מודל מנצח

כבר תשע שנים, פורום העסקים הישראלי בניו-יורק מהווה נקודת מפגש לאנשי עסקים ישראלים ואמריקאים שפעם בחודש נפגשים לנטוורקינג והרצאה. קל לעשות עסקים עם ישראלים, אומרים החברים

ניו-יורק, חדר האירועים במשרד עורכי הדין הבין-לאומי ווויט אד קייס, משקיף על מרכז מנהטן. השולחנות מסודרים כמו חיילים מסביב לבמה מוגבהת. מאחוריה נפרשים גורדי השחקים של עיר העסקים. קבוצות קטנות של אנשים מקשקשים בינהם. חלק מכרים וותיקים, חלק מגששים הכרויות ראשוניות. פתאום, מבעד לחליפות, שפת הגוף הישראלית פורצת החוצה. בערך פעם בחודש, באמצע השבוע, אחרי שעות העבודה, אנשי עסקים ישראלים ואמריקאים נפגשים. זהו פורום העסקים הישראלי של ניו-יורק.

 

"כישראלים, הנחת המוצא שלנו היא שזה משחק סכום אפס. ככה למדנו במזרח התיכון"

 

כמעט כל חודש הפורום עורך מפגש שכזה: קצת נטוורקינג בהתחלה, הרצאה ועוד קצת נטוורקינג. הפעם, ביום שלישי ה-24 במאי, האורחים שמעו מרהול מרצ'אנט, מחברת אקסיג'ן, על הדרך לכיסא בדירקטוריון והכישורים הנדרשים לכך. הפורום אירח גם אירועים שמשכו כל כך הרבה אנשים שהיה צורך להרחיב את האולם.

 

"אנחנו חיה שבטית", הסביר עוז בן עמרם, מנהל הידע של וויט אנד קייס ויושב ראש שותף של פורום העסקים הישראלי, את מהות הפורום. "ההתחלה של הפורום הייתה צנועה", סיפר בן עמרם, "הפורום נוסד בשנת 2002 ושימש נקודת מפגש עבור אנשי עסקים ישראלים בניו-יורק. בהתחלה, עוד לא ניתן שם למפגשים האלו וכולם התקיימו בעברית. כיום, הפורום פתוח גם לאנשים שמתעניינים בחברות ישראליות וכשני שלישים מהאירועים מתקיימים באנגלית".

 

"יש אנשים שבאים להכיר אנשים אחרים. אני בא לשמוע את ההרצאות שמעניינות אותי", אמר אבי אלון, רואה חשבון שנמצא בניו-יורק כבר שש שנים. כשרק הגיע לארה"ב, התמקד רק בנטוורקינג ישראלי, אך מאז הוא הרחיב את המעגל שלו מחוץ למעגל של הקהילה הישראלית. "הקשר הישראלי", הוא אומר, "משמש עוד יתרון יחסי שניתן למנף".

ٌ

רוג'ר הולנדר הגיע למפגש כיוון שהכיר את מרצ'אנט מהתקופה שעבד באקסיג'ן. הוא נולד בארה"ב, עבר לישראל בגיל 15 וחזר לארה"ב בגיל 27. "אני רוצה לדעת מה קורה מבחינה עסקית עם הקהילה הישראלית מחוץ לארץ", הוא אומר, "יותר קל לנו להתעסק אחד עם השני. עם ישראלים אפשר להגיע לעסקה הרבה יותר מהירה".

 

בעקבות ההצלחה של הפורום, ישראלים רבים וגם חברות פנו לחברי ההנהלה בבקשות למציאת עבודה או עובדים. כדי לפתור את העומס שהגיע מהפניות האלו, הפורום חבר לחברת ההשמה פורטה המתמחה בחברות ישראליות. "השותפות הזו היא מאוד מצליחה הדדית", אמרה רוני בג'ארנו, אחת ממייסדות פורטה ומנהלת בחברה, "הם מצד אחד לא צריכים להתעסק עם נושא שהוא לא תחום העבודה שלהם ולנו יש את התשתית והקשר עם החברות. אנחנו יוצרות גשר". "לפעמים קשה למצוא פתרונות לכולם", אומרת בג'ארנו ומוסיפה ש"יש בניו-יורק אינפלציה של ישראלים, בעיקר בעריכת דין, פיננסים וטכנולוגיה".

"הערך העיקרי של הפורום, הוא הנטוורקינג", אומרת בג'ארנו, "כשאתה רחוק, אתה מרגיש צורך להיות בקשר עם אנשים שהם כמוך. נוצרים קשרים שהם מעבר לסתם נטוורקינג. "מוצאים תמיד קשרים של אותה העיר, או קשרים מהצבא או הבן-דוד של האח...זה יוצר משהו יותר נחמד. זה אזור נוחות, זה נעים", היא מוסיפה.

 

"יש לנו מודל מנצח", קובע בן עמרם, "אנחנו כבר תשע שנים רצים עם המודל של פעם בחודש עושים מפגש עם נושא מעניין. הוספנו לפני שנה את חברת ההשמה. מעבר לזה יש דברים לוויניים שקורים היום. אבל הליבה תמשיך להיות הרצאה מעניינית ונטוורקינג לפני ואחרי". בן עמרם הגיע לניו-יורק לפני 13 שנה. המעבר לתרבות עסקית אמריקאית לא היה חלק עבורו, היה עליו להסתגל לצורת חשיבה אחרת ולאופן אחר של עשיית עסקים. "כישראלים, הנחת המוצא שלנו היא שזה משחק סכום אפס. ככה למדנו במזרח התיכון", אומר בן עמרם, "הקונספט של ווין-ווין פשוט לא קיים. אם הצד השני יוצא מחייך, אתה אומר: 'איי חבל, אם הייתי סוחט את הלימון עוד טיפה, הייתי מוציא עוד עשרים אגורות. כאן, אם הצד השני לא יוצא מרוצה מהעסקה, אתה מרגיש שפשלת. זו מנטליות שונה", הוא אומר.

 

"הרוח הישראלית", אומר בן עמרם, "מקדמת ותוקעת את הישראלים באותו הזמן. מצד אחד, המרדנות והיצירתיות הישראלית מובילה לחדשנות ולפריצות דרך רבות, אבל מצד שני, מקשה על הישראלים להישאר בהובלה". "מעט מאוד חברות מחזיקות להיות צ'ק פוינט", הוא אומר, "כולם באים לקנות את החדשות והטכנולוגיה הישראלים, אבל רואים מעט מאוד ישראלים בראש פירמות בין-לאומיות". "עתיד מדינת ישראל תלוי בקשר עם יהדות התפוצות", סוטה בן עמרם מהביזנס למדינאות, "האמריקאים הפסיקו לבלוע את ישראל באופן טבעי. הנחת העבודה שצריך את ישראל ושהיא תמיד צודקת מתמסמסת. מי שלא היה בישראל בתקופה הרומנטית של חייו בלי ההורים לא יהיה קשור לישראל בערוב ימיו. זה מאוד מסוכן". "הפורום עוזר קצת בכך שהוא נותן לאנשים שכן רוצים ואכפת להם אפשרות להתחבר גם בגיל חמישים ומשהו. יש כאן שליחות ציונית מוסווית, אבל המטרה העיקרית היא בעיקר לעזור לחברי הפורום", הוא מסכם.