זוועה כתובה: ניתוח כתב ידו של אדולף אייכמן

שורות ישרות, מרווחים מדויקים והמון שליטה עצמית - זה מה שגילתה הגרפולוגית אסתי טל כשבחנה את כתב ידו של אדולף אייכמן. דווקא החתימה סיפרה סיפור שונה, אבל עדיין העלתה בה תהיות אישיות לאור ההיסטוריה הפרטית שלה ושל משפחתה

איבחון כתב ידו וחתימתו של אדולף אייכמן הינו נסיון שלי, כדור שני לשואה, להתגבר, לנטרל לגמרי רגשות ולהתמקד בכתב היד של מי שתת-הכרה שלה צועק לה: "הוא מפלצת!". מדובר באתגר לא קטן.

 

אינני מפרטת דרכי עבודה, ודאי שלא בטורים או בכתבות אותם אני מפרסמת. הפעם, איני יכולה להמנע מלשתף. ישבתי מול כתב היד של אדולף אייכמן ולא יכולתי לאחוז בעט על-מנת לכתב מה שאני רואה. בשלב בו הצלחתי "לאסוף את עצמי", במקום לכתוב סימני כתב יד ולאגד אותם כך שאוכל להגיע למסקנות, נשאבתי לתוך מערבולת התחושות שלי. שאלתי את עצמי מה עושה לי כתב היד שמולי. מה בכתב היד ובהתנהלות על פני הדף גרם לי לפחד?

 

מה שגרם לי לצמרמורת הוא דווקא הסדר: שורות ישרות, מרווחים בין מילים ובין שורות כמעט זהים, ובמיוחד שוליים תחיליים (שבלועזית הם משמאל) ישרים כמעט כמו סרגל. על מנת לכתב כך צריך שליטה עצמית אדירה. הכותב חוזר בכל תחילת שורה כמעט לאותה נקודת התחלה של השורה הקודמת, כך נוצרים שוליים ישרים. נוסיף לכך את לחץ הכתב, שאותו רואים אפילו בצילום הכתב, ונקבל לחץ כתב חזק ואירגון קפדני. כל הסימנים המעידים על תעוזה, קשיחות ודבקות במשימה.

 

כתב היד של אדולף אייכמן מתוך גנזך המדינה 

 

מבט מרוחק מעט מהדף מלמד על כך שרב המלל על המירווחים, הכתב ממלא חלקים רבים כך שכמעט ואין מקומות ריקים, כאילו אין אוויר. כתב יד כזה נקרא "כתב כובשני". אילולא היה אירגון כל-כך מוקפד, היינו יכולים לראות סערת רגשות. השמירה על כללי הכתיבה מסיטה מאיתנו את המחשבה שמדובר בהשתלטות. ההשתלטות שלו מאופקת. יש כאן להט יצרים שמוסווה היטב, אך לא מוסווה מספיק על מנת שלא יגרום למי שעומד מולו (ולי, כגרפולוגית) למחנק.

 

החתימה ככרטיס ביקור

ליכוד סימני הכתב של אייכמן חושף את הכח שהניע אותו. לעומת כתב היד, חתימתו כביכול מרגיעה. חתימתו של אייכמן רוחבית ומתפרסת. אמנם, ניתן לראות זויות חדות באותיות שאינן מחייבות זוית אבל העגלוליות בולטת יותר.

 

בחתימה אנחנו בוחרים, אנחנו משתמשים בה כבכרטיס ביקור. האדם החותם מציג בפנינו את מה שהוא רוצה שנראה. כך גם אייכמן- בעוד את השתלטנות הוא מיתן בכתב ידו, בחתימה הוא משחרר את עצמו ומתרווח. למרות זאת, מבט על החתימה כתמונה מלמד על הפיתולים ויוצרת מראה של נחש.

 

בעין גרפולגית אני רואה קודם כל מניפולטור. ציפיתי למצוא כתב מיפלצתי גדול ומאיים, ומצאתי כתב אחיד, מוקפד, מסודר ומאורגן שמשתלט על כל הדף, אך באופן מופתי לגמרי ומבלי שנרגיש (אפילו מחיקות עשה באופן "מנומס" - שירטט קו על השגיאה ותו לא).

 

זו לי הפעם הראשונה בכל שנות עבודתי בה אינני יכולה לדעת האם העובדה שגדלתי בלי סבא וסבתא ודודים/דודות היא שהובילה את ניתוחי הגרפולוגי. מה שאני יכולה לדעת הוא שמפלצות אדם כותבות כבני אדם, ולוואי שלא יהיו עוד מפלצות שכאלה בעולם.

 

• אסתי טל מנהלת את פורום גרפולוגיה