עונה של רגעים. פרידה ממחוברות 2

ננה לא יודעת מאיפה היא באה, אלא רק לאן היא הולכת ולא מצליחה למצוא את אמה או את זהותה. הילי ספגה הכי הרבה גילויי נאצות (וסרטים בכל מיני צבעים). מיקה ומיקי נובחים זו על זה בהרמוניה. שיר מתפטרת ודינה חוזרת. סיכום העונה

בעיצומו של המסע של ננה לגרוזיה עומד אביה מול עץ ובועט בו. חובט, מתכופף, עושה שרירים, מתרומם בחזרה ושוב בועט. נדמה שסתם מתעמל. עושה כושר. אבל המאמץ הזה עקר, בערך כמו כל הטיול המשותף שלהם לארץ מולדתם. האיש הזה, שכנראה אחז פעם בתשובה לשאלת זהותה של בתו, לא זוכר אפילו את הקצה של השורשים של האילן הזה. גם את הצמחיה הגבוהה אף אחד לא טורח לכסח, והאבק מצטבר על קבר אמה בבית עלמין ששעריו נעולים.

 

ננה חוזרת למחוזות ילדותה האפרוריים כדי לאגור את הזיכרונות ולכרוך אותם בסרט, אבל הקתרזיס ממאן לבוא. אין אימא, אין זהות. יש רק נסיעות ארוכות ותורים במשרד הפנים ואישה שלא יודעת מאיפה היא באה, אלא רק לאן היא הולכת.

 

לא מחוברות יותר

וזהו, נגמר. המסך יורד על "מחוברות 2" בסוף הוליוודי של שני קווים על מקל של בדיקת הריון. החיים נמשכים. דינה נפרדת מהדת, מיקי ומיקה עוזבים את הבית לטובת העיר הגדולה, שיר ורגב עוברים לגור ביחד, הילי חוזרת לבית הוריה.

 

על פניו, שום דבר לא יהיה כפי שהיה. מתקדמים, משתנים. חייבים להיות בתנועה, אחרת משעמם. חס וחלילה לא להיתקע על אותה משבצת דבילית של בוקר טוב, הולכים לעבודה, צהריים טובים, מה אוכלים היום, ערב טוב, בוהים בטלוויזיה, לילה טוב, מה יהיה עם החיים האלה, בוקר טוב.

 

אבל אם עוצרים לשנייה ומפסיקים לשפוט את כל מה שיוצא לבנות "מחוברות 2" מהפה ולהתעצבן עליהן כאילו שהן מינימום אנחנו, מבינים שעלילה זה לא העניין כאן, אלא כל רגע בנפרד. סצנות, משפטים, דברים שבדרך כלל שוכחים.

 

מגבת נייר על שיש רטוב

לא היה קל ל"מחוברות 2". העונה הזו ספגה ביקורת כמו מגבת נייר על שיש רטוב. את מקומו של דורון צברי החליפה ג'ולי שלז, והביאה איתה שפה טלוויזיונית חדשה לחלוטין. על הבנות כולם אמרו שהן "מודעות למצלמה". כאילו, מה נראה לכם? שבעונה שלנו לא היינו מודעות למצלמה? שהיא פתאום נהייתה עציץ בסלון שלנו והדלקנו אותה על אוטומט?

 

אולי תפנימו כבר שאתם, הצופים, הפכתם להיות מודעים למצלמה, לא כוכבות הסדרה? אתם כועסים על נשים שמוכרות את האמת שלהן, תמורת הרצון שלהן להיות - זהירות, יש כאן מילה גסה – סלבס. בעונה שלנו זה היה תמים. לא ידענו שהסדרה תצליח. אבל כולנו רצינו להיות בטלוויזיה וכולנו נהנינו להיות מפורסמות לכמה דקות.

 

אבל מעבר לכל הבלגן וההשוואות ושאר הקשקושים, "מחוברות 2" הביאה לי ערימה של רגעים מרתקים שנהניתי לראות, ולו רק בגלל העובדה שאני כבר לא חייבת להיות חלק מזה. שיר מצחצחת שיניים אצל רגב על הבוקר, פותחת את המצלמה בחוסר חשק. איזו הרגשה מוכרת.

 

מיקה ומיקי נובחים זו על זה בהרמוניה, כמו שמוזיקאים בלבד יודעים לעשות. דינה והשמלות שלה, הגברים שלה, ההורים שלה. ננה והחולצות שלה, הדירה המפוארת בתוך הבניין המכוער, סיפור נפשה.

 

והילי, שספגה את המטר הכי גדול של חיקויים ונאצות וגילויי סרטים בכל מיני צבעים, הורידה את החולצה והראתה לנשים כמוני, שמעולם לא סבלו מהפרעת אכילה, איך אישה מקיאה בשירותים.

 

האם תהיה מחוברות 3?

אין לי מושג אם תהיה עונה נוספת. אני לא יודעת ולא חושבת על זה. הבייבי שלי כבר מזמן נלקח ממני, והתרגלתי. אבל קצת כמו ננה, גם אני עברתי מסע ארוך ומפרך בעונה הנוכחית. מסע שבו ניסיתי להבין מאיפה באתי, לאן לקחו אותי, איפה הזהות שלי עכשיו בפרויקט הזה שמכונה "מחוברות", מי השאיר אותי מאחור, מי לוקח אותי קדימה ומתי אני צריכה להבין שבסופו של דבר, עם כל הבלגן שמסביב ועם כל הדמעות והלמידה ושאר המילים הגדולות, זו בסך הכול תכנית טלוויזיה. התחברתי אליה, עכשיו אני מתנתקת. עוד עונה של ריאליטי נגמרה, בנות. ברוכות השבות לחיים.

 

חמש נשים, חמישה רגעים שעשו לי את השבוע האחרון של הסדרה:

1. מיקה מנגנת בכינור, לבד בדירה החדשה. בסופו של דבר, הכול מתנקז למוזיקה. הייתי מוסיפה פה איזה משהו על "מיתרי נפשה", אם זה לא היה נשמע ממש קיטשי.

 

2. ננה מגיעה למקום שבו אמה נדרסה, ורואה שם פרה שעומדת באמצע הכביש ולועסת עשב. כלום לא נשאר לה בארץ הפראית הזאת, אפילו לא חתיכת כביש בלי איזו בהמה שעלולה לגרום לעוד תאונה.

 

3. שיר מחליטה להתפטר מטיים-אאוט וסופגת את נאום ה"את ילדה קטנה" מהעורך שלה, שהיא בעצם לא מוכנה להתמיד ולצמוח ואלוהים יודע מה. ומה שיר עשתה? בכל זאת התפטרה! או! מהחומר הזה עשויות מלכות. אולי מלכות מובטלות, אבל עדיין. עדיף מלכה בבית ממשרתת במשרד.

 

4. דינה עומדת מול עמק פתוח וצורחת, משחררת את כל הג'יפה, מנקזת רעלים, ובינינו, נראה לי שהיא קצת צועקת על אלוהים.

 

5. והילי, יושבת בחנות של סוחר בדים ערבי ומעשנת איתו סיגריה. חיבור, שלווה, שלום עולמי, קאט, איטס א ראפ, מסך יורד, דה אנד.

 

הטור הזה מסתיים היום ובינתיים, ניפגש בטוויטר http://twitter.com/Dodamalka 

הבמאית בחרה בשפה טלוויזיונית אחרת. מחוברות 2 (צילום: אלדד רפאלי)

 

עוד כתבות באתר לאשה

כשליאת בר-און פגשה את המחוברות. וידאו

נערות ופייסבוק. תערוכה חדשה מבררת את הנושא

בעלת הבית השתגעה! המכירות של סוף השבוע