הזיכרון הקולקטיטבי הוא מרכיב מהותי ביסודו של עם, ובוודאי בזה של עם היהודי, ששורשיו נטועים אי-שם לפני אלפי שנים. היהדות, מודעת לחשיבותו של הזיכרון, מצווה עליו במקומות רבים - אם זה ב"זכור את יום השבת לקדשו", בברכות שמציינות "זכר ליציאת מצרים", או במצווה המפורשת "זכור את אשר עשה לך עמלק, בדרך בצאתכם ממצרים... תמחה את זכר עמלק מתחת השמים. לא תשכח".
גם לאחר השואה עלה הציווי המוסרי הזה בעם היהודי, בגלגולו המודרני יותר: "לזכור ולא לשכוח". יותר מ-60 שנה אחרי הזוועות והאימה הנאצית, הולכים ומתמעטים ניצולי השואה - האנשים שיכולים להעיד בגוף ראשון על התופת. אז איך ייראה הזיכרון שלנו ביום שאחרי מות הניצול האחרון?
מחר (יום ב') יתקיים בבית אבי חי אירוע מיוחד, בהנחיית הפסיכולוגית והסופרת ציפי גון-גרוס, שיעסוק ביחסה של החברה הישראלית לשואה בתקופה שבה לא יחיו יותר ניצולי שואה בערב ישתתפו עו"ד רונאל פישר, ד"ר משה צימרמן, ופרופ' יולנדה גמפל.