הסופה לקחה הכול (כמעט)

השירות הקרבי ביחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף לא הכין את את עומר מאני מג'ופלין לטורנדו העז שפקד את עירו

בכל מקום יש יהודים, ומתברר שבכל מקום יש ישראלים. לפעמים צריך טורנדו כדי להיזכר בזה.

 

ביקור חטוף של טורנדו ביום ראשון שעבר בג'ופלין, מיזורי, הותיר לפחות 125 קורבנות בנפש, השחית מעל 8,000 בתים והפך את העיר הקטנה, בה 50,000 תושבים, לסמל של אחת מעונות הטורנדו הקשות הזכורות בארצות הברית. עד כה נמנו מעל 500 קורבנות במדינות המידווסט ומניין סופות הטורנדו השנה הוא כבר יותר מ- 1,150, יותר מפי שניים מהתקופה המקבילה אשתקד.

 

ביקשתי מעומר מאני, 25, שמתגורר בג'ופלין כבר שנה ועובד שם בקניון, לתרגם לישראלית את החיים תחת משטר הרוחות ההפכפך. אבל אזעקות שווא, הוא מעיד שיש כ- 120 סופות טורנדו קלות יחסית באזור כל שנה, לא הכינו אותו לעוצמת ההרס של אזעקת אמת.

 

כמו אשקלון תחת הקסאמים?

"אותו הדבר. שומעים התרעות בחדשות. אתה רואה תכנית ריאליטי בטלוויזיה ופתאום יש התרעה ללכת למקלטים".

 

איפה הטורנדו תפס אותך?

"הייתי בקניון. חצי שעה לפני הייתי אמור לצאת מהקניון אבל אנשי האבטחה אמרו לנו לא לצאת אלא ללכת למסדרון ולחכות עד יעבור זעם, כך היה".

 

ממש מקלטים?

"המקלטים הם בדרך כלל חדרים תת-קרקעיים ובקניון יש מסדרונות הבנויים מחומרים יותר עמידים. אנשים נכנסים פנימה ונגמר הסיפור".

 

אפשר לדעת מראש?

"אף אחד לא הודיע שהטורנדו הזה אמור להגיע. לא ציפו שהוא יגיע לג'ופלין מקנזס. ראיתי בחדשות, סימנו באדום על המפה של מיזורי אבל לא חשבתי שזה יהיה כזה גרוע. גם האמריקאים לא חשבו שהטורנדו הזה יגיע לג'ופלין".

 

מה היה כאשר הטורנדו השתולל בחוץ?

"כולם היו בהיסטריה נוראית, כל אחד דאג למשפחה שלו. הטורנדו נמשך בסביבות 45 דקות והשמיד חצי מהעיר. כשיצאתי מהשלטר רציתי לעשן סיגריה וראיתי את עמוד הענן של הטורנדו מרחוק".

 

וכשחזרת הביתה?

"הייתי בטוח שזה טורנדו קטן, אבל כאשר ראיתי שהקומפלקס בו אני גר הרוס, נכנסתי להיסטריה. אני גר בקומה השלישית, כל הגג הועף, הקירות, החיפוי מאבן, הכל נהרס כליל. כשהגעתי לדירה הדבר שהכי חשוב לי היה למצוא את התפילין. רק לקחת את התפילין ולברוח. ומצאתי אותם: כל הבית היה רטוב, התקרה קרסה, אבל מצאתי אותם יבשים מונחים בין שני לוחות גבס שנפלו מהתקרה, כאילו שום דבר לא קרה. גם היה לי תאג' תימני, ממנו אני לומד כל יום, וגם לו לא קרה דבר".

 

תאג'? תסביר לאשכנזי.

"זה כינוי לחומש. יש טור שמראה איך הכתוב נראה בתורה עצמה, טור עם טעמי המקרא, ועוד טור של התרגום לארמית. אני קורא את פרשות השבוע. האחרונה שקראתי הייתה 'אחרי מות'. עדיין לא הספקתי לחזור לזה".

 

"עד כה נמנו מעל 500 קורבנות במדינות המידווסט ומניין סופות הטורנדו השנה הוא כבר יותר מ- 1,150, יותר מפי שניים מהתקופה המקבילה אשתקד"

 

אז איפה אתה עכשיו?

"אני נמצא בבית של ידידה. לא היה לי איפה לישון אז פשוט נרדמתי ברכב. בחורה שעברה ליד המכונית ראתה שאין לי מקום לישון והזמינה אותי".

 

עומר גר בילדותו בלב תל אביב ולאחר שהוריו חזרו בתשובה, הוא מספר, המשפחה עברה ללפיד, ליד מודיעין, שם התחיל ללמוד בבית ספר דתי ("היה לי שוק"). האמונה החזקה מלווה אותו, במיוחד ברגעים הקשים: "אני לא דתי כשר למהדרין, אני שומר מסורת פלוס ומקפיד לתרום לצדקה".

בצבא הוא שירת בקרבי ביחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף.

 

עם הניסיון הצבאי שלך אתה יכול לעזור?

"אם היו קוראים לאזרחים שיבואו לעזור לרשויות, הייתי יכול לעזור בקטע החילוץ. המשטרה קיבלה פקודה להשאיר זאת לצבא - הנאשיונל גארד. הם עובדים בצורה אגרסיבית מאוד, לא מחפשים ניצולים בדקדוק, אלא גורפים את ההריסות. פועלים בפזיזות ובמהירות. הייתי בשוק".

 

איך נראית העיר אחרי האסון?

"הוולמארט קרס על אנשים. לא התקרבתי יותר מידי, ידעתי שאני הולך לראות גופות, וגם בדרך רואים גוויות שהרוח זרקה. משפחות שלמות אבדו".

 

איך זה לעבוד את האסון כאן לבד לעומת בישראל?

"ההבדל הוא פשוט מאוד. כשאין לך פה אף אחד אז כל עוד אתה שומר על עצמך אתה בסדר, אתה יכול להשתלט על העניינים".

 

לפני האסון, איך זה לגור בעיר קטנה במידווסט?

"זה לא הכי כיף שבעולם. כשאתה לבד, אתה לבד לחלוטין. החיים היומיומיים כללו עבודה בקניון מ- 10 בבוקר עד 9 בלילה. הייתי רואה קצת ריאליטי שואו בטלוויזיה, הייתי יוצא פעם-פעמיים כל כמה חודשים, לפעמים עם בנות שהכרתי. אין בעיר כלום חוץ מהקניון היחידי בכל האזור, כולם מגיעים לפה אחרי העבודה, כמו הטיילת בתל אביב, זה המקום שלהם. אבל החוויה מרתקת, לומדים על האנשים והאמונות שלהם, הלקוחות מספרים סיפורים. יש אנשים, גויים, שאומרים שרק מכוון שאתה יהודי אקנה את המוצרים".

 

איך מצאת את עצמך באמריקה?

"ניסיתי בישראל הכל: עבדתי בחשמל, במזגנים, הייתי אחראי בפיצרייה ובחנות בגדים. ראיתי שאני לא מתקדם עם החיים שלי, חשבתי שאטייל בארצות הברית ואחשוב מה אעשה הלאה והתאהבתי במדינה. מה שהייתי רוצה זה לחזור הביתה, לראות את המשפחה, לעשות מה שאני צריך בשביל המדינה כמו שירות מילואים, ולחזור לפה. פה אני רוצה לבנות את החיים שלי. אני יודע שיש אנשים שיחלקו על זה, אבל זה מה שטוב לי".

 

הקהילה היהודית בג'ופלין היא בת כחמישים משפחות, רובן מאוגדות ב- Hebrew Union Congregation הרפורמי. לא היו נפגעים בנפש אבל רבים איבדו את בתיהם בסופה. הטורנדו פסח על בית הכנסת הוותיק משנת 1919 שמשמש כעת כמרכז סיוע לחברי הקהילה ובכלל. אריאל באקסמן, סטודנטית לרבנות בסינסינטי, נהגה לטוס לכאן שלוש פעמים בחודש ולשמש בבית הכנסת. תפסתי אותה בשדה התעופה כאשר עמדה להמריא לכאן עם מצרכים, תרומת קהילת קול תקווה, בפארקלנד, פלורידה, בה אביה הוא הרב. גם הקהילה היהודית החזקה בסנט לואיס, המטרופולין של מיזורי במרחק כארבע שעות נסיעה, התגייסה במהירות לטובת השכנה הקטנה. הרבה רוזאן שפירו מהקהילה הרפורמית, בת 1,200 משפחות, מסרה שהם שלחו שתי משאיות עם מצרכים בסיסיים וגם עם חלות ויין לשבת. האיחוד ליהדות רפורמית הקים קרן סיוע לנפגעי הסופות.

 

גם באקסמן וגם הרב יהודה ואג מחב"ד באוקלהומה, שג'ופלין בתחום אחריותו, מעידים על קהילה קטנה ומשפחתית שמתאחדת בעקבות האסון. עומר לא היה כאן בקשר עם היהודים ועם הקהילה, לדבריו, אבל לפני כשנה הוא נפגש עם רב ואג, ששמר את מספר הטלפון שלו. "יום למחרת הטורנדו הרב התקשר אליי ושאל לשלומי. הוא זכר אותי לאחר שנה. הוא הציע עזרה, הוא שאל אם אני צריך בגדים או כסף והביא לי בגדים ואוכל כשר. כסף לא הייתי צריך".

 

מה הלאה?

"אני לא יכול להישאר יותר בג'ופלין. אעבור למדינה אחרת באמריקה בה יש לי חברים. אני באפטר שוק. אני מחפש מה לעשות. מה אני אמור לעשות הלאה, איך אני נכנס לעניינים, מרוויח כסף ויוצא מחוסר המעש".