הרבה לפני Tiger Mom, שיטת חינוך קפדנית שמקורה בסין, היו אלה האמהות היהודיות-רוסיות שחינכו דורות של ילדים מוצלחים מבית טוב. עבור ילדיהן, הנגינה בפסנתר ובכינור לא הייתה בחירה אלא חובה. "כיום המוזיקאים הגדולים בעולם הם ממוצא אסיאתי. איפה הימים של אייזיק שטרן, פרלמן, צוקרמן?", שואלת מרינה בלקין, מורה לפנתר המנהלת בי"ס למוזיקה בפיירלון, ניו-ג'רזי. "אני מנסה להעביר לתלמידים שלי את התשוקה שלי למוזיקה. כל מי שמעוניין ללמוד ולנגן מוזמן, בכל גיל". שם בית ספרה,Believe in Music , נבחר לאחר מסע לא פשוט בין ארבע מדינות כשלבסוף המוזיקה ניצחה. איך? עם הרבה אמונה.
בלקין נולדה לפני חמישים שנה באוקראינה. בגיל חמש עברה עם משפחתה להתגורר באזרבייג'אן. "לקיתי באסטמה ולכן עברנו למקום לח, קרוב לים". היא החלה לנגן בפסנתר ובגיל עשר הופיעה עם התזמורת הפילהרמונית. כשהייתה בת 17 סיימה את האקדמיה למוזיקה והמשיכה לתואר שני. "התחתנתי בגיל 20 ודי מהר הפכתי לאם. בסוף שנות השמונים החלה מלחמת נגורנו קרבך, בין הארמנים לאזרבים, והחיים שם הפכו לגיהנום. היגרנו לישראל ב-1990 עם גל העליה הגדולה מרוסיה".
איך הייתה הקליטה בארץ באותם ימים?
"היינו מאד ציונים. אמנם גדלנו במדינה אתאיסטית אבל במה שקשור לישראל ראינו רק ורוד. התקבלנו לקיבוץ חצרים וזו הייתה התקופה הכי מאושרת בחיינו. היו לנו אז שני ילדים, בת תשע ותינוק בן שנה. כשרצו שנהפוך לחברי קיבוץ, בחרנו לוותר על חיים סוציאלים מפני שהגענו ממדינה סוציאליסטית, רצינו להיות עצמאים ולהתחיל מחדש. עברנו לצור יגאל, שהיה אז ישוב ספר שלא חובר לחשמל. למדתי הוראה בסמינר הקיבוצים ועבדתי כגננת. בעלי, מהנדס מחשבים בהכשרתו, עבד בתחילה כפועל בניין".
עניתם בדיוק לסטראוטיפ, מהנדסים ורופאים שעובדים בבניין.
"קיבלנו את זה. ידענו שמדובר בקושי זמני".
זנחת את המוזיקה?
"הייתי חייבת להתפרנס. אחרי כמה שנים התחלתי ללמד מוזיקה במתנ"ס".
בעלה של בלקין שב גם הוא לעיסוקו המקורי ועבד במוטורולה. תשע שנים לאחר שעלו לישראל, קיבלה המשפחה הצעה לרילוקיישן בארה"ב. "היו לי קוצים בטוסיק ורציתי לראות עולם. החלטתי לקחת שנת שבתון מהוראה ולהצטרף לבעלי. בתנו הבכורה התגייסה לצה"ל והוכרה כחיילת בודדה. כמה חודשים אחרי שנחתנו בניו-ג'רזי נולד בננו הצעיר, דיוויד, היום בן 12".
איך הייתה הקליטה בארצו של דוד סם?
"היינו די בודדים בתחילה. למרות שלא נולדנו בארץ, בישראל אנחנו מרגישים בבית. בחרנו בפיירלון בגלל הסביבה היהודית והישראלית. הגענו לתקופה קצרה ו... אנחנו עדיין כאן. הבן האמצעי שלנו סיים את NYU והבת עברה גם היא לארה"ב ונישאה לאמריקאי".
בלקין הותירה שוב את הפסנתר מיותם ושימשה במשך שלוש שנים מורה ליהדות בבית הספר "סלומון שכטר". "בכל מעבר יעצו לי לנטוש את תחום המוזיקה אבל התעקשתי להמשיך. המוזיקה היא כל החיים שלי. לפני תשע שנים פתחתי את ביה"ס וכיום יש לי 60 סטודנטים וארבעה מורים. אנחנו מלמדים פסנתר, גיטרה, פיתוח קול וג'אז".
יש לך תלמידים ישראלים?
"לצערי הרב, לא הרבה ישראלים מוכנים לעבוד ולהשקיע בלימודי נגינה. בארץ, רוב התלמידים היו ממוצא רוסי. כך גם כאן. יש לי כמובן גם תלמידים ממוצא קוריאני וסיני".
מה הם ההישגים הבולטים של תלמידיך?
"תלמידה שלי סיימה מאסטר בהרווארד ואחרת בקולומביה. אני מכינה את תלמידי ללימודים באקדמיה למוזיקה בלונדון הנתמכת ע"י ארמון המלוכה ועל כך זכיתי בפרס מטעם המלכה אליזבת. דיוויד, בני, זכה בתחרויות והוזמן להופיע בלינקולן סנטר. הוא גם מנגן בסקסופון ובגיטרה ואני מאד גאה בו".
איך לא, את הרי אמא נמרה מהזן היהודי-רוסי.
"בדיוק. עד היום הוא מאזין לפני השינה למוזיקה קלאסית, מחקרים הוכיחו שזה מפתח תאים אפורים במוח. דיוויד כבר הודיע לי שהוא רוצה להיות רופא. רופא מרדים. בשנה הבאה הוא צפוי להשתתף בתחרות פסנתר באשדוד ואז נחגוג לו את בר המצווה בכותל".