מארק סטרנד אוהב את המאה העשרים ואחת
"שמש החורף הצהיבה את הבוקיצות והבתים/ הצבאים נעו במורד הכביש כפליטים/ ובמסלול הגישה היו החתולים מתחממים". שיר מאת מארק סטרנד לכבוד סיום ביקורו בישראל
אני אֹהַב את המאה העשרים ואחת
מאנגלית: משה דור
אֲרוּחַת-הָעֶרֶב הִצְטַנְּנָה וְהָלְכָה. הָאוֹרְחִים, מְקַוִּים לְמִפְגָּשִׁים
חֲפוּזִים, בִּלְתִּי-אִישִׁיִּים, מִקְרִיִּים מֵהַסּוּג הָרָגִיל, הָיוּ שְׂרוּעִים
בְּחַדְרֵי-הַשֵּׁנָה. הַתַּפּוּדִים הָיוּ קָשִׁים, הָאֲפוּנִים רַכִּים, הַבָּשָׂר—
לֹא הָיָה בָּשָׂר. שֶׁמֶשׁ הַחֹרֶף הִצְהִיבָה אֶת הַבּוּקִיצוֹת וְהַבָּתִּים;
הַצְּבָאִים נָעוּ בְּמוֹרַד הַכְבִישׁ כִּפְלִיטִים; וּבְמַסְלוּל-הַגִּישָׁה הָיוּ
הַחֲתוּלִים מִתְחַמְּמִים עַל מִכְסֶה-הַמָּנוֹעַ שֶׁל מְכוֹנִית. אוֹ-אָז נִפְנָה
אָדָם וְאָמַר לִי: "אַף כִּי הֶעָבָר אָהוּב עָלַי, הָאֲפֵלָה שֶׁבּוֹ,
כָּבְדוֹ שֶׁאֵינוֹ מְלַמְדֵּנוּ דָּבָר, אָבְדָּנוֹ, כָּל-כֻּלּוֹ
שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ וְלֹא כְלוּם, אֲנִי אֹהַב יוֹתֵר אֶת הַמֶּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת,
כִּי בָּהּ אֲנִי רוֹאֶה פְּלוֹנִי בְּחַלּוּק-רַחֲצָה וּבְנַעֲלֵי-בַּיִת, חוּם-עֵינַיִם וְעָנִי,
מְהַלֵּךְ בַּשֶּׁלֶג בְּלִי לְהוֹתִיר אַף לֹא עִקְּבוֹת רַגְלַיִם מֵאָחוֹר".
"הוֹ", אָמַרְתִּי בְּחָבְשִׁי אֶת כּוֹבָעִי, "הוֹ".
"שמש החורף הצהיבה" (צילום: index open)
מארק סְטְרֶנְד, המשורר האמריקאי הדגול ומי שהיה "שר השירה של ארצות הברית", סיים את ביקורו בישראל כאורח המחלקה לספרות אנגלו-אמריקאית באוניברסיטת תל-אביב ו"המרכז האמריקאי לתרבות", ויוצא היום מהארץ בדרכו למדריד. יהיה תרגום שירו זה מעין ברכת שלום. ביום רביעי שעבר נערך לכבודו אירוע באוניברסיטה: הוא קרא משיריו באוזני סטודנטים, מרצים ומוזמנים, שמילאו את האולם עד אפס מקום, וכמה משוררים ישראליים קראו משיריו בתרגום לעברית.
סטרנד נולד ב-11 באפריל 1934 בסומרוויל, אי הנסיך אדוארד שבקנדה. את ילדותו עשה בצפון אמריקה, אך נעוריו עברו עליו בדרום ובמרכז אמריקה. הוא בוגר מכללת אנטיוק באוהיו, למד ציור באוניברסיטת ייל, וקיבל תואר מוסמך באמנויות מסדנת הספרות המפורסמת של אוניברסיטת איובה.
סטרנד הורה במכללות ובאוניברסיטאות רבות ובשנים האחרונות הוא פרופסור
לספרות ולכתיבה יוצרת באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. בין הפרסים הרבים שקיבל נציין את פרס פוליצר לשירה, שבו זכה ב-1999 בעד הקובץ "סופת-שלג של אחד". הוא כיהן כ"שר השירה של ארצות הברית" בשנת 1990-1.
לפני שנים כתבה עליו המשוררת והמבקרת לינדה גְרֶגֶרְסוֹן: "כשמארק סטרנד המציא מחדש את השיר, הוא התחיל בהשאירו את העולם בחוץ. העצמיוּת שהמציא כדי שֶׁתְּכַכֵּב בשירים המשיכה בעבודת ההתנערות: היא השליכה מהסיפון את המקום, היא התנערה מחברים, היא נפטרה מכל סימני הזיהוי הפיסיים, להוציא את היופי לבדו. מעולם לא הניחה לאישיות לחסום בעדה. אך בל נבלבל בין הדחייה הזאת ובין הצניעות או האסקטיות. העצמיות תיכננה לרכוש קהל קוראים והפגינה כשרון מושלם בעיצובה של הפיסקה המוזיקלית".