נתפס על 212 קמ"ש, אך זוכה מחמת הספק

המשטר טוענת כי א. נהג במהירות מסחררת, ואילו הנהג טוען כי מהירותו הייתה רגילה לגמרי. עדותו המביכה של השוטר בה נחשף כי אינו מיומן בהפעלת המכשיר, יחד עם חשש לתיאום עדויות של המשטרה, גרם לשופט לזכות את הנאשם

מ-212 קמ"ש לזיכוי מוחלט בשנתיים וחצי. בית המשפט לתעבורה בחיפה זיכה היום (ה') נהג מאשמת נהיגה במהירות של 212 קמ"ש, לאחר שמצא פגמים רבים וחמורים בהפעלת מכשיר האכיפה שמדד את מהירות נסיעתו. "השוטר לא הפגין מיומנות בהפעלת המכשיר, ההיפך מכך", קבע השופט שלמה בנג'ו. "הוא כשל במספר היבטים מהותיים בהפעלה נכונה של מכשיר המדידה. יתרה מזאת, הוטל ספק רב בגרסתו בדבר ביצוע בדיקות בסיסיות נוכח התנהלותו, ולכן נוצר קושי של ממש לסמוך על גרסתו".

"השוטר אישר כי היה 'טירון'"(צילום: משטרת ישראל) 

 

"בדקתי את הרכב, תוותר לי"

הסיפור המוזר החל לפני כשנתיים וחצי, ב-11 בספטמבר 2008. א', הנאשם, נסע בשעת לילה מאוחרת בכביש מספר 70, במכונית סובארו B4 שהושאלה מסוכנות היבואנית בתל-אביב. ניידת משטרה שעמדה בצד הכביש, מוסתרת מעיני הנהגים על-ידי צמחייה, הפעילה מכשיר אכיפה מסוג "דבורה", ומדדה לסובארו מהירות נסיעה של 217 קמ"ש - או 212 קמ"ש לאחר הפחתת 5 קמ"ש, בהתאם לנוהלי המשטרה.

 

בבית המשפט, סיפר השוטר שהפעיל את מכשיר הדבורה כי "כשראה מהירות של 217 קמ"ש הפעיל את המהבהבים, הדליק אורות ודלק אחריו". לפי עדותו של השוטר, "הוא (השוטר) שמע חריקת צמיגים של רכב הנאשם, והבחין באורות הברקס שלו. הוא נסע אחריו, אותת לו לעצור, וליווה אותו בנסיעה עד לצומת זבולון, שם כרז לו לעצור בצד, במקום מואר ובטוח וניגש אליו".

 

השוטר גם הסביר כי לאחר שהבהיר לא' את מהות העבירה, הציג בפניו את המהירות. בדו"ח רשם את תגובתו, לפיה אמר הנאשם "בדקתי את הרכב, תוותר לי". מאוחר יותר, טענו נציגי התביעה כי דבריו של א' לאחר שנעצר מהווים הודאה באשמה.

 

"שגה שגיאות מהותיות רבות"

רשימת הליקויים שמצא השופט בנג'ו בעבודת המשטרה במקרה זה מטרידה: החל מרישומים לא נכונים או חסרים בדו"ח שנרשם לנאשם, ועד הפעלה שגויה של מכשיר הדבורה. "השוטר שגה במספר רב של נקודות מהותיות, וניכר כי כלל לא היה מיומן בהפעלת המכשיר ואף לא בהפקת דו"חות המשקפים הלכה למעשה את הנתונים בשטח", כותב השופט.

 

מהכרעת הדין עולה כי חלק מהטעויות נבעו ככל הנראה מחוסר ניסיונו של השוטר: "השוטר אישר כי בתקופת רישום הדו"ח נשוא תיק זה היה 'טירון'", מציין השופט ומצטט את דברי השוטר עצמו, שאמר כי "באותה תקופה זה היה המכשיר מהירות הראשון שהוכשרתי עליו מעולם לא רשמתי דו"חות מהירות".

 

את עדותו של השוטר מסכם השופט כך: "עולה ברורות שהשוטר המפעיל לא היה מנוסה דיו בעת רישום הדו"ח. הוא שגה שגיאות מהותיות רבות... והוא אף הודה בכך. הוא העיד על נתונים שאין להם זכר בחומר הראיות, וניסה לתרץ מחדלים רישומיים מהותיים שונים בעדות מאוחרת... לא מתקבל על הדעת כי שוטר אשר עורך מאות דו"חות, יוכל אחרי כמעט שנתיים... לתקן דו"חות שערך ולהוסיף לראיות מה שלא היה בהן מלכתחילה".

 

יש לציין כי השופט גם דחה את טענת התביעה בדבר הודאת הנאשם בביצוע העבירה שיוחסה לו. "הנאשם מכחיש את תוכן התגובות שנרשמו מפיו", קובע השופט. "נוכח חוסר המהימנות שייחסתי לשוטר ולקושי שבהתנהלותו, ספק רב בעיני באם הדברים שרשם נרשמו כהווייתם. אזכיר כי השוטר סירב ליתן לנאשם את העט לחתום על הדו"ח, 'כי הוא לא נותן את העט שלו', כדבריו".

 

"חשש כבד לתיאום עדויות"

במהלך המשפט, מצא השופט בנג'ו פגמים גם בהתנהלות התביעה: "לא ניתן (לקבל) כי בעיצומו של משפט פלילי תיזום התביעה מהלכים חקירתיים, תגבה ראיות - וכל זאת כששני עדי התביעה המרכזיים בתיק... נוכחים יחד בזירת האירוע לצד נציגי התביעה, וכל זאת מאחורי גבם של ההגנה ובית המשפט. מעשה שכזה, בטרם מסרו העדים את עדותם בבית המשפט, פגום הוא, ופוגע במהימנותם של העדים".

 

בהמשך דבריו, אף מציין השופט כי התנהלות זו "מעלה את החשש שבכך ביקשה התביעה הזדמנות ליישב את הסתירות והפריכות שבחומר הראיות, ו'לבנות' מחדש את התשתית הראייתית בתיק. חשש כבד לתיאום עדויות מרחף באוויר כעננה קודרת, שעה שהעדים המרכזיים בתיק זה, נפגשו בשטח ושמעו זה את גרסתו של זה בטרם העידו".

 

אמנם השופט אינו מייחס לתביעה חוסר תום לב, אך גם בהמשך הכרעת הדין הוא מתייחס במלים קשות להתנהלותה: "על גורמי החקירה היה למצות את החקירה טרם המשפט, הואיל ומיצוי החקירה הוא חלק מזכותו של הנאשם להליך הוגן... שיפור התשתית הראייתית בעיצומו של המשפט, כפי שנעשה, חוטא לחובת זהירות בדבר חשש מעיוות דין ופגיעה בטוהר ההליך והגינותו".

 

סיכום הכרעת הדין ברור וחד-משמעי: הליקויים והכשלים בהתנהלות המשטרה מעוררים ספק באשר לדיוק מדידת המהירות. "השוטר המפעיל כשל ביישום כללים ברורים בעניין ביצוע המדידה", מסכם השופט בנג'ו. "כשלים אלה הם מהותיים ביותר בכל הנוגע להפקת מדידה מדויקת וודאית לצורך הרשעה בפלילים... כשלים אלה מעיבים על מהימנות המדידה, ויוצרים ספק באשר לדיוקה. לאור הספק, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק".