יריית פתיחה

"אני חפץ/ לחדד/ מילים יפות/ כמו/ 'אהבה'/ או/ 'רגש'/ לכדי סיכות/ ובדיקור תמידי/ לרפד אותי/ בהן/ אך כל הביטויים/ שנשכחו על קצה/ הלשון/ מצמידים ברזל כבד/ לרקה". שירים מאת נדב הלפרין

יְרִיַּת פְּתִיחָה

אֲנִי חָפֵץ

לְחַדֵּד

מִלִּים יָפוֹת

כְּמוֹ

"אַהֲבָה"

אוֹ

"רֶגֶשׁ"

לִכְדֵי סִכּוֹת

וּבְּדִּקּוּר תְּמִידִי

לְרַפֵּד אוֹתִי

בָּהֶן

 

אַךְ כָּל הַבִּטּוּיִים

שֶׁנִּשְׁכְּחוּ עַל קְצֶה

הַלָּשׁוֹן

מַצְּמִידִים בַּרְזֶל כָּבֵד

לַרַקָּה

 

יֵשׁ מֶתֶק

בִּסְחִיטַת

הַדִּמְעָה הָאַחֲרוֹנָה,

לָחַץ מִתְפַּתֵּל

מִפְּנֵי כַּדּוּר

אֶקְדָּח.

"בדיקור תמידי" ׁ(צילום: index open)

 

אוֹ חֹשֶׁךְ

מָתַי יִכְבּוּ

אֲנִי תּוֹהֶה

יִפָּרְדוּ

מִנְּשִׁקַתָם אֵת הַחַשְׁמַל

שֶׁמִּתְלַהֵט בִּתְאוּרָה פְּנִימִית

לֹא בָּרְחוֹב הַזֶּה

אוּלַי

 

אֹפֶק

הִנּוֹ

אוֹר גָּדוֹל

אוֹ חֹשֶׁךְ

וְאֵינוֹ שְׁנֵיהֶם

אַף לֹא

אֶחָד מֵהֶם

וַאֲפִלּוּ כָּךְ

חוֹטְאוֹת תְּפִלּוֹתַי

 

אֲנִי תּוֹהֶה עַל

הַקַּלּוּת שֶׁבָּהּ

עֵת כָּבֶה הָאוֹר

נִדְלַק יֹּפִי,

יָפְיֵךְ

מַשְׁלִיךְ אוֹתִי

מִזִּיו הַגָּמוּר

לְעֲלָטָה.

 

פָּנָסֵי הָרְחוֹב מַבְהִיקִים

תְּכֵלֶת וְזָהָב

כָּל לַיְלָה מֵעֵבֶר

לָחַלּוֹן,

כּוֹכָבִים קְטַנִּים

בְּעִיר קְטַנָּה.

"פנסי הרחוב מבהיקים, תכלת וזהב"

 

אֵין לִי בֶּגֶד בָּעוֹלָם הַזֶּה

שׁוֹתֶה

תַּחֲלִיף קָפֶה

מָרִיר

מִצֶּמַח הָעֹלֶש

שֶׁפְּרִיחַתוֹ

סְגֻלָּה תְּכֻלָּה,

דַּקִּיקָה וְרַחֲפָנִית

כְּשִׂמְלַת אִשָּׁה

בַּקַּיִץ,

מְקוֹמוֹ בַּמִּדְבָּר

בִּדְרוֹמָה שֶׁל

הָאָרֶץ הַזּוֹ

לִהְיוֹת עִם הַחוֹלוֹת.

 

אֵיךְ גַּם אֲנִי

שׁוֹלֵחַ יָדַי וּפְּרִיחַתִי

בַּכָל

וְלֹא נוֹתָר

דָּבָר

נִשְׁמַת הָעֶשֶׂב

אֱלֹהֵי הָאַסְפַלְט

נֹגַהּ פָּנַיִךְ,

אַרְבַּע רוּחוֹת שָׁמַיִם

וְרוּחוֹת הַנֶּפֶשׁ

אֲשֶׁר אֵין לָהֶן

מִסְפָּר.

 

בְּסוֹף יָמִים נוֹרָאִים

רָאִינוּ אִשָּׁה יָפָה בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים

 

חוּט נִמְתָּח בֵּין יָדִי שֶׁהִכְּתָה עַל חָזֶה

לְשִׁפּוּלֵי שִׂמְלָתָהּ

 

קַו בֵּין אֶקוֹנוֹמִיקָה מְחַטֵּאת נֶפֶשׁ

לְבֹשֶׂם מְשַׁכֵּר מְרַחֵף בָּאֲוִיר

 

בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַכֶּלֶא הָאֲסִירִים מַשְׁפִּילִים אֶת מַבָּטָם.

בְּמָקוֹם אַחֵר הֵם גּוֹמְעִים רַק עוֹד וָעוֹד.

 

בְּסוֹף יָמִים נוֹרָאִים

חָזַרְתִּי בְּלִי תְּשׁוּבָה

בַּרֹאשׁ

אִשָּׁה יָפָה.

  

שִׁיר הִשְׁתּוֹקְקוּת לָאָבִיב

לִרְגָעִים נִרְאֵית הַשֶּׁמֶשׁ

מַשָּׂא כָּבֵד

עַל כִּתְפֵי שָׁמַיִם

וְלִרְגָעִים

נִדְמֶה שֶׁהַשָּׁמַיִם

יְרִיעַת קְטִיפָה,

גּוֹלֶשֶׁת אֵלֵינוּ

מִקַּרְנֵי שֶׁמֶשׁ.

 

הַאִם הַשִּׁירָה

הִיא

עוֹף הַחוֹל

בִּרְקִיעַ חַיַּי,

הַאִם

גְּלִימָת קוֹסְמִים תְּפוּרָה

מִסִימָנֵי

שְׁאֵלָה זוֹ,

סִימָנֵי הַקְּרִיאָה

שֶׁל הַתְּשׁוּקָה

וְשָׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת

שֶׁל אַהֲבָה.