עוד מעט קיץ

"שכוחים כמו שאנחנו/ יתומים ורדופים/ נחזור למרפסות/ כוס מיץ וקוביות קרח/ הפרי שטוף ונוצץ/ רקיע ארוך מבטיח דבר/ נערה הולכת לים/ קצה הגופיה נשמט/ הסוד גלוי לעיניים". שירים מאת יונתן ברג

עוד מעט קיץ

הַיָּמִים מִתְאָרְכִים, חֲרָקִים מַרְעִישִׁים

אַחַר הַמָּתוֹק. שְׁכוּחִים כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ,

יְתוֹמִים וּרְדוּפִים,

נַחְזֹר לַמִּרְפָּסוֹת. כּוֹס מִיץ וְקֻבִּיּוֹת קֶרַח,

הַפְּרִי שָׁטוּף וְנוֹצץ,

רָקִיעַ אָרֹךְ מַבְטִיחַ דָּבָר,

נַעֲרָה הוֹלֶכֶת לַיָּם, קְצֵה הַגּוּפִיָּה נִשְׁמַט,

הַסּוֹד גְּלוּי עֵינַיִם.

 

אַתְּ תַּחְזְרִי מֵהַטִּיּוּל הַקָּשֶׁה בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת,

תִּשְׁאֲלִי אִם בָּא לִי סֶרֶט,

לֹא. אֲנִי רוֹצֶה לָשֶׁבֶת בָּאוֹר הָאוֹזֵל,

חָבוּק בִּתְנוּעוֹתֶיך בַּדִּירָה

אוֹכֵל בַּכֹּל פֶּה אֶת תְּנוּעַת הַקַּיִץ.

 

הַיָּמִים מִתְאָרְכִים, גַּם בְּתוֹכֵנוּ

הַגַּעְגּוּעַ הַקַּר צוֹנֵחַ,

מִשֶׁהוּ מַסְעִיר אֶת הַוִּילוֹנוֹת מִמְּקוֹמָם,

בִּרְחוֹב אֲהָבוֹת מְגַשְּׁשׁוֹת אַחֲרֵ גּוּף לְהִתְרַחֵשׁ,

 

אַתְּ מַגִּיעָה אֵלַי, צוֹלַחַת אֶת מֶרְחַקֵּי הַבָּשָׂר

מְנִיחָה יָד לַיָּד, מִצְהָלָה עֵינַיִם הָלְאָה.

תִּרְאֶה, עוֹד מְעַט הָעוֹנָה הַצְּלוּלָה:

 

הָעוֹלָם צִפּוֹר עַל סַף אֲדָמָה חַמָּה.

"רָקִיעַ אָרֹךְ מַבְטִיחַ דָּבָר" (צילום: GettyImages) 

 

רגע

רַק לְרֶגַע, יוֹשֵׁב. הַמַּיִם תּוֹסְסִים עַל עִור הַסְּלָעִים,

דַּיָּגִים שׁוֹלְחִים חוּטִים אֶל הַלֹּא נִרְאֶה.

שְׁנֵי רָצִים מוֹחִים אֶת הַמֵּצַח וּפוֹתְחִים בַּקְבּוּקִים צוֹנְנִים,

נָעֲרָה כְּמוּסַת בַּדִּים וַעֲיֵפָה מוֹבִילָה כֶּלֶב לְרָטֹב,

הַלֵּב בּוֹעֵר. שִׂמְחַת הַשֶּׁמֶשׁ הַנָּעָה בְּמוֹרֵד, גִּשּׁוּשׁ

אֶצְבְּעוֹת הָאֲפֵלָה לְהַצִּית אוֹרוֹת, בָּתִּים מַעֲלִים אֵד,

הָאֹפֶק שָׁר. בְּטַיֶּלֶת הוֹלְכִים אֲנָשִׁים אַחֲרֵי אֲרוּחָה

וְגוּפָם הָרָווּי תָּלוּי עֲלֵיהֶם בַּעֲדִינוּת.

יְדֵי אוֹסֶפֶת רוּחַ אֶל הַפָּנִים הַצְּמֵאוֹת, אֲנִי חוֹשֵׁב

עַל אֲבִי הַגּוֹלָה. עַל אִמִּי הָעֲצוּבָה

וְאֵין דָּבָר בֵּינִי לְבֵין הַמַּיִם. לְאַט הָעֲלָטָה סוֹגֶרֶת,

מְנַשֶּׁקֶת מְמֻשָּׁכוֹת לַסְּלָעִים וּמְפִיגָה אֶת זֵעָתָם.

הָעִיר מִתְעוֹרֶרֶת אֶל בֹּשֶׂם הַתְּשׁוּקָה, נְעָרִים מִתְאַרְגְּנִים

לָצֵאת בִּצְחוֹק, מִתְאַסְּפִים בָּרְחוֹב וּמְחַבְּקִים אֶת הַבָּשָׂר.

אִמָּהוֹת צְעִירוֹת פּוֹרְסוֹת לֶחֶם וּמְנַקְּדוֹת אֶת הַסָּלָט,

מַזְמִינוֹת אֶל הַשֻּׁלְחָן. כְּבָר קַר, אֲנִי יוֹשֵׁב

בָּעֶצֶב הַנֶּהֱדָר הַזֶּה, בִּמְתִיקוּת הַדָּבָר הַגּוֹאֶה

וְאוֹסֵף אֶת הַמַּרְאֶה לַלֶּחִי הַבּוֹעֶרֶת מִבְּדִידוּת.

 

*

 

כֹּל הַבֹּקֶר יָרַד גֶּשֶׁם,

נִשְׁאַרְתִּי בַּבַּיִת, כּוֹתֵב וְקוֹרֵא,

קֻדַּם צַאלַן אַחַר כָּךְ קַארְבֶּר-

הַמַּיִם הַשְּׁחֹרִים רָעֲדוּ עַל הָאַסְפַלְט,

בַּסּוֹף נוֹתְרוּ אֲגַמֵּי רֶגַע צְלוּלִים.

 

וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַפְסִיק לְהַעֲלוֹת

אֶת גּוּפְך הָעֵירֹם, חֶסֶד הֶחָזֶה

הַגָּדוּשׁ וְקִמּוּר הַפֶּרֶא שֶׁל הַצַּוָּאר,

וְיוֹתֵר מִכֹּל אֶת גְּלִישַׁת הַיְּרֵכַיִם

לִמְבוֹא הַבְעָרָה, אַתְּ צָהֳלַת

הָרַגְלַיִם הַנִּפְגָּשׁוֹת:

 

אֵד הַבּוֹא. פִּיך הַמְּמַלְמֵל מִתּוֹךְ

תְּשׁוּקָה, מְבֻלְבָּל מְלַהֵט,

סָמִיךְ וְנוֹשֵׁר. כֹּל הַבֹּקֶר יָרַד גֶּשֶׁם

רָווּ הָעֵצִים, הָאֲדָמָה נִפְתְּחָה,

כֹּל הַבֹּקֶר אֲנִי כּוֹתֵב

וּבִשְׂרֵי הַקָּשֶׁה

מָתוֹק.

 

יונתן ברג, יליד 81, לומד לתואר שני בביבליותרפיה באונברסיטת חיפה, עובד על ספר ביכורים בשירה שיתפרסם בקרוב, מנסה לנשום על קו התפר בפנים בין תל אביב לירושלים. מה חשבתם על השירים? אתם מוזמנים לטקבק!