סדום ועמורה ברמה גבוהה ביותר

אחרי התוכנית חשתי כזאת נעימות והתעלות רוח, שביטלתי את הפגישה עם אנטוניו בנדרס. אלונה קמחי מדווחת על סיפוק מלא מ"הראשון בבידור" בליל שבת

מה אני אגיד לכם: התיישבתי מול המקלט, כמו שנאמר, בגבה מורמת, בנפש מעודנת פתוחה להתבזות, כי אני, יקיריי, חוץ מאל ג'זירה ולפעמים קצת עמנואל רוזן בניוז, לא מכלה את זמני בימי שישי על צפייה בטלה בבידור להמונים. טוב נו, מדליקה את הווג מנטול, מרכיבה משקפיים קטנים (כי אני, בעוונותי, מאזור שינקין ובכלל טיפוס תרבותי להחריד) ואוחזת בשלט. דודו מופיע. על ההתחלה – אני מרוצה. איזו חליפה, רבותיי. צווארון קטן אופנתי, עניבה מאופקת תואמת את הגוון של הז'קט. חושבת לעצמי: אנצל את קשריי בתקשורת ובבוהמה ואברר היכן נרכשה. אשחק אותה במתנה לבן הזוג, משהו לוהט, אולי ארמאני, אולי דולצ'ה-גבאנה ואולי דונה קארן בכבודה, שתהיה בריאה. פתאום נכנס הבחור שלי, אומר – מה זה הלוק הזה של דודו, כמו של דייל בכיר באל על. מיד ויתרתי על תכניותיי הפזרניות, שקעתי בציפייה מרוכזת.

בקיצור, על הפתיח דודו מרביץ אותה בעמדה פוליטית – סיפור מהמקורות עם סימוכין היסטוריים על כך שתמיד כשאחים רבים, נהיות צרות (דוגמה: יוסף ואחיו), ולעומת זאת כשאחים משתפים פעולה, עם ישראל משחק אותה בגדול (דוגמה: משה ואהרון ויציאת מצרים). מיד התחלתי להנהן בטירוף, כי גם אני, זה הרגע לומר, נגד מלחמה ובעד שלום. והנה, מאותו רגע לא הפסקתי להנהן בעונג ובהסכמה לאורך התכנית כולה, מלבד הפסקות קצרות בחידון המשפחתי, בפרסומות ובפיפי.

קודם כל, התזמורת: ברק חנוך הווירטואוז בגיטרה, בחורות כוסיות נושפות בחצוצרות, בקיצור – טירוף, סדום ועמורה במובן הטוב של המילה. אחר כך נכנסות שלוש פצצות – המלאכיות של דודו, שנבחרו אחרי סלקציה קפדנית עוד בעונה הקודמת, ודודו (שגם, אגב, נראה פיצוץ – שיזוף, דיאטה, הכל קומפלט) מסביר שהן הולכות להביא אותה העונה במעשים טובים ובכלל אחראיות לכל המומנט הנוצרי של התוכנית. טוב, אז מי הזוכה הראשן בחסדי המלאכיות? דודו מרביץ הקדמה. אומר: יש אנשים שכל החיים עסוקים בהתנדבות למעשים טובים למען הזולת. אבל לא כמונו (קרי דודו ושות') – על כל הרעש והצלצולים והתקשורת והתזמורת – אלא מה שנקרא, מתן בסתר. בצנעה. בראש מורכן. בקיצור – הבה נרים תרומה לתורמים. והראשון בתור – אייבי נתן. אני רק שומעת את זה, מתחילה להנהן כל כך חזק שכמעט הלכה לי החוליה השלישית בצוואר. מקרינים סרטון על אייבי וספינת השלום, ואז מסתבר שדודו והמלאכיות הפעילו לחץ מתון על ראש עירנו תל אביב, ורונצ'ו תרם אותם במרכז יהודי-ערבי ביפו, על מנת שזה ייקרא על שמו של אייבי. טוב, מכינים מסיבת הפתעה עם דוד דאור, שמעון פרס, אורי אבנרי ועוד בוהמיינים מהסיקסטיז ומביאים את אייבי בקטע של מסיבת הפתעה. הכל-הכל, מיותר לציין, מצולם ומתועד. איש השלום נרגש, אני יושבת ומזילה דמעות כמו המזרקה שבכיכר כשמפעילים את המוזיקה. מושכת באף, דוחפת טישוז מתחת למשקפיים, בקיצור סדום ועמורה אמוצינליים ברמה גבוהה מאוד. וכמובן, ברור כשמש – דודו, בבחירתו הנועזת, חושף את נטיותיו השמאלניות. ועוד כתבו בעיתון הארץ שלאמנים אין עמדה פוליטית!

אחרי כל המהומה עם אייבי כבר הייתי משוחדת לגמרי ואפילו סלחתי לדודו על התחרות הדבילית בין ארבעה גברים שהיו צריכים להיזכר בשמות של שעשועונים בטלוויזיה. הזוכה, אגב, הוטס ללונדון לנאום בהייד-פארק בנושא החזרת המנדט הבריטי. פה, מרוב הנהון כבר באמת יצאו לי שתי חוליות מהמקום, כי אם יש בחורה שלא היתה מתנגדת לרקוד ואלסים עם קצינים חתיכים ולדבר על ביירון וקיטס במבטא אוקספורדי, זאת אני. כמובן שאחר כך הייתי מפתה אותם ומוסרת אותם למאהבים הלא פחות חתיכים שלי מהלח"י (וזה למקרה שחשדתם בי בקטע לא פטריוטי).

אני מודה, היו קטעים שהשתעממתי וחמקתי למטבח לבדוק את מצב החמין, אבל לרוב נהניתי והתבדרתי מאוד – גם מהקטע מ"המכשפה" של תיאטרון הבימה, גם מבועז שרעבי האהוב, אך בעיקר מדודו עצמו, שהיה כל כך חמוד, שמח וטוב-לבב, וכל כך נהנה מהעבודה שלו, שגמרתי בדעתי שבגלגול הבא אשתחל לתוכנית בתור אחת המלאכיות או אפילו כילד אתיופי נכה. אני רק מקווה שההנאה הזאת תשמש ערובה לכך שבעונה הבאה דודו לא יחליט לנקוט בעמדה פוליטית עוד יותר רדיקלית ולא יעבור ליומן שישי על מנת לטרחן בשאלות נוקבות את אריק שרון (ובהזדמנות חגיגית זו: תחזירו את אשרת קוטלר!)

מה יש לומר: אחרי התוכנית חשתי כזאת נעימות והתעלות רוח, שביטלתי את הפגישה שנקבעה למטרות שטחיות עם אנטוניו בנדרס, ונשארתי לצפות בתוכניתו של רפי רשף, שאף הוא נטש את השטחיות לטובת עמדות פוליטיות-חברתיות והביא אותה בדאחקות ניאו-מרקסיסטיות. דוגמה: שחקן שמתחפש לקבצן ורואה מה קורה (אדישות הציבור באה לידי ביטויה המלא). בסוף הערב המודעות הפוליטית שלי המריאה לכאלה גבהים, שצלצלתי לאנטוניו והבאנו אותה בשיחת ועידה משולשת עם נועם חומסקי, בקטע פציפיסטי, פרו-פלסטיני. ובמה שנוגע לי אישית, עשיתי החלטה: אם אחרי ערב גדוש ומלא כל כך בתעמולה אנטי מלחמתית אנחנו נקבל את אריק בתור ראש ממשלה, אני מנשלת את עצמי מהירושה הציונית ויורדת מהארץ, כי כמו שנאמר: אם המנדט לא בא אל העלמה, תלך העלמה אל המנדט.