מורידים לחץ: מדריך להורות שפויה בחופש הגדול

בין אם יש לכם ילדים בני שנתיים, שש או 16 - החופש הגדול הוא זמן מלחיץ עבור הורים רבים. אבל תכנון מוקדם, הצבת גבולות וקביעת תקציב שתוכלו לעמוד בו יכולים לא רק להוריד מהלחץ, אלא אפילו לגרום גם לכם ליהנות. כך תעשו זאת נכון

החופש הגדול בפתח וכולם במירוץ ובתכנון של לוח זמנים קפדני לחודשיים הכי חמים בשנה. בייביסיטר מכל הסוגים, כמה ימי חופשה משפחתיים והרבה מאוד כסף מוצאים עצמם מעורבים בעניין.

 

כשמגיעים לעסוק בנושא החופש הגדול קבוצת ההורים מתחלקת לשניים. הקבוצה הראשונה, שאסתכן ואומר כי היא מהווה את החלק הארי, מכילה את ההורים שחוטפים מיגרנה חודש לפני החופש הגדול, סובלים מהתמוטטות עצבים איטית ומתמשכת לאורך כל התקופה, וחוזרים לנשימה סדירה ביום הראשון ללימודים, בשעה שמונה וחצי בדיוק.

.

בקבוצה השנייה, שעד היום מנסים חוקרים להבין מאיזה גנים הם נוצרו, נמצאים ההורים שמאושרים מכך ששנת הלימודים הסתיימה. מהם ניתן לשמוע משפטים כמו "גם מהחופש הם לומדים המון - אפילו יותר". אותם הורים נהנים מכל רגע שבו צאצאיהם ישובים נינוחים בבית ומהשקט שנמצא בחודשיים שלמים בלי אסיפות הורים, שיעורי בית ובחינות.

 

אם אתם משתייכים לקבוצת ההורים הראשונה, הכנו עבורכם כמה עצות כיצד להיערך לחופש הגדול עם הילדים, על פי גיל:

 

לגילאי ה"רק שבועיים חופש"

מדובר על משימה פשוטה יחסית:

 

• תכננו את החופשה השנתית שלכם סביב החופשה שלהם בחודשי הקיץ.

 

• אם אתם מתכוונים לבלות את החופשה בנסיעה לצימר, מלון או לחו"ל – מה טוב. רק תדאגו שהיא תהיה מותאמת לצרכים שלהם ולא לשלכם (לשכב חמש שעות על החוף בחוסר מעש עם ספר - זה לא ממש פעילות לילדים בני שנתיים, כמובן).

 

• אם אתם נשארים בבית חשוב שתכינו תוכנית פעולה, כזו שמאפשרת גם אוויר לנשימה וגם עניין. תכננו את היום החל מהשעה שמונה בבוקר ועד השעה 14:00 או 15:00 בצהריים, והקפידו להיות שותפים בלפחות מחצית הפעילויות. האופציות לפעילויות פנים יכולות לכלול: יצירה, הדבקה, בנייה בלגו, פאזל, גלישה יחד באינטרנט, ספרי הפעלה כיפיים וכדומה. בנוסף ניתן לשלב שעה או שעתיים של צפייה בטלוויזיה (רצוי בדי.וי.די שאתם מפקחים על תכניו) בשילוב דברי מתיקה או פופקורן (בגיל המתאים), שיהפכו את החוויה למהנה יותר. הגדירו בתוך תכנית הפעולה שעה וחצי בה הם מעסיקים את עצמם, כולל זמן בילוי עם חברים.

 

• אל תיקחו אותם לסידורים ולקניות כיוון שזה לא הכי מעניין אותם - מה שגורם לכם להתעצבן.

 

• הקפידו לתכנן את היציאות שלכם: בריכה, ים, שעת סיפור, משחקייה, מפגש עם חברים בגינה ועוד.

 

• גייסו בייביסיטר או תורנות עם בן/בת הזוג בכדי לקחת לעצמכם את מרווחי הזמן הנחוצים כדי לחדש סבלנות ואנרגיה.

פגישות עם חברים זה חשוב - אבל גם כאן צריכים לשים גבולות (צילום: shutterstock)

 

גילאי ה"חודש וקצת חופש"

כאן כבר מדובר על משימה מסובכת מעט יותר, וכדי לא להיות מופתעים בכל פעם מחדש מומלץ להתכונן מראש:

 

• בדקו היטב ומצאו את הקייטנה הטובה ביותר לילדיכם. חשוב שזו תהיה קייטנה שכמה חברים נוספים הולכים אליה. זכרו שהביטוי "הזול הזה עולה ביוקר" חל גם פה. זה נכון שתעריפי הקייטנות פרוצים ולעתים מוגזמים, אבל חשוב לבחור בקייטנה סבירה וטובה, שמפרטת לכם את הפעילות בה ייקחו הילדים חלק. בנוסף חשוב לוודא שיש פיקוח על הקייטנה ושיש ביטוח, וכמובן שיש מספיק מדריכים לכמות הילדים בכל קבוצה (ילד בן 14, אגב, לא נחשב מדריך).

 

• אז אחרי הקייטנה נותרנו עם אותו "חודש וקצת", וגם בגילאים הללו תכנון מוקדם זה שם המשחק: מבחינה כלכלית רצוי לחסוך ולהשאיר כסף בצד לתקופת החופש הגדול ולא להגיע אליו עם כיסים ריקים לגמרי.

 

• עשו עם הילדים רשימה, שאני מכנה אותה "רשימת חג המולד", שתכלול את כל הדברים שהם היו רוצים לעשות בחופש הגדול. חשוב שתבהירו מראש שלא כל הדברים ברשימה יהיו ניתנים לביצוע. אחרי שהם מגישים לכם רשימה כאורכה של מגילת העצמאות עיינו בה, בידקו מה ריאלי עבורכם ואז שבו איתם ותדרגו את הפעילויות על פי סדר החשיבות שלהם ושלכם. את הסעיפים שיורדים מהרשימה הכניסו למעטפה עליה תרשמו "חלומות שאני רוצה להגשים" ואמרו לדרדס לשמור עליה עד שהוא יגיע לגיל 38 לפחות.

 

• חשוב לתכנן מלבד זמנים לפעילויות בחוץ גם זמן לפעילויות פנים, זמן עם חברים (רצוי אצלם) וזמן עם עצמכם.

 

• זכרו ששעמום זה דבר מצויין שכולם חייבים לחוות אותו. לא צריך להיבהל ממנו ולעיתים הוא אף מוליד עשייה הרבה יותר גדולה והנעה לפעולה. זה בסדר להשתעמם.

 

• אם בית הספר מחייב לבצע עבודות או נותן שיעורים לחופש חשוב שלא להפוך את זה לכר למריבות ולמאבקים. הגדירו מראש את פרק הזמן היומי או השבועי המוקדש לזה, כאשר עדיף לתת לילד לבחור את הזמן, רשמו זאת על לוח וסכמו איתם מראש מה "הגמול" אם הם לא עומדים במה שהתחייבו.

 

לגילאי "החופש הזה לא נגמר"

ישנו שלב, שמתחיל לרוב סביב גיל 11-12 ולצערנו לא נגמר עד סוף התיכון, שבו נראה לכם שהחופש לא נגמר. הם כבר לא הולכים לקייטנה, מתעוררים מאוחר והבלגן שהם מותירים מאחוריהם לא נגמר. תכנון מוקדם וקייטנות כבר ממש לא משחקים כאן תפקיד.

 

בגיל הזה נראה לנו לפעמים שהם הופכים להיות "זומביים". הם לא עושים כלום חוץ מלאכול, לערום כלים בכיור ובגדים בסל הכביסה. הם מקבלים צורה של כיסא ונקע בעורף בגלל הישיבה הארוכה מול המחשב. הם קוראים רק הודעות טקסט הכוללות הברה אחת וצופים בלופ בכל תוכנית טלוויזיה שדורשת מהם להוציא אחת ל-20 שניות נחירת צחוק מהאף והפה. ולסיום, הם הולכים לקולנוע לעוד שעתיים של סרט זוועות. חלקם, וזה עם נפלתם על מקרה טוב, גם מחפשים מקורות הכנסה נוספים כדי לממן עוד איזו גחמה או שתיים שלא הסכמתם לממן להם. אה כן, והיום שלהם נגמר בשלוש או ארבע לפנות בוקר.

 

מצד שני, חשוב גם לראות את הפלוסים של הגילאים הללו. הם כבר פחות מצפים שתהיו "ליצן החצר" ומפיק העל, כיוון שהם יותר עצמאיים ומעדיפים את חברת החברים שלהם על חברתכם.

הם גם אלופים ב"למרוח את הזמן" ואוהבים לישון עד מאוחר, כך שהיום מתחיל בשתיים בצהריים.

 

בגיל הזה הנקודה עליה הכי חשוב שנתייחס היא הצבת הגבולות. כבר בתחילת החופש קיימו איתם שיחה (כן, בכל שנה מחדש). נהלו את השיחה בגובה העיניים, אבל זיכרו שאתם ההורים שלהם. קחו אחריות והבהירו להם שאתם מצפים לדעת בכל עת היכן ועם מי הם מבלים. בנוסף, הגדירו את זמני ההתקשרות בינם לבינכם.

 

שבו איתם גם על תקציב המתאים ליכולותיכם, על מנת שלא תהפכו למחלבת כסף. הסבירו להם מה הציפיות שלכם בנוגע למטלות הבית (לא צריך להפוך אותם לסינדרלה, אבל גם לא ליפיפייה הנרדמת), והכי חשוב, הגדירו זמן לבילויים משותפים. הכי קל ונוח לתת להם לפרוש כנפיים ולעוף, אבל הסיבה שהבאתם אותם לעולם (לפחות אחת מהן) היא כדי להיות משפחה, לקחת חלק בחייהם ובעולמם.

 

הכותבת היא רכזת הדרכות מקצועיות במרכז אלבאום למצוינות אישית