ניר בעיר

ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, התארח בניו-יורק ודיבר על חמאס, חלוקת העיר, בלומברג והעמדה האמריקאית

בשבוע שעבר ביקר ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, בניו-יורק ונפגש עם עורך מ"וול סטריט ג'ורנל", ברט סטפנס, מעל במת מרכז האירועים Y92, בכדי לדון בנושאים אקוטיים עימם נאלץ להתמודד מי שעומד בראשה של אחת הערים העתיקות בעולם המהווה סלע מחלוקת בסכסוך הישראלי פלסטיני ובמשא ומתן לשם השגת פתרון מדיני של שתי מדינות לשני עמים. בתחילת הערב ניהלו סטפנס וברקת ראיון אחד על אחד, אל מול קהל של כמה מאות אנשים, ובחלקו השני של הערב הופנו לראש העיר שאלות מן היושבים באולם. סטפנס הטיח בראש העיר כמה שאלות נוקבות וזה לא היסס להביע את דעתו על סיכויי ההצלחה של הסכם שלום, יחסי חילונים-חרדים, קיפוח דתי, הקפאת הבנייה, הריסת מבנים לא חוקיים ויחסיו עם ראש עיריית ניו-יורק, מייקל בלומברג. "במפגשים שלנו אנחנו משוחחים בעיקר על כך שאני מעוניין ללמוד את מודל ההתפתחות של ניו-יורק", אמר ברקת, "ואני לוקח חלק מהאסטרטגיות המתוחכמות שפותחו כאן לירושלים. מייקל הוא יהודי מחויב שמשקיע בירושלים ובכלל הוא בחור נחמד שנעים לשוחח איתו".

 

ברקת נקלע כבר בעבר לעימות עם מזכירת המדינה האמריקאית הילארי קלינטון בשל התבטאות בנושא הבנייה הבלתי חוקית במזרח ירושלים, אך הוא עדיין לא חושש לחוות דעה שלא תמיד מתיישבת בקנה אחד עם ממשלת ארצות הברית ולפעמים גם לא עם ממשלתו שלו. הוא בוחר לחלוק עם הקהל את אופן ההתנהלות של ממשלת ארצות הברית מולו בנושא הקפאת הבנייה: "זה לא סוד שלפני כשנה יצאה הנחיה מטעם ארצות הברית להקפיא את הבנייה בירושלים. אני זוכר שהתדפקתי על דלתם בשאלה - מה זאת אומרת בדיוק להקפיא, להקפיא את מה? אתה רוצים שנקפיא לפי דת? רק יהודים? או אתם מתכוונים שנקפיא הכול? לא קיבלתי תשובה. אמרתי להם שאנחנו צריכים להדביק את הפער במערכת החינוך ולבנות יותר כיתות, אתם רוצים שאני אקפיא את זה? או שאתם מתכוונים שכשמישהו מגיע לבקש אישור בנייה עלינו לשאול אותו מאיזה דת הוא? זה לא חוקי בישראל ואני חושב שזה גם נוגד את החוקה של ארצות הברית. הם לא התקשרו אלי בחזרה. אנחנו צריכים לבנות בעשרים השנים הקרובות 50 אלף יחידות דיור והסיבה שאנחנו צריכים לבנות היא כי יש לנו גדילה לאומית. אם לא נבנה לחילונים אז מחירי הדירות יעלו והם יעזבו את העיר, אם לא נבנה לאורתודוקסים הם יחרגו לשכונות החילוניות ואז יווצר מתח וחיכוכים מיותרים ואם לא נבנה לערבים במזרח ירושלים אז הם יבנו בצורה לא חוקית, אז למה לא לבנות לכולם?", הוא שואל בטון נורא תמים.

 

ברקת מנהל את העיר על פי מודלים עסקיים שפיתח בהתבסס על ניסיונו כיזם בתחום ההיי-טק בכדי לעודד צמיחה ויש לו גרפים ומשוואות שמפרקים כל בעיה לגורמים. הוא טוען שבירושלים יש מקום לכולם ומצהיר שכוחה של העיר טמון דווקא בשונות באוכלוסיה ושהרמה של ההבנה בקרב התושבים היא אחת הגבוהות בעולם, "בירושלים יש לך הזדמנות להכיר את החרדים, הדתיים הלאומים, נוצרים ומוסלמים, בתיאוריה אין לזה סיכוי להצליח אבל בפועל זה עובד ולפעמים טוב יותר ממה שאנשים חושבים". הוא מאמין ביכולתו לספק מענה לאחוזי האבטלה והעוני הגבוהים בקרב האוכלוסייה החרדית בעיר וטוען שבשנים האחרונות מסתמנת מגמה של שינוי והשתלבות של יותר ויותר חרדים בשוק העבודה ובמוסדות להשכלה גבוהה. בעיניו המפתח לשיפור איכות החיים בעיר טמון בראש ובראשונה בחינוך.

 

ברקת מאמין שניתן להגיע להסדר שלום אולם חלוקתה של העיר פשוט לא באה בחשבון מבחינתו "יש דברים שאתה פשוט לא יכול להתפשר עליהם ואחד מהם זה ירושלים המאוחדת", הוא אומר. כאמור ברקת לא מהסס בכל הזדמנות להביע את התנגדותו לחלוקת העיר ירושלים וכנשאל האם הוא רואה דרך להגיע להסדר שלום עם הפלסטינאים תוך שמירה על שלמותה הוא בוחר דווקא לדבר על הקשר הרגשי שלו לעיר ועל החזון שלו לממש את הפוטנציאל הטמון בה באמצעות עידוד התיירות בשאיפה להגיע לכ-10 מיליון מבקרים בשנה. הוא מאמין שירושלים לא תוכל לתפקד ולשגשג כעיר מחולקת. כדי לחזק את הטענה שלו הוא נעזר בדימויים מהעולם העסקי שהרי זה התחום ממנו צמח ובו עשה חייל. הוא עושה שימוש במונחים כמו מודלים, עסקה טובה, השקעות ויעדים בכדי להסביר לעולם בצורה רציונאלית מדוע חלוקה של העיר מועדת לכישלון. "כמי שמגיע מתחום ההיי-טק ראיתי עשרות עסקאות שהיה ברור שאין להן סיכוי להצליח ולא משנה כמה ינסו לשכנע אותנו להשקיע בהן. אין מודל אחד בעולם של עיר שתפקדה כמחולקת. זה לא שיש ערבים בצד אחד ויהודים בצד השני אלא יש ערבוב בין השכונות, לערבים כיום אין גבולות, הם נעים בחופשיות ולכן הרעיון של גדר אבטחה ביניהם הוא לא ריאלי. מחקר אמריקאי שנערך בנובמבר שעבר מציג נתונים שמעידים על כך שיותר ערבים (מוסלמים ונוצרים) מעדיפים להיות בצד הישראלי מאשר ההיפך. לכן הנקודה היא שיותר ערבים רואים עצמם ערבים בצד הישראלי מאשר פלסטינים וזה פקטור שצריך להלקח בחשבון. אני חושב שהעולם אף פעם לא טרח לשאול את הערבים מה הם מעדיפים והם מבינים בדיוק מה קורה באזור שלנו, את המשמעות של יציבות, השירותים הרפואיים שהם מקבלים והיכולת להתחבר לרשת החשמל".

 

כשסטפנס חוזר על שאלתו ומתעקש שזה כמעט בלתי אפשרי לדמיין איזשהו הסכם שלום עם הפלסטינאים שלא כולל את מזרח ירושלים כבירתו, חולק ברקת על דבריו וטוען שמדובר בקיבעון מחשבתי שלא בהכרח יתקיים במבחן המציאות מאחר והמשוואה היא לא ירושלים או שלום. שוב הוא מצהיר שמבחינתו ירושלים היא קו אדום והוא לא חושב שיש סיכוי שאי פעם מישהו יצליח להעביר בממשלה, בכנסת או בקרב הציבור, הסכם שכולל את חלוקת העיר. הוא מתייחס בתשובתו גם לפרטנר לשלום וטוען כי הסכם עם הרשות הפלסטינאית הוא למעשה הסכם עם ארגון חמאס שהשתלט בצורה דמוקרטית על עזה ומצהיר בכל הזדמנות שהמטרה שלו היא להשמיד את ישראל. "חתימה על הסכם שכזה משמעותה חמאס בחצר האחורית שלנו וחמאס וירושלים זה סוס טרויאני לעולם כולו", הוא מבהיר.

 

ברקת מתבקש להתייחס לפערים בין השכונות במערב ומזרח ירושלים וברמת השירותים הניתנת להם והוא מודה שאכן קיימים פערים אך הוא תולה אותם בעיקר בבעיות תקציביות. פקטור נוסף שמשפיע לדבריו הוא הפערים הגדולים בין המציאות והתוכנית החוקית של העיר בחלקה המזרחי. "במזרח ירושלים יש בין 20 ל-40 אלף מבנים לא חוקיים שזה מספר עצום. יש 657 בתים בסילואן ורק שישה עם רישיון, שזה אחוז אחד. יש אישור לבנות עד שתי קומות בסילואן, בפועל 50 אחוז מהמבנים הם מעל לשתי קומות. כשיש כזאת כמות של אנשים שאין להם רישיון, פשוט לא ניתן להעניק להם שירותים, אי אפשר להשקיע בכבישים שלא קיימים על גבי הנייר", הוא מסביר. ברקת, שנאלץ לעיתים לפנות תושבים ערבים מבתיהם, טוען כי ההחלטה על הפינוי נלקחת ברמה המשפטית ולא ברמה המוניציפאלית: "פעמים רבות אני פונה ליועץ המשפטי בבקשה לא לפעול ולתת לנו יותר זמן כי אני כן רוצה להראות נכונות לעזור. אנחנו עובדים על תוכנית להרחבת שכונות והגדרת אזורים. תוכנית זו היא יותר ליברלית מהקיים ואם כיום 99 אחוזים מהבתים לא חוקיים אז בסוף התהליך יהיו רק שלושה אחוזים שהם לא חוקיים ואני ארגיש נוח יותר לומר לאותם בעלי בתים שאם הם רוצים רישיון אז הם יצטרכו להתאים את הבית לתקנות של שתי קומות".

 

בתשובה לשאלה כיצד פינוי בתים מיושביהם והריסתם משרת את ההסברה הישראלית הוא מסביר שהוא אינו נהנה מלהרוס בתים אבל לפעמים אין לו ברירה אחרת. הוא מציע לקהל השומעים הניו-יורקי שיושב באולם לפנות לבלומברג ולבדוק איך הוא יגיב אם מישהו יבנה מבנה לא חוקי באמצע סנטרל פארק. "מה אתם כתושבי העיר תצפו מראש העיר שלכם לעשות אם מישהו יפר את החוק ויבנה מבנה שכזה?", הוא שואל, "זה לא כזה פשוט. בשירות הציבורי יש הרבה סיטואציות בהן אין ברירה אלא לומר 'לא' לאנשים שמפרים את החוק".

 

"אין מודל אחד בעולם של עיר שתפקדה כמחולקת ". ירושלים (צילום: Berthold Werner)

 

בחלקו השני של הערב הוגשו לסטפנס פתקים עם שאלות שהופנו מהקהל והוא בוחר לפתוח בשאלה האם יש לישראל סיבה לדאגה על רקע המצב הנפיץ במזרח התיכון. ברקת מצידו ממשיך לשמור על אופטימיות וטוען שישראל חוותה מלחמה אחת או שתיים מיום הקמתה והעסקים לא הפסידו ימי עבודה בשל כך. "כבר הוכחנו לעולם ב-67, 73, תקופת האינתיפאדות והמלחמות בלבנון שאנחנו מסוגלים לצלוח את המשברים האלה והכלכלה שלנו ממשיכה לצמוח והיא צומחת בקצב טוב וזו סיבה לאופטימיות". כשהוא נשאל אודות התחזקות כוחו של חמאס ברצועה הוא משיב כי שם דווקא יש סיבה לדאגה ולא רק שם, לדבריו אנו צריכים להיות מודאגים גם מנוכחותם של כמה תנועות איסלאמיות קיצוניות בכנסת.

 

למשמע השאלה האם ישראל מעוניינת בשטחים יותר משלום מגחך הקהל בהפגנתיות וברקת מתייחס לכך באומרו "הקהל אמר את דברו". לדבריו, שום דבר טוב לא יכול לצמוח מעסקה בסדר גודל כזה שנובעת מנכונות של צד אחד בלבד וממשא ומתן שמלווה בחיכוכים וחוסר אמון בין הצדדים. המעורבות של חמאס לטעמו הופכת את המאמץ לחסר תועלת. "לא ניתן לערוך הסכם עם מישהו שרוצה להרוג אותך, זה פשוט לא יהיה חכם מצידנו. אני חושב שהעולם צריך לשנות פאזה ולקחת כל דבר בעיתו, אם נעשה זאת כך יש לנו סיכוי גדול יותר לנהל את הקונפליקט ובתקווה שיום אחד אולי אף נפתור אותו, אבל כרגע הפתרון לא נשמע הגיוני", הוא קובע.

 

בתשובה לשאלה כיצד לדעתו ממשלת ישראל תגיב אם הפלסטינים ילכו לאו"ם ויבקשו להכריז על עצמאותם הוא משיב כי זה בוודאי מה שהם יעשו בסופו של דבר ומעלה שאלה אחרת - מה יקרה אם האו"ם יסכים? "אני חושב כרגע כראש עיריית ירושלים, נניח ומדובר על קווי 67 או כל גבול אחר והם יקבעו קו, אז מה זה אומר מבחינתנו, שמחר בבוקר המשטרה הפלסטינית תחצה את הגבול ותשתלט על האזור? אנשים יפסיקו לשלם מיסים? מה יקרה לערבים וליהודים? כמה שהמצב מסובך כרגע לפחות הוא בר ניהול". לטענתו החלטה שכזו היא לא פרקטית ותוביל לכאוס ולכן הוא לא באמת מאמין שהאו"ם ייקח החלטה שתוצאתה אי סדר באזור.

 

בהתייחסו לנאום שעתיד לשאת בנימין נתניהו, בוושינגטון בשבוע הבא, הוא מציע לראש הממשלה לפנות לעולם בבקשה להפסיק לדחוק בישראל מלהיכנס לעסקה לא טובה ולאפשר לה לחתור לשלום לאט ובזהירות. "הסכם שלום פזיז זה כמו לחצות שדה מוקשים במהירות, זה הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות ואנחנו בהחלט צועדים בשדה כזה. צעדתי בעבר בשדה מוקשים ומניסיון, רצוי לצעוד לאט ולבחון כל צעד, עם רצון טוב ותקווה נחצה את שדה הזה אבל בזהירות כדי שאף אחד לא יפגע", הוא מסכם.