אז מה אומר הרמב"ם על הנזקים שגורמות מדורות ל"ג בעומר?
אם הדלקת בשטח שאינו שלך - והאש הזיקה, חייב אתה לשלם את מלוא הנזק: "הַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, וְעָבְרָה הַדְּלֵקָה - חַיָּב לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם".
ואם הדלקת אצלך בחצר? "הִדְלִיק בְּתוֹךְ רְשׁוּתוֹ - צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִסּוֹף הַמֶּצֶר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר הַדְּלֵקָה לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ. וְכַמָּה שִׁעוּר הַהַרְחָקָה? הַכֹּל לְפִי גָּבְהָהּ שֶׁלַּדְּלֵקָה. וְאִם לֹא הִרְחִיק כָּרָאוּי, וְעָבְרָה הָאֵשׁ וְהִזִּיקָה - חַיָּב לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם".
ומה אם זה לא אתה, אלא הילדים שלך הדליקו? אם הם קטנים (מתחת לגיל בר מצווה), מצבך לא טוב: "הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן - פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם, וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁמָּסַר לָהֶם גַּחֶלֶת וְלִבּוּהָ, שֶׁדֶּרֶךְ הַגַּחֶלֶת לְהִכָּבוֹת מֵאֵלֶיהָ קֹדֶם שֶׁתַּעֲבֹר וְתַדְלִיק. אֲבָל אִם מָסַר לָהֶן שַׁלְהֶבֶת - חַיָּב, שֶׁהֲרֵי מַעֲשָׂיו גָּרְמוּ".
אבל אם הם כבר גדולים, או ביקשת ממישהו אחר שידליק בשבילך - האחריות מוטלת עליו: "שָׁלַח אֶת הַבְּעֵרָה בְּיַד פִּקֵּחַ - זֶה הַפִּקֵּחַ שֶׁהִבְעִיר חַיָּב לְשַׁלֵּם, וְהַשּׁוֹלֵחַ פָּטוּר".
אם השאירו אותך לשמור על האש, אל תתעפץ: "וְכֵן אִם הִנִּיחַ שׁוֹמֵר לִשְׁמֹר הַבְּעֵרָה - הַשּׁוֹמֵר חַיָּב".
ומה אם האש הזיקה אדם וגרמה לכוויות? "אֵשׁ שֶׁעָבְרָה וְהִזִּיקָה אֶת הָאָדָם וְחָבְלָה בּוֹ - הֲרֵי הַמַּבְעִיר חַיָּב בִּנְזָקָיו וּבְשִׁבְתּוֹ וּבְרִפּוּיוֹ וּבְצַעֲרוֹ וּבְבָשְׁתּוֹ כְּאִלּוּ הִזִּיקוֹ בְּיָדוֹ". דהיינו חייב בכול: בשווי הממוני של הפגיעה בו, באבדן ימי עבודה, בתשלום רפואתו, ובקנס על
הכאב שנגרם לו ועל הבושה שמתלווה לפגיעה.
רגע רגע, תאמר, הרי אלו מדורות של מצווה! לכבוד רשב"י! הייתי חייב להדליק! חביבי, גם אם זו הייתה מצוה כמו נר חנוכה, ולא מנהג חדש שמקורו עלום, היית חייב לשלם את מלוא הנזק: "...וַאֲפִלּוּ נֵר חֲנֻכָּה, הָיָה לוֹ לֵישֵׁב וְלִשְׁמֹר".
לאור סכנותיה הרבות של האש, אולי עדיף להנמיך את גובה הלהבות ולצמצם את גודל המדורות, ולאמץ מנהג חביב אחר של חב"ד, שאינו מסוכן ולא כרוך בחששות של גזל וחילול שבת - תהלוכות ל"ג בעומר.