
"משחקי הכס". אופרת סבון תקופתית
אבל עובדה, זה עבד. "משחקי הכס", שהיא עיבוד לסדרת הספרים של הסופר האמריקני, ג'ורג' ר"ר מרטין, "שיר של אש ושל קרח", עוקבת אחר מאבקיהם של שבע משפחות בארץ שקר-כלשהו הנקראת "וסטרוז", והניסיונות של המשפחות (תחשבו משפחות ההון השולטות במוקדי הכוח בארץ) להשתלט על הממלכה ולהתיישב על כס הברזל.
הן עושות את זה במגוון מרשים של דרכים – סקס כולל גילוי עריות, אלימות, עריפות ראשים שגרתיות, תככים, מזימות וקצת כישופים. לא יותר מדי, כי ר"ר מרטין מאמין שכישופים זה משהו שמחבל בסיפור אם הוא מגיע במינון גבוה מדי. אז בינתיים מסתפקים באזכורים של כוחות האופל השוכנים מעבר לחומת הקרח, בדמויות סטייל מגרש השדים שמסתובבות ביער והעובדה שהקיץ שלהם נמשך כבר כמה עשורים (ספרו לנו על זה), אותו סיפור עם החורף.
HBO ידועה בכישרון שלה להשקיע הרבה מאוד כסף בסדרות שהיא רוצה ביקרן, בעולם שגם ככה הולך ומעלה את רף התקציבים בסדרות טלוויזיוניות, ואכן, גם הפעם היא לא חסכה. ויזואלית אין ספק ש"משחקי הכס" היא בהחלט סדרה מרשימה. האם יש בה משהו שמבטיח שהיא תדבר גם אל מי שהוא לא בהכרח חובב הז'אנר? הזמן יגיד. הסיפור המרכזי התניע, אבל בעצלתיים. הפרק התאפיין בעיקר בז'רגון ובמימיקה התקופתיים, שכוללים הרבה הבעות פנים מיוסרות ומלאות משמעות, אבל פה ושם יש הבלחות של אנושיות, דמויות מסקרנות שלא נוצרו על פי המפרט הטכני המוכר של אבירים – מלכים – לוחמים, שמסמנות שמאחורי כל זה מסתתר כנראה גם סיפור אנושי שיתגמל את מי שישמור לו אמונים.
יתכן, שכמו תמיד, יחסי הציבור היו מוגזמים, ויש לקוות שהשמועות על "סופרנוס של ימי הביניים" והנטייה להפוך כל סדרה על משפחות ל"סופרנוס של -", לא יעמדו בעוכרי "משחקי הכס". לפחות על פי הפרק הראשון זו עדיין אופרת סבון תקופתית (במובן הטוב של המילה), מאוד מפונקת תקציבית ומחשבתית, האלימות מרהיבה, הסקס קינקי והתסריטאים גם המציאו שפה חדשה של משפחת הדות'ראקים, שתוכלו לדבר בה כדי שהילדים לא יבינו, או סתם כדי לשעשע את עצמכם כשהחורף יגיע.