בנגב פועלות כיום 23 חוות חקלאיות (חוות בודדים) שהוקמו בתחילת שנות ה-90 בדרך היין, בעידודה ובתמיכתה של המדינה. הפרויקט, לו היו שותפים מינהל מקרקעי ישראל והמועצה האזורית רמת הנגב, נועד להגשים מטרות לאומיות, כגון פיתוח וחיזוק הנגב באמצעות חוות המשלבות חקלאות ותיירות, ושמירה על קרקעות המדינה מפני פלישות שלא כדין.
לפני כשלוש שנים שינתה המדינה את עמדתה, וביקשה לפנות את המתיישבים מחוותיהם כדי להוציא מכרז על שטחן. מנהל מקרקעי ישראל הגיש נגד חלק מבעלי החוות תביעות פינוי בטענה כי הפרו את החוק והשתלטו על קרקע ציבורית, תוך הסבתה לייעודים שלא הותרו להם, לרבות יעודים מסחריים.
מנגד, מחו בעלי החוות בדיונים בבית המשפט על כך שהמדינה בוחרת להציגם כפורעי חוק, בעוד שפעלו ועודם פועלים באישור ובעידוד כל הגורמים הרלוונטיים, ומטרתם היא הפרחת הנגב.
לפני כשנה אף אושרה בכנסת הצעת חוק "חוות הבודדים", המסמיכה את הרשות לפיתוח הנגב לקבוע כללים להכרה במיזם חלקאי-תיירותי, כגון חוות הבודדים בנגב, וכן להמליץ למנהל מקרקעי ישראל על הקצאת קרקע לצורך הקמת חוות מסוג זה. בהסתמך על חוק זה, דרשו החקלאים למחוק את תביעות הפינוי נגדם, או לפחות לעכבן עד מיצוי התהליכים בוועדה הבין-משרדית.
היום רשמו החקלאים ניצחון לזכותם, כשהשופט יעקב פרסקי קיבל את עמדתם ודחה את טענת המדינה, כי גם אם ייפנו לוועדה הבין-משרדית, הסיכוי שיצליחו לעמוד בתנאים להכרה בהן הוא אפסי. השופט הבהיר כי בית המשפט מצפה מהמדינה לאפשר לחוות למצות את ענייניהן בפני הוועדה, "בלב פתוח, אוזן קשבת ובנפש חפצה". עוד ציין כי המדינה תהיה רשאית לחזור ולהגיש תביעות פינוי חדשות בתום תקופה של שנה, בפרט אם יתברר שבעלי החוות ניצלו לרעה את הזמן שניתן ופעלו בחוסר תום לב.