תורת הצמצום

בקושי שעה נסיעה ממנהטן, אבל מרגיש כמו קפיצה של מאתיים שנה אחורה בזמן, לימי השטעטל. ברוכים הבאים ליישוב הכי עני בארצות הברית: התושבים חיים משנור, קצבאות ותלושי מזון ומבלים את זמנם בעיקר בתפילה ובלימוד תורה. עדי גולד ביקר בקריית יואל, עיירה שכל 21 אלף תושביה הם חסידי סאטמר

שמונים קילומטרים מפרידים בין מרכז מנהטן לקריית יואל. כלום. אבל בפועל המרחק הזה מרגיש לפחות כמו הפער בין ניו יורק למאה שערים. מול העיר הכי מסנוורת בעולם, עם אינסוף האופציות, עומדת העיירה האלמונית שקופה וזעירה, ועם אפשרות אחת בלבד — להיות תלמיד חכם.

 

ברוכים הבאים לקריית יואל: יישוב שהוקם במהלך שנות השבעים על ידי חסידי סאטמר, 21 אלף תושבים, כולם דתיים, והמספר עולה בהתמדה. אין פשע, אין סמים, אין אבטלה, אבל יש את המקום הראשון — על פי הלשכה הסטטיסטית של ארצות הברית — ברשימת המקומות העניים ביותר במדינה.

 

"אלוהים נתן לנו חלב ולחם, ירקות ופירות. יותר מזה אנחנו לא צריכים". ילדים בקריית יואל (צילום: עדי גולד)

 

מסע ברחבי קריית יואל, מקום שמפאת גודלו המצומצם אינו עשיר ברחבי כלשהם, מגלה את המראות שאנחנו רגילים לקבל באזורים דתיים בישראל: חסידים בדרכם לישיבה, חסידים חוזרים מהישיבה, כמויות של ילדים משחקים ברחובות, מעט רחובות, המון ישיבות. במרכז היישוב, שממוקם חמש דקות מוודבורי קאמן, האאוטלט שישראלים אוהבים למצוא בו פראדה וגוצ'י בזול, עומד מרכז מסחרי קטן. בעצם, לקרוא לו קטן זה להעצים אותו — שלוש־ארבע חנויות וסופרמרקט אחד, זה הכל.

 

נוהגים לומר על החרדים בארץ שאילו היו מתגוררים בארצות הברית הם היו חייבים לעבוד כדי להתקיים, אבל הנה לפניכם מקום שרבים מתושביו אינם עובדים, והם מתקיימים מתרומות, מהקצבות ומשנור. קריית יואל לא דומה בשום היבט לערים הכל כך עניות ומוזנחות במישיגן שנפגעו מהמשבר בתעשיית הרכב, היא לא מזכירה יישובי ספר שגובלים במקסיקו, ואין שום דמיון בין המראות כאן לרובעי המצוקה הקשים של ניו יורק. אבל הנתונים הסטטיסטיים מגלים את המספרים הבאים: כשבעים אחוז מתושבי המקום דיווחו על הכנסה שנתית של פחות מ־15 אלף דולר, ההכנסה השנתית הממוצעת לנפש היא 4,494 דולר בלבד, כחצי מקבלים תלושי מזון באופן קבוע, ושליש מקבלים סיוע ציבורי במימון עלויות הדיור. אז מה באמת הסיפור של קריית יואל? יכול להיות שהמספרים הקשים מרמים? האם זהו אכן המקום הכי עני בארצות הברית?

 

"לא גנבנו מאיש"

חסידי סאטמר לא אוהבים תקשורת. יותר מזה, הם לא אוהבים תקשורת ישראלית. הקהילה הסגורה מתנגדת לישראל ולכל זרם דתי אחר, ואנשיה משתתפים באופן קבוע בהפגנות אנטי ציונית המתקיימות מול בית הקונסוליה הישראלית והמשלחת לאו"ם במנהטן. יואל טייטלבאום, הרב שייסד את החסידות, אמר בשעתו: "בשום מקום בעולם אין היהודים נתונים בסכנה כמו במדינה הציונית. יש רק עשרת אלפים יהודים, והם נמצאים כאן. כל השאר יהיו יהודים רק אם יחזרו בתשובה". את ההבדל בין ירושלים לניו יורק ניסח כך: "בניו יורק נותנים לי כסף ומבקשים ממני עצות, בירושלים נותנים לי עצות ומבקשים ממני כסף".

 

כשאני מבקש מג', תלמיד ישיבה המתגורר בקריית יואל, להתראיין לכתבה, הוא מבקש שזה יהיה: א. בעילום שם. ב. כמה שיותר קצר ומהר כדי שאף אחד מחבריו לא ישאל אותו שאלות מיותרות. אם כך, רשות הדיבור לג': "קריית יואל הוא מקום מצוין. מלא בטוב ובתבונה. הבנתי שהייתה בנו התעניינות מסוימת בעקבות פרסום נתונים ממשלתיים כלשהם שקשורים בעוני, אבל את רוב התושבים כאן זה לא מעניין. אין לנו טלוויזיה בבית, ברוב הבתים אין אינטרנט, ולא נכנסים לכאן עיתונים חילוניים כמובן".

 

אתה מגדיר את קריית יואל כמקום עני?

"מה פתאום, בשום אופן לא. יש לנו בדיוק מה שאנחנו צריכים. לא חסר לנו כלום. עוני זה מצוקה, ובמקום הזה אין שום מצוקה. ואם למישהו אין מספיק חלילה — המדינה עוזרת לו".

 

חלק גדול מהאנשים כאן בחרו שלא לעבוד. אין לך בעיה עם זה?

"החשיבה שלך היא חשיבה חילונית. אתם לא מנסים להבין את החברה שלנו, ולמרות התדמית הליברלית לא מגלים אמפתיה אמיתית לאחר. ומעבר לזה, אני יודע שזה בדיוק אותו דבר גם במקומות אחרים, חילוניים, כך שלא ברור לי מה ההבדל ולמה בדיוק נהיה סביבנו רעש כלשהו. לא גנבנו סנט אחד מאיש".

גם א', המתעקש על עילום שם אף הוא, מסביר שהכל בסדר גמור בקריית יואל, ותודה שהתעניינתם: "זה יישוב צנוע ביותר, שמתמקד בלימוד תורה. אף אחד כאן לא מובטל, אף אחד לא פורץ או שודד. התושבים בעיירה חיים בפשטות, ולא מחפשים את הזיוף, הטומאה והשקר של העיר הגדולה. אלוהים נותן לנו חלב ולחם, פירות וירקות, ואנחנו לא צריכים הרבה יותר מזה. תעזבו אותנו בשקט ותנו לנו לעשות את מה שבאמת חשוב, ללמוד ולהתפלל. כל השאר זה הבל הבלים".

 

איך אתה מרגיש עם זה שחלק גדול מתושבי המקום מקבלים תלושי מזון?

"אנחנו לוקחים מה שאלוהים נותן לנו. התלושים האלה מחולקים לאלה שמגיע להם, ולא נראה לי שלמישהו צריכות להיות טענות לגבי העניין הזה".

 

רוב תושבי קריית יואל חיים בשיכונים, חלקם חדשים. השאר חיים בבתים פרטיים, שנראים מבחוץ כמו החלום האמריקאי כהלכתו. הרחובות לא נקיים במיוחד, "אבל בבתים שלהם הכל מצוחצח", מעיד אל ג'ונסון, בעל חברה לניקוי שטיחים שחי במונרו, יישוב סמוך. ג'ונסון מדבר בשם עצמו בלבד, כמובן, אבל משיחות עם כמה וכמה תושבי יישובים שכנים, הדברים שלו די מייצגים את הרוח הכללית: "אני נמצא הרבה בבתים שלהם בגלל העבודה שלי, ובשורה התחתונה אני לא מזהה אצלם שום מחסור. המקררים שלהם מלאים, והכל נראה יפה. זה עוני? אלה אנשים מתחת לקו האדום? תאמין לי, אני גדלתי בעוני ויודע לזהות כזה כשאני נתקל בו. האזרחים האלה למדו לרמות את המדינה. הם מצהירים על הכנסה נמוכה במיוחד כדי שהמערכת הציבורית תתמוך בהם ותעניק להם אוכל בחינם, עזרה בדיור ושירותים רפואיים במינימום כסף".

 

"עזבו אותנו מספקולציות"

כשהרב דוד נסנוף שומע את הטענות נגד אנשי קריית יואל, הוא מריח משהו אחר: קוראים לזה אנטישמיות. נסנוף, 51, מוציא לאור של עיתון דתי והאיש שעמד בשנה שעברה מאחורי סערת הלן תומאס, הכתבת הוותיקה ביותר בבית הלבן שנאלצה להתפטר בעקבות דברים שאמרה נגד ישראל והיהודים, נתן הוראה גורפת שלא לפרסם בעיתונו את הסיפור על קריית יואל. "יש מספיק סיפורים הרבה יותר דחופים וחשובים מהסיפור הזה, ואני החלטתי שלא לפרסם אותו כי נודפת ממנו אווירה מאוד מסוכנת".

 

נסנוף מתכוון לציטוטים מהסוג המסוים מאוד של ג'ונסון ולדבריה של חברת בית הנבחרים הרפובליקנית, ננסי קלהון, שפורסמו ב"ניו יורק טיימס". קלהון, המייצגת את מחוז אורנג', שבו ממוקמת קריית יואל, אמרה לעיתון: "אולי על הנייר תושבי המקום הם עניים, אבל במציאות הם אינם כאלה". הרב מזהה דבר אחד ברור בסיפור הזה. "יש כאן ריח חריף של גזענות, וזה מאוד בעייתי. הרי מה אמור להפוך את האנשים האלה לעניים? זה שהציציות שלהם פריכות יותר? אני מאמין שרובם אינם עושים קוקאין, ואין לי ספק שהבתים שלהם נראים יפה מאוד. זה בדיוק כמו בשטעטלך של פעם, כשהיית נכנס לבתים ורואה את הילדים לבושים יפה ונקי ואת המטבח מלא בכל טוב".

 

ובאמת, איך אמור להיראות עוני בשנת 2011? האם הבתים הנחמדים והחצרות היפות הם חזות הכל? "אתה יודע", מסביר נסנוף, "הרי יש הרבה כוכבי רוק שמתלבשים בבגדים בלויים והם שווים הרבה מאוד כסף. הם והבגדים שלהם. לעומת זאת אני מכיר אנשים עניים שלבושים יפה מאוד ונקי ואפילו מרשים. אז מה? האם זה אומר שהם לא עניים? אני לא חסיד סאטמר ולא מתכוון לסנגר עליהם, אבל אם מישהו מנסה להגיד שמאחורי הסיפור הזה עומדת שחיתות אחת גדולה — שיבוא ויוכיח. שלא יעלו ספקולציות סתם כך. אם רוב תושבי קריית יואל מרוויחים שכר זעום ונמצאים מתחת לקו העוני, אז הם בפירוש עניים".

 

לפני שמונה חודשים עלתה קריית יואל על מפת החדשות המקומיות, כשלשלט הכניסה ליישוב התווספה בקשה מפורשת בפני הבאים — להסתובב במקום בלבוש צנוע ולהקפיד על הפרדה בין גברים לנשים ברחובות. לכמה רגעים הוצפה העיירה בניידות שידור, שהמשיכו מיד הלאה, לסערה הבאה. במחוז הזה, שבו התושבים התרגלו שלא לנעול את הבתים ונוהגים להשאיר את המפתח בסוויץ' של הרכב, סיפור כזה הוא דרמה גדולה.

 

הצרות שלנו הן החדשות שלכם, משדרים בקריית יואל. אוטובוס הילדים מחזיר את הדור הבא מבית הספר, החסידים מסיימים עוד שיעור בישיבה, ולסופרמרקט מגיעה אספקה טרייה של מזון, הרבה מזון. שקט כאן ונעים. אי אפשר להגיד שהתושבים עייפים מלהיות במוקד התקשורת, כי התקשורת פשוט לא מעניינת אותם. הצרות שלכם הן החדשות שלנו, משדרים בקריית יואל, אבל לנו אין צרות.