בעלים נוגשים, בעלים מוכים
"בליל הסדר קראנו על הבן הרשע בהגדה: אילו היה שם - לא היה נגאל, ואילו הנשים המוכות אומרות: חבל שלא היה שם. לו היה רואה מהו סבל, אולי זה היה משנה אותו קצת, והוא היה נגאל". על בעלים מוכים ובעלים מכים
הרב נח קורמן
פורסם: 24.04.11, 11:08
כמעט בכל שיחה בה אני מספר לבן שיחי על עיסוקי כמנהל עמותה המפעילה מקלט לנשים מוכות, אני נשאל - קצת בצחוק וקצת ברצינות - ומה עם הגברים המוכים? כבר התרגלתי להשיב על השאלה בשאלה: כמה גברים נרצחו על ידי נשותיהם בשנה החולפת?
למי שלא מעודכן, בשנת 2010 נרצחו 18 נשים בידי בני זוגן. אף לא אישה אחת רצחה את בן זוגה. אך למקרא סיפור השעבוד במצרים, עולה כי שם דווקא הגברים היו מוכים. הזכרים הם שהיו הנרצחים, המעונים והמושפלים, בעוד לנשים הייתה חירות יחסית.
בזכות נשים צדקניות
אנחנו מציעים לנשים המוכות לברוח, להתחבא ולהתגונן, בעוד בני הזוג האלימים ממשיכים, בדרך כלל, לחפש כיצד להרע להן. אך מדרש מדהים ומרגש (בגמרא, מסכת סוטה), מספר כיצד נהגו נשות ישראל בבעלים החבולים:
דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן, ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות: אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן, וסכות אותן, ומאכילות אותן, ומשקות אותן, ונזקקות להן בין שפתים. שנאמר: "אם תשכבון בין שפתים" (תהלים ס"ח, י"ד).
כמה אהבה ומסירות אין קץ מפגינות הנשים כלפי בעליהן. ניתן לשער שאהבה זו היא שאפשרה לבעלים לשרוד את הסבל הנורא, ועל כך נאמר: "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים".
מספרים כי ר' נפתלי מרופשיץ לא רווה נחת מרעייתו, ועל כן בחר להסביר מדרש זה בדרך הלצה: "בידוע שבני ישראל צריכים היו להיות משועבדים במצרים 400 שנה... מדוע, אם כן, נמשך השעבוד 210 שנים בלבד? לפי שהנשים שבאותו דור התפללו בפני הקב"ה, שיגאל את ישראל מעבדות ויוציאם משעבוד לגאולה. יצאה בת קול משמים ואמרה כי גזירה היא שיהיו ישראל משועבדים 400 שנה, ואין לבטלה עד שיבוא המועד. אמרו אותן צדקניות: ריבונו של עולם, הנה כבר מלאו 210 שנים לשעבוד. שחרר נא את בעלינו מידי מצרים, ומובטח לך שישלימו את זמן השעבוד תחת ידינו..."
חבל שלא היה שם
לעיתים קרובות ניתן לשמוע הלצות נוספות וטרוניות שונות מגברים ממורמרים, אולם חיפשתי ובדקתי.
האמינו לי: גברים מוכים היו רק במצרים. ודווקא שם, בשעה שהוכו, עטפו אותם נשותיהם וסייעו להם לשרוד את אלימות הנוגשים.
לעולם אל תשוו בין סבל של בעל שרעייתו מציקה לו, לאלימות שהופנתה כלפי נשים הנאלצות להסתתר במקלטים לנשים מוכות. דווקא הגברים הנוגשים זכו לנשים אוהבות עדינות ומתחשבות. "מה לא עשיתי בשבילו", נוהגות לספר הנשים המגיעות למקלט "בת מלך". "אהבתי אותו, פינקתי אותו, בישלתי לו - וכלום לא עזר לי".
בליל הסדר קראנו על הבן הרשע בהגדה: "אילו היה שם - לא היה נגאל", ואצלנו במקלט אומרות הנשים: חבל שלא היה שם. שם היה רואה מהו סבל. אולי זה היה משנה אותו קצת, והוא היה נגאל".
- הרב עו"ד נח קורמן עומד בראש עמותת "בת מלך", המסייעת לנפגעות אלימות במגזר הדתי