אב ובני משפחתו הזמינו חופשה באחד ממלונות רשת "ישרוטל', ולשם כך הזמינו שלושה חדרים. לטענת האב, כאשר הגיעו למלון בתאריך שנקבע, סירבו לאפשר להם לקבל את החדרים, בטענה כי אחד מבני המשפחה היה מתחת לגיל 16 והאירוח באותו מלון מסוים הוגבל לגיל 16 ומעלה.
בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים טען האב כי הוא הסכים לוותר על אותו חדר בו אמור היה להתארח הנער וביקש לנצל את שני החדרים האחרים, אך נציגת המלון סירבה לכך ובשל כך לא נוצלו החדרים שהוזמנו.
ישרוטל טענה, כי התובע ידע מראש על כך שלא ניתן לארח ילד מתחת לגיל 16 בבית המלון שהוזמן, וכי תנאי זה מופיע בצורה מפורשת באישור ההזמנה. בנוסף הגישה ישרוטל תכתובת באינטרנט ממנה עולה לכאורה כי אדם מטעם התובע ביקש מבית המלון מספר ימים לפני מועד האירוח כי יקבלו את הילד למרות גילו הצעיר, וכי בית המלון סירב לכך. לטענת ישרוטל, התובעים הם שסירבו לקבל את שני החדרים האחרים.
הצדדים הסכימו לעבור בדיקת פוליגרף ממנה עולה, כי התובע הוא זה שהציע לקבל שני חדרים ולוותר על חדר אחד ולא בית המלון.
השופטת קיבלה את גירסת ישרוטל לפיה יש לה אינטרס להשכיר כמה שיותר חדרים, והסיבה היחידה שהדבר לא יצא אל הפועל, הינה התלהטות הדברים בין התובע לנציגי המלון ועוצמתם.
"במצב דברים זה, כאשר האווירה הייתה עכורה וספוגה במתח - ככל הנראה, סירבו נציגי הנתבע לארח את התובע", כתבה השופטת, אך הוסיפה כי טוב היו עושים נציגי ישרוטל אם היו נמנעים מעימות עם התובע, מעבר להצגת הדברים כפשוטם, היינו כי הילד לא יכול להתארח ובכפוף לכך יעמדו החדרים לרשות התובע.
לפיכך נקבע, כי בנסיבות המקרה בוטלו העסקאות כדין, הצדדים אינם חייבים זה לזה דבר, ואם שולם סכום כלשהו, הוא יושב למשלם. בנסיבות העניין, לא ניתן צו להוצאות משפט.
לקריאת פסק הדין המלא
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין" - www.psakdin.co.il