בניגוד למה שהיה נהוג לחשוב בעבר, הליכה אינה פעולה אוטומטית, אלא דורשת ניצול תפקודים עילאיים של המוח. שכיחותן של הפרעות הליכה עולה עם הגיל ומהווה סמן ביולוגי להתפתחות של מחלות שונות, כגון מחלות לב, מחלות כלי דם במוח, מחלות ניווניות עצביות כגון פרקינסון, אירוע מוחי, מחלות חוט השדרה, שברים בגפיים, שבר בפיקת הברך, דלקת פרקים, דמנציה ועוד.
בגיל 60, כ-85% מהאנשים הולכים בתבנית נורמלית ואילו בגיל 85 ומעלה רק 20% הולכים בתבנית נורמלית. הפרעות הליכה מעלות את הסיכון לנפילות - הסיבה החמישית לתמותה בגיל השלישי.
ארבעה מרכיבים נדרשים ליציבות ושיווי משקל: עיבוד קוגניטיבי, תהליכים ביומכניים, תהליכים תחושתיים ואוריינטציה במרחב. כל אלה מסייעים ליכולת שלנו לזוז מנקודה לנקודה ולהתקדם במרחב ולמיומנות להתגבר על מכשולים בתוואי הדרך.
ההליכה קשורה בכוח שרירים, בגמישות מפרקים ועוד, אולם כדי לללכת בפועל אנו זקוקים למשאבים קוגניטיביים, ואלה משתנים בהתאם לגיל. ככל שאנו מזדקנים, נפח המוח שלנו קטן ועמו חלה נסיגה ביכולות החשיבה.
יכולות אלה כוללות את מהירות התגובה, מהירות העיבוד של מידע חדש, כושר למידה, קשב וריכוז, התמודדות עם הסחה ורעש, יכולת אומדן מרחקים, שליטה בגפיים, יכולת ניווט (במיוחד בסביבה עם מכשולים), כושר קבלת החלטות, תפיסה מרחבית, מצב מנטלי, יכולת להעריך סיכונים ושמירה על מצב רוח תקין.
תפקודי ארגון וניהול נפגעים אף הם בשל הגיל, למשל כושר תכנון, יכולת ניטור שגיאות, יכולת עיכוב של גירויים "מפריעים" ולימוד מהיר של השטח, כולל תפיסה מרחבית. פגיעה במדדים אלו תפגע באופן ישיר בצורת ההליכה שלנו.

בחציית כביש יש להימנע מלשוחח בטלפון הסלולרי (צילום: shutterstock)
בשני העשורים האחרונים חוקרת הרפואה לעומק את הפרעות ההליכה ומוצאת פתרונות לבעיה. טיפול תרופתי עשוי לכלול למשל מתן ריטלין לחיזוק הקשב והריכוז, טיפול בתרופות אנטי-דיכאוניות לשיפור המוטיבציה להליכה, טיפול בדמנציה ובהאטת הירידה הקוגניטיבית ועוד.
מלבד חיזוק השרירים, עבודה על שיווי המשקל וטווחי התנועה, פיזיותרפיה תעזור גם בהתאמת אביזרים להליכה, כגון מקל, הליכון, הליכון עם גלגלים וסד.
לא מעט טיפולי עזר יכולים גם הם להועיל. ניתן לתרגל את הקשיש באמצעות מכשיר הנותן מקצב שמיעתי להליכה ומשפר את מהירותה, תבניתה ובטיחותה. אפשר גם להשתמש בתוכנת מחשב בטכניקת מציאות מדומה ולהקרין במשקפיים מיוחדים הליכה בין מכשולים, שמאמנים את הקשיש ללכת בצורה בטוחה ולהתמודד עם בעיות בדרך.
מלבד כל אלו כדאי לדאוג לייעוץ בבית הקשיש ולדאוג להתאמות בביתו הקשורות בהגבהת השירותים, המיטה והכיסא, שיפור התאורה בדרך לשירותים, הרחבת הפתחים והתקנת ידיות ומאחזים במקומות הבעייתיים.
הכותב הוא רופא גריאטר במרכז הרפואי איכילוב בתל אביב ומנהל רפואי במכון לרפואת הקשיש בתל אביב.