כוחות האפלה דרכם קלה

"כוחות האפלה דרכם קלה/ דווקא אל החדר הזה מכל החדרים/ שבו איש פושט את עצמו מעליו/ שכך לא יהיה עוד עליו/ משא כלשהו או חובה". שירים חדשים מאת אורי ברנשטיין

עָלַי לְהֵחָבֵא בִּפְנֵי הָעֵרוּי

שֶׁל זְמַן הַמְטַפְטֵף וּמְשַׁנֵּנִי,

עַד שֶׁכְּבָר אֵינֶנִּי מִי שֶׁהָלַךְ בְּדַרְכֵי עוֹלָם,

גּוּפוֹ בֵּין גוּפֵיהֶם, צִלּוֹ בֵּינוֹת צִלָּם.

 

וַאֲנִי רוֹאֶה רוּחוֹת רְפָאִים בָּעֲרָבִים 

וְשׁוֹאֵל לְשֵׁם מָה הַמֵּתִים שָׁבִים.

שֶׁמָּא הוּבַן לָהֶם, בַּעֲפָרָם,

סִפּוּרָם, וְאוּלַי אַף הַזִּקְנָה

שׁבְּעִקְּבוֹתֶיהָ רַק טִינָה.

 

לְכוּ מֵתִים, וּבוֹאוּ אֵלַי כֹּחוֹת,

הַזְכִּירוּ לִי נִשְׁכָּחוֹת,

הַזְכִּירוּ לִי זְמַן עֶרְגָּה וְזִיו שֶׁשָּׁכַחְתִּי,

שׁוּבוּ, כֹּחוֹת סֵתֶּר, אֶל אִישׁ מְעֻרְעָר,

 

אִישׁ הַסּוֹבֵב בֵּין דַּרְדַּר לְדַרְדַּר,

הַזְכִּירוּ לִי אֵיךְ גַּם בַּאֲזוֹרֵי הַמִּשְׂרָדִים

שָׁהָה עֲדַיִן זֹהַר בֵּין הַחַלּוֹנוֹת,

בְּצֶבַע שֶׁל כְּנָפַיִ חֶרֶק עֲדִינוֹת.

 

אַךְ חֲרִישִׁית הַהוּא נוֹשֵׁף בְּעִקְּבוֹתַי.

מְבַקֵּשׁ לִטֹּל אֶת מְקוֹמִי,

לְהַמְשִׁיךְ בִּמְקוֹמִי, לְהַמְשִׁיךְ כְּעַצְמִי.

כְּנָדוֹן, בְּעוֹלָם הוֹלֵךְ וְגָז, שֶׁמַּרְבִּיתוֹ עֲלָטָה (עטיפת הספר)

 

*

כֹּחוֹת הָאֲפֵלָה דַּרְכָּם קַלָּה

דַּוְקָא אֶל הַחֶדֶר הַזֶּה מִכָּל הַחֲדָרִים 

שֶׁבּוֹ אִישׁ פּוֹשֵׁט אֶת עַצְמוֹ מֵעָלָיו,

שֶׁכָּךְ לֹא יִהְיֶה עוֹד עָלָיו

מַשָּׂא כָּלְשֶׁהוּ, אוֹ חוֹבָה

 

בֵּין שֶׁהֱטִילוּהָ אֲחֵרִים

וּבֵין שֶׁנָּטַל עָלָיו מֵאַהֲבָה.

 

וּכְשֶׁשַּׁלִּיטָה עָלֶיךָ רָשׁוּת כְּמוּסָה,

וְאַתָּה נָע כְּמוּבָל - הָמְשֵׁךְ וְסַע.

שֶׁהַכֹּחוֹת הָעֶלְיוֹנִים, אִם יֶשְׁנָם,

עֲסוּקִים מִמֵּילָא רַק בָּעִנְיָנָם.

 

וּכְשֶׁאֵין עוֹד רְאָיָה לָעִלָּאִי אַתָּה

בְּפֹעַל רַק אִישׁ שֶׁהֻכְרַז

כְּנָדוֹן, בְּעוֹלָם הוֹלֵךְ וְגָז

שֶׁמַּרְבִּיתוֹ עֲלָטָה.

 

מוּטָב אֵפוֹא, בַּחֶדֶר הַמִּקְרִי, לִשְׁכַּב

אַפְּרַקְדָּן וְלִרְאוֹת עַל הַתִּקְרָה

אֶת כָּל מַה שֶּׁאֵרַע, לִרְאוֹת בְּלִי בַּקָּרָה.

 

שָׁעוֹת לֹא מְסֻמָּנוֹת, זְמַן שֶׁלֹּא נִכְתַּב.

עָלֶיךָ להִתְרַגֵּל לִהְיוֹת בַּחֶלֶד

רַק כְּמוֹ שֶׁלֶד שֶׁקָּם וְיוֹשֵׁב וְנוֹהֵג

בּמְכוֹנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וַאֲפֵלוֹת, בַּלֵּילוֹת.

 

*

 

הָעֵינַיִם עוֹדָּן רוֹאוֹת וְהָאָזְנַיִם שׁוֹמְעוֹת,

וְהַיָּם הַמְּרֻחָק נוֹתֵן אוֹת,

וְיֵשׁ טִפּוּס שֶׁל פְּרָחִים וְרֻדִּים,

חֲדָשִׁים, עַל עַמּוּדִים, וְהִלּוּכִים

רוֹעֲדִים שֶׁל חֲתוּלִים, וְשִׁלּוּחִים

שֶׁל רוּחַ בְּעֵץ מִתְהוֹלֵל.

 

וּכְבָר הִגַּעְתִּי לַזְּמַן

בּוֹ מוּחָשׁ הָרֶוַח שֶׁנִּגְלָה

בֵּין הַגּוּף לְבֵין מַה שֶׁנִּקְרָא

ִּנְשָׁמָה. יָמִים רַבִּים נֶעֶדְרָה.

 

פִּתְאוֹם הִיא תּוֹבַעַת אֶת שֶׁלָּהּ

וּמַסְבִּירָה שֶׁנָּכוֹנוּ לָהּ עוֹד עִדָּנִים

וְרַק ְהַגּוּף מַפְרִיעָהּ בַּאֲבָרָיו הַמִּתְיַשְּׁנִים,

רַק הַגּוּף מַזְקִין בְּעוֹד הִיא בְּעֵינָהּ.

וְנִשְׁאַר לְלֹא הַכְרָעָה בֵּינִי לְבֵינָהּ.

 

אַךְ בְּסִין חֲבֵר לְשָׁעָה נִזְכַּר

שֶׁהֶחְלַפְתֶּם מִלִּים, וּבַּמִפְגָּשׁ

הוּא נָשַׁק אוֹתְךָ עַל הַלְּחִי,

 

שָׁמֵן וְנָכְרִי וְנִרְגָּשׁ.

וְנִגֵּב בְּמַפִּית אֶת הַטַּעַם הַזָּר.

 

אורי ברנשטיין הוא יליד תל-אביב 1936. סיים בי"ס תיכון בתל אביב ותואר שני במשפטים

באוניברסיטה העברית. ברנשטיין פירסם ארבעה עשר ספרי שירה, רומן ("ספק חיים") שני ספרי עיון לחקר השירה ("עיסוק בין חברים" ו"על הפרסונה") תירגם את כל שירי אליוט ומשירי ייטס, רמבו, לה פורג ומונטלה. משמש פרופסור חבר לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב. ערך (יחד עם נתן זך) את כתב העת הספרותי "יוכני" (1961-1968). זכה בפרס עמיחי לשירה על מכלול שירתו. נשוי לסופרת הדרה לזר ואב לבן ובת. השירים לקוחים מתוך ספרו החדש, "שירים לפסנתר יחיד".