"נשים בהיריון תקין חייבות לצום בתשעה באב וביום הכיפורים, אבל פטורות מארבעת הצומות האחרים (י"ז בתמוז, צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר,"( מסביר הרב מאיר נהוראי, רב מושב משואות-יצחק, מורה בבית מדרש לנשים במגדל עוז ומרבני "צהר".
"מי שקל לה לצום יכולה להחמיר ולצום בתעניות הנוספות, אך עדיף להימנע מכך. כדאי גם להבחין בין עשרה בטבת, שהוא צום קצר שחל בחורף, לעומת י"ז בתמוז - צום ארוך בקיץ, שעדיף לא להסתכן ולצום בו. בכל אופן, אישה בהיריון בסיכון חייבת להתייעץ עם רב בנושא".
"נכון שעל פי המנהג נשים בהיריון נמנעות מלהיכנס לבתי קברות, אבל מקורו של המנהג אינו הלכתי, ואין איסור שמגביל אותן בעניין. עם זאת, הפוסקים כתבו שאשת כהן שיודעת שהיא נושאת ברחמה בן זכר, ראוי שתימנע מכניסה לבית הקברות מפאת איסור טומאה על עובר כהן. במקרה של עובר ממין נקבה - אין מגבלה".
"כן, בהחלט. יש לבדוק מהי הדרך הקצרה ביותר לבית החולים וגם להכין את הרכב: להוציא ממנו חפצים מיותרים כדי למנוע טלטול של חפצים מוקצים כמו טלפון ודיסקים, בעיקר כשנוסעים מחוץ לתחום שבת (השטח שבו מותר לטלטל) - למשל, בנסיעה מהרי יהודה לבית חולים בירושלים. כדאי גם לנתק את מכשיר הרדיו ואת הנורות הפנימיות, כדי שלא יידלקו.
"גם את תכולתו של תיק הלידה יש לצמצם למינימום כדי להפחית בטלטולים - להשאיר דברים חיוניים כמו כרטיס לידה ומעט מזון ולהוציא ממנו חומרים מוקצים כמו ארנק ומצלמה, שאפשר יהיה להביא ליולדת בצאת השבת".
"מומלץ לנסוע ברכב הכי נגיש והכי נוח. אפשר גם לקבוע מראש עם גוי שינהג במכוניתו, אבל רק אם הסידור מתאים לרוחה ולרצונה של היולדת".
"החזון אי"ש (הרב אברהם ישעיה קרליץ,( אחד מחשובי הפוסקים בימינו, פסק שעל היולדת להתאכסן בקרבת בית החולים בשבתות הסמוכות לתאריך לידתה. אולם אם נתקלים בקשיים, במיוחד בהקשר לנוחות הלינה או לסידור הילדים, היולדת יכולה להישאר בביתה אפילו אם הוא מרוחק מבית החולים".
"עדיף לדאוג מראש שבן משפחה יתארח בבית משפחת היולדת בשבתות הסמוכות לתאריך הלידה כדי להימנע מחילול שבת של הילד ומהארכת הדרך. עם זאת, אם הדבר אינו מתאפשר, מותר לקחת את הילד ולהורידו בבית המשפחה כדי לשחרר את היולדת מדאגות לילד".
"כל ליווי הדרוש לאישה ומרגיע אותה מותר, ולכן מותר לתומכת הלידה לחלל שבת, לענות לטלפון מהיולדת ולהתלוות אליה - וגם לבעל, כמובן".
"מותר לבעל לעמוד לצד אשתו היולדת, אולם מטעמי צניעות טוב שיעמוד ליד ראשה, וכך יימנע מהסתכלות".

להשתמש במגבונים בעדינות, כדי להימנע מסחיטה (צילום: Index open)
"יולדת בשעת לידתה היא חולה שנמצאת בסכנה ומותר לעשות עבורה הכל, כולל מריחת קרם. אפילו אם היא טוענת שמוזיקה מסוימת תרגיע אותה ותסייע לה - יש למלא את מבוקשה, גם אם הדבר כרוך בחילול שבת. עם זאת, יש להשתדל להדליק את המכשיר שלא כדרכו, כלומר בצורה אחרת מהרגיל - למשל, באמצעות גב כף היד".
"בכל בית חולים אמור להיות יין לקידוש. אם אין, ניתן לקדש במהלך היום על 'חמר מדינה,' כגון מיץ או תה מתוק. מובן שאם אין כל אפשרות לקדש, מותר לאכול ללא קידוש – יולדת חייבת לאכול, ועבורה מדובר בפיקוח נפש".
"כאשר יולדת טרייה מעוניינת להתקלח בשבת, הדבר מותר לה למרות האיסורים שמסביב לפעולת הקילוח (ניגוב, למשל.( התנאי הוא שתשתמש במים חמים מדוד שמש ולא תפעיל את המפסק של דוד חשמלי".
"היולדת לא צריכה להיות מוטרדת כלל ועיקר מנוהלי בית החולים. עליה לבקש את כל מה שהיא צריכה, ומה שתעשה האחות אינו באחריותה. אם מדובר רק ברישום טכני, מילוי טופסי קליטה וכדומה, היולדת יכולה לבקש לדחות את הרישום למוצאי שבת".
"לא. חלב אם מוגדר הלכתית כפרווה".
"שאיבת חלב אסורה בשבת. אם התינוק אינו מסוגל לינוק בכוחות עצמו וחייבים לספק לו חלב טרי, מותר לשאוב עבורו מחשש פיקוח נפש. למינקת שרוצה לשאוב רק כי היא סובלת מעודף חלב, מומלץ שתשאב בעצמה את החלב לתוך הכיור. אם זה קשה לה מדי, אפשר להשתמש במשאבה חשמלית המופעלת על-ידי שעון שבת. במקרה זה יש להקפיד לשים חומר פוגם (מי סבון, למשל) בתוך המשאבה, כך שהחלב לא יהיה ראוי לשתייה, ולאחר מכן לשפוך אותו.
"הסיבה לכך היא ששאיבה נחשבת לאחת המלאכות האסורות בשבת, והתנאי המרכזי בהגדרת מלאכה זו הוא ההזדקקות לתוצר. כשמוכנס חומר פוגם, החלב אינו ראוי לשתייה וממילא אין תוצר, ולכן מותר לשאוב כך כדי למנוע כאב".
"מותר, אך צריך להשתדל לעשות זאת בעדינות כדי להימנע מאיסור סחיטה".
"במקרה זה אין עניין של פיקוח נפש, ולכן צריך להקפיד להניח את הקרם על המקום ולא למרוח אותו ממש".