מי שרק רצה, אפשר להבין למה היא באמת הגדולה מכולן.
החמישייה: עוד שליטה רמלאית
לייני סלווין. הברומטר של רמלה. עשתה הכל בצורה שקטה, אלגנטית, אבל גם השתטחה על הפרקט כשהיה צריך. לא פעם כינו אותה "השחקנית שאין לה מחליף". השילוב שלה עם טנישה רייט היה מושלם, אנחנו קונים הופעה כזו גם בקיץ, באליפות אירופה בפולין.
דורון וצלחת האליפות. השחקנית המושלמת העונה (צילום: אורן אהרוני)
טנישה רייט. אמנם נולדה בברוקלין, גדלה בפיטסבורג, אבל מרגישה ומתנהגת כמו אחת מהחבר'ה בישראל. בת בית של ממש בקריית מנחם. בקיץ האחרון זכתה באליפות ה-WNBA עם סיאטל סטורם, העונה הוסיפה עוד שלושה תארים לאוסף. יש שיגידו כי מדובר בשחקנית הכי יציבה העונה בליגת העל לנשים.
תמרה ג'יימס. צחקו על דגן, אמרו שג'יימס לא שחקנית פנים אמיתית, שלא תוכל להתמודד עם הגבוהות בליגה. דגן והפורוורדית האמריקנית גרמו לכולם לאכול את הכובע. הדמעות של ג'יימס, רגע אחרי המשחק השלישי בגמר הפלייאוף, ריגשו גם אותנו.
ג'יימס (משמאל). מי אמר שהיא לא שחקנית פנים? (צילום: אורן אהרוני)
טיפאני ג'קסון. ליקו ווילינגהאם היא שחקנית העונה ביורוקאפ, אבל כמעט ולא שיחקה בפלייאוף. ג'קסון, לעומתה, הרשימה גם בסדרה מול רמלה, שלא לדבר על גביע המדינה, שם הוליכה את רמת חן עד לגמר. הממוצעים שלה (16.8 נקודות ו-12.5 ריבאונדים) אומרים הכל.
המאמן: עדן ענבר
התוצאות אומרות הכל, בטח כשההפסד הראשון והיחיד בזירה המקומית היה אי שם באוקטובר 2010. זה לא רק האליפות, הגביע והיורוקאפ, התארים הראשונים שלו בליגת הנשים (כן, לא טעינו), אלא בעיקר השקט הנפשי, שמחת החיים והמטרות הגבוהות. בשנה הבאה ביורוליג הבנויה?
עדן ענבר. אדריכל העונה ההיסטורית ברמלה (צילום: אורן אהרוני)
הטוב: טרבל היסטורי
כששואלים את חובבי הכדורגל שבנינו מי הנבחרת הטובה בהיסטוריה, נוצר תמיד ויכוח. האם זו ברזיל 70', הולנד 74' או אולי דווקא ארגנטינה של מראדונה ב-86'? גם היושבים בנוקיה לא יודעים להחליט האם מכבי תל אביב של מיקי ומוטי מרשימה יותר מזו של שאראס ופארקר שני עשורים קדימה. בכדורסל הנשים, לעומת זאת, החל מיום ראשון האחרון יש טאבו מוחלט. אליצור רמלה מודל 2011 עשתה לכולנו את החיים קלים הרבה יותר.הניצחון 58:76 על מכבי אשדוד, שהשלים 0:3 חלק בסדרת הגמר, היה רק חותמת לעונה מושלמת מכל הבחינות. מאזן 0:9 בפלייאוף, 1:29 בזירה המקומית והפסד בודד ביורוקאפ. כשדורון ניגשה להניף את הצלחת, שני סרוויסים נוספים היו מוכנים בשקיקה ליד. בתחילת העונה פחדו הס מלהזכיר את המונח גלאקטיקוס, מכבי ת"א של איל ברקוביץ' עלתה תמיד בראש. היום ברקו צריך ללמוד מאורנית שוורץ איך עושים זאת נכון. טראבל מייקרס? טרבל מייקרס.
סלווין. רמלה של 2010/11 - הקבוצה הטובה ביותר בהיסטוריה (אורן אהרוני)
הרע: רמת השרון
לא ברור מה קרה העונה באולם אורנים. אולי זה ההאנג אובר מהאליפות הקודמת, עזיבתן של סלווין וקיה ווהן לרמלה או ההתמודדות חסרת הסיכוי מול הגלאקטיקוס של ענבר. מה שבטוח, ההפסדים הרצופים לקראת סיום העונה הסדירה וה-3:0 המביך למכבי אשדוד הראו שאת שנת 2011 רמת השרון לא תרצה לזכור.
והמכוער: הפועל ת"א
היא אפילו לא ראויה להגדרה של קבוצה. אוסף של חמש שחקניות, לפעמים שש ובתחילת העונה אפילו שבע הושפלו, הובסו, נמחצו ובעיקר עשו בושות. זה עשה רע, לאו דווקא רק לקבוצה שזכתה ב-2006 באליפות ליגת העל, אלא בעיקר לענף שלם.