כנר נודד

ליאור קמינצקי אוהב לשלב את אהבתו למוזיקה עם העניין שלו בקהילות יהודיות נידחות. בזכות הכינור שלו הוא הצליח לנדוד בין קהילות כאלה ברחבי העולם וללמוד על חייהם. בקרוב הוא יארוז שוב את הכינור ואת המשפחה ויעזוב את אל.איי לטובת הארץ בה גדל

כינורו של ליאור קמינצקי לקח אותו למסע מסביב לעולם. קמינצקי, 32, חרש מדינות כמספר שנות חייו בהן הוא נפגש עם קהילות יהודיות שהולכות ונעלמות. הכינור שלו פתח לו דלתות בבתי אנשים שבשום צורה אחרת לא היה יכול להיפגש אתם ולשמוע את סיפורם.

 

קמינצקי, המסיים בימים אלה לימודי דוקטורט באוניברסיטת USC, החליט להנציח את מסעותיו ומפגשיו המרתקים ברחבי העולם בעזרת צוות צילום בתקווה להפיק סידרה דוקומנטרית אותה היה רוצה למכור לטלוויזיה הישראלית.

 

לארה"ב הוא הגיע ב-2005 למסע הופעות מטעם האקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים, שם סיים לימודי תואר ראשון ושני. "כשהגעתי לכאן לא היו לי מחשבות לעבור לארה"ב", מודה קמינצקי, "אבל לוס אנג'לס מצאה חן בעיני וגם קיבלתי מילגת לימודים לאוניברסיטת USC והחלטתי להישאר".

 

ליאור שב לישראל רק על מנת לסגור עניינים, לארוז מזוודות, להיפרד מהמשפחה ולהתחתן עם חברתו רחל. ב-2006, כזוג טרי, התיישבה משפחת קמינצקי בלוס אנג'לס, אך ליאור, שחיידק הנדודים המשיך להציק לו וכך גם הצורך לפרנס את המשפחה הצעירה, המשיך לנדוד ברחבי העולם. הוא ביקר באפריקה ודרום אפריקה, נפגש עם קהילות יהודיות קטנטנות, נסע למזרח ומערב אירופה, קפץ ליפן ולאחרונה שב מביקור בקהילת חב"ד בהוואי, לשם הוזמן להנעים ניגונים לצד החזן בחג הפסח.

 

לא קשה לאשתך עם הנסיעות התכופות?

"בהחלט, מדובר בנסיעות שלפעמים אורכות שלושה שבועות, אבל אחרי שהתאומים שלנו, יהונתן ועפרי, נולדו לפני 17 חודשים, נסעתי לבד רק פעם אחת למסע ארוך בן שלושה שבועות. אני מקפיד לקחת אותם אתי לשאר הנסיעות. בפסח, למשל, המראנו ביחד להוואי. לא פשוט לנסוע עם שני ילדים קטנים, אבל אנחנו רוצים להיות ביחד כמה שיותר".

 

מי שולח אותך לכל המסעות האלו?

"מדובר באירגונים שונים. בזמנו נסעתי הרבה בשליחות אירגון 'ציפור הנפש', ששלח אותי להופיע בפני קהילות יהודיות נידחות ברחבי העולם, במטרה להביא את ישראל והיהדות אליהן".

 

היו מפגשים כאלה שהשאירו עליך רושם מיוחד?

"לפני שנים נסעתי לקרואטיה וסרביה והופעתי שם בפני קהילות יהודיות קטנות כל כך, שרק חמישה איש היו מגיעים להופעות שלי. אני זוכר שבאחד המקומות האלו יצא לי לפגוש רב גר, שסיפר לי שהוא התגייר לאחר שלא היה רב לקהילה הקטנה שנותרה במקום. הוא החליט לעבור גיור והפך למוהל, לשוחט, למחתן. בקיצור, הוא הפך לרב כולל של כל הקהילה. אחד המפגשים היותר מרתקים שהיו לי התרחש בבלומפונטיין בדרום אפריקה, שם הופעתי בפני קהילה יהודית שהייתה רחוקה מהיהדות. לא היה להם שום הווי יהודי או מסורת יהודית כלשהי. לצד הקהילה הזאת התגוררה קהילה נוצרית משיחית. כשהגעתי להופיע, פגשתי שם זוג שנראה חרדי לכל דבר. הגבר היה עם זקן ארוך, האישה עם כיסוי ראש והילד עם פיאות. הם נראו לי כל כך לא במקום שהייתי חייב לדעת מה הסיפור שלהם. בשעה 1 בלילה סיימתי את ההופעה שלי בעיר והם הזמינו אותי לביתם, למרות השעה המאוחרת. הייתי חייב להצטרף אליהם ולשמוע את סיפורם.

 

"הם סיפרו לי שהתחילו כחברים בקהילה המשיחית, אך התגיירו, מה שלא התקבל בהבנה בקהילה ממנה הגיעו. אם המשפחה, תמר שמה, גדלה כנוצרית פרוטסטנטית אדוקה, שסיפרה כי כבר בגיל חמש היא הרגישה כי הנצרות אינה הדת הנכונה בשבילה. בגיל שש היא גילתה שסיפור חג המולד, כמו סיפורים אחרים שסיפרו לה, הם שקרים. כשגדלה, היא עבדה כמורה לאנגלית ואחר כך עזבה את משרת ההוראה ובגיל 20 הלכה לבית ספר לנוצרים הלומדים את התנ"ך והברית החדשה כהכשרה לתפקיד מיניסטר, שם פגשה את בעלה. לפני 20 שנה הם התחתנו והיו פעילים בכנסיה. הם החליטו מראש כי בביתם לא תהיה טלוויזיה, בגלל שמדובר בבזבוז זמן. הם לא יחגגו את חג הפסחא ולא את חג המולד בגלל הפגאניות שבמקורם. עם הזמן, הם שמו לב שהם נמשכים יותר ויותר לברית הישנה והחליטו לחזור אל המקור, שהוא בעצם היהדות. לבלומפונטיין, הם הגיעו בשנת 2003 ושם פגשו בכנסיה המשיחית הנמצאת בקשרים עם הקהילה היהודית. חברי הכנסיה רואים עצמם כיהודים לכל דבר, על אף שלא נולדו לאם יהודיה והם מאמינים גם בישו כבן האלוהים. הם שומרים על הכתוב בתורה על פי הבנתם, ללא מסורת תורה שבעל פה ברורה. היחסים בין הקהילה היהודית והקהילה המשיחית הם עניין מאוד מרתק, כי הקהילה היהודית אינה שומרת מצוות ואילו חברי הקהילה המשיחית, שהיא בעצם נוצרית, רואים עצמם כיהודים שומרי מצוות. הכנסיה המשיחית בבלומפונטיין משמשת כתחנתם האחרונה.

 

"בני הזוג שאירח אותי התחילו לשמור שבת וחגים ומצוות אחרות ביהדות ושימשו פעילים בכנסיה בתפקידים בכירים. באיזשהו שלב, הם נתקלו באתר אינטרנט שנועד לקרב יהודים ליהדותם. האתר הזה נתן להם את ה'פוש' האחרון ואת הביטחון שגיור הוא הצעד הנכון עבורם. הם עברו את כל תהליך הגיור ביוהנסבורג. לאחר כשנה וחצי של לימודים, הם כבר היו מוכנים סופית להתגייר, אבל החליטו להמתין שנתיים נוספות מאחר וחיים, הבעל, העובד כטייס במשטרה, לא יכול היה להמשיך במשרתו ללא שבת כיום עבודה. בסופו של דבר, הוא עזב את עבודתו כטייס בלית ברירה, כי היא לא התאימה לאורח חייהם היהודי-דתי וכיום הוא עובד לפרנסת המשפחה כבונה אלומיניום. מאז גיורם המלא של כל בני המשפחה, הם ויתרו על בית גדול עם עזרה צמודה והחליטו על גידול ולימוד הילדים בבית. מבחינה כלכלית, מצבם הורע, אולם הם אומרים כי הם מעדיפים לחיות חיי עוני כיהודים ולא חיי פאר שקריים".

 

ואיך הקהילה המשיחית בעיר קיבלה את גיורם?

"לא טוב. הוא גרר ניתוק מוחלט מצד הכנסיה. כי למרות שחברי הקהילה מרגישים כיהודים, הרי ההבדל האחד החשוב בינם לבין יהודים הוא שהם מסתכלים על ישו כבן האלוהים ואסור לערער על כך. הכופר בכך, דינו גיהנום ללא אפשרות מחילה. התכחשות להיותו של ישו בן האלוהים עלולה לגרום לחריצת דינם לגיהנום, לא רק להם אלא גם לילדיהם, ולכן הקהילה לא קיבלה את גיורם בהבנה. זו אגב גם הסיבה שלקח לבני הזוג זמן רב להחליט על הגיור".

 

נשמע כמו חיי בדידות אם הקהילה שלהם מתנכרת אליהם. למה הם נשארו שם?

"הם מתכוונים לעזוב ולעלות לישראל. זה לא פשוט מאחר ואין להם כל קשר ישראלי של ממש, חברים או קרובי משפחה בארץ, וזה בהחלט לא יהיה קל".

 

"לא פשוט לנסוע עם שני ילדים קטנים, אבל אנחנו רוצים להיות ביחד כמה שיותר". קמיצקי ומשפחתו

 

קהילה בחיפוש אחר תרבות

בעת ביקוריו בקהילות היהודיות השונות מעדיף ליאור להתארח בבתי חברי הקהילה, כדי להכיר אותם טוב יותר וללמוד על חייהם. אולם הוא לא היה צריך להרחיק ליבשות אחרות כדי לפגוש אנשים מעניינים וקהילות יהודיות קטנטנות.

 

"בשנת 2008", מספר קמינצקי, "נסעתי עם מוזיקאי נוסף, אירה (משה) קפלן להופעות במונטנה. נחתנו בגרייט פולס, שם חיכה לנו איש הקשר, בחור צעיר ופעיל בקהילה. ביקשנו ממנו שיספר לנו על חיי היהודים בעיירה. הוא סיפר לנו כי הקהילה במקום קטנה אך פעילה. אין בית כנסת או רב, אבל 20-10 איש נפגשים פעם בחודש לפעילויות בקהילה, וביום כיפור מגיעים 50 איש לתפילה. באותו הערב, רגע לפני ההופעה, פגשנו שם רוכבת אופניים ישראלית, שסיפרה לנו כי דיוושה מספר שעות אל העיירה לאחר שראתה בעיתון את הפרסום להופעה. הסיפור שלה המחיש לנו עד כמה נדירה פעילות תרבותית יהודית באיזור. להופעה הגיעו בסך הכל 37 איש, מתוכם רק תשעה חברי הקהילה היהודית".

 

כלומר, לא רק יהודים מגיעים להופעות שלך?

"כן, ואני דווקא מעודד את זה. מאחר ומדובר בקהילות קטנות כל כך, אני תמיד שמח כשמגיעים גם בני קהילה אחרים. באפריקה, למשל, הגיעו 70 איש לכל אחת מההופעות שלי וזה הרבה מאוד בהתחשב בעובדה שהקהילות היהודיות שם קטנות. אני מראש מבקש לפתוח את ההופעות לקהל הרחב וכך באמת מגיעים גם נוצרים אוהבי ישראל או סתם אוהבי מוזיקה שרוצים לשמוע קונצרט".

 

מה עושים היהודים בקהילות הקטנות באפריקה?

"מדובר באנשים החיים שם כבר ארבעה או חמישה דורות. בבולאוויו, מי שיכל לעזוב כבר עזב, ומי שנשאר במקום הם בעיקר בני 60 פלוס שאין להם לאן ללכת. ההופעה שלי שם באמת התקיימה בבית אבות יהודי. קיבלתי שם מתנה מיוחדת בצורת שטר של 20 טריליון דולר שהיום לא משתמשים בו יותר והוא לא שווה יותר מאשר כפריט לאספנים".

 

אקורד סיום

מסעותיו של ליאור ברחבי העולם התחילו למעשה עוד הרבה לפני שהפך להיות כנר. אביו היה חזן שנהג לנסוע בעולם ולשמש כחזן בימים הנוראים בקהילות יהודיות שונות. הוא נסע לשבדיה, יפן, ניו זילנד ולפעמים היה לוקח אתו את בנו הקטן ליאור. המשפחה כולה, מעיד ליאור, הייתה מוזיקלית מאוד, למעט אמו. "שלושת האחים הגדולים שלי ניגנו מצעירותם, אבל רק אני לקחתי את הכינור כמקצוע".

 

למרות שהוריו טיפחו בו את אהבת המוזיקה, הם לא זכו לראותו מגיע להישגיו האחרונים וגם לא יזכו לראותו בקרוב מקבל את תואר הדוקטור. "אבי נפטר לפני שש שנים לאחר שחלה בסרטן המעי הגס ואמי נפטרה לפני שלוש שנים מסרטן הרחם. אבי היה במותו בן 59 ואמי בת 60. אני נמצא עכשיו בשלבי הקמת עמותה ללא מטרות רווח על שם הורי, יעקב ועפרה קמינצקי, בשביל למסד את הרעיון של הנצחת הקהילות היהודיות ברחבי העולם בסדרה דוקומנטרית".

 

ביולי, עם קבלת התואר, הוא מתכוון לשוב לארץ עם אשתו ושני ילדיהם ומקווה להמשיך ולצאת משם למסעותיו בעולם.

 

למה החלטת לפנות ללימודים גבוהים במוזיקה?

"עשיתי את הדוקטורט כי הרגשתי שמוקדם מדי בשבילי לצאת לעולם המקצועי שבחוץ ורציתי להמשיך ולהיות במסגרת מוזיקלית שתעזור לי להמשיך וליצור".

 

אבל מה מאפשר לך התואר? האם אתה מתכוון ללמד?

"בהחלט. זה נפלא לצאת ולהופיע בעולם, אבל העולם הזה של הופעות הוא די מוגבל ואפשר לעשות את זה בכיף כשאין לך ילדים ומשפחה, אבל אז זה הופך להרבה יותר קשה ומגביל. אני בהחלט שוקל ללמד כינור או מוזיקה באופן כללי באוניברסיטה וקל הרבה יותר להתקבל למשרה שכזאת כשאתה מחזיק בדוקטורט".

 

האם יכולת לעשות דוקטורט דומה בארץ?

"לא בתחום הזה. המיוחד כאן, בארה"ב, הוא שהיה לי אפשרות לעשות דוקטורט ביצועי, וחלק מההתחייבויות בקבלת דוקטורט שכזה זה הופעות בארבעה קונצרטים. ב-19 במאי, אני אופיע עם רסיטל הסיום שלי באולם ניומן הול ב-USC, בקונצרט פתוח לקהל הרחב".

 

מה תנגן?

"יצירות קלאסיות של באך, בטהובן וסזאר פרנק. אני מקווה לראות את הקהילה הישראלית בהופעה"