ימים לבנים

הנה מתחילה ההתרגשות הגדולה: טורניר ווימבלדון מתחיל. אז מי הטניסאי הגדול בהיסטוריה, ולמה בדיוק

ביום שני זה מתחיל. ה'אול אינגלנד לואן טניס אנד קרוקט קלוב צ'מפיונשיפ', יותר מוכר לנו כאליפות הטניס של וימבלדון. בחלק הזכרי של האליפות שהחלה ב-1877 (שבע שנים לפני שהנשים הורשו לשחק ב-1884), האליפות היא אפילו לא סתם לגברים. היא רק ל'ג'נטלמנים'. הייתי בוימבלדון בשבע אליפויות ולא הצלחתי להתרגל לג'נטלמנים האלה. "ב-3:15 ברבע גמר לג'נטלמנים, מיסטר רוג'ר פדרר נגד מיסטר אנדי רודיק על מגרש 12".

 

תסלחנה לי קוראות העתון שהפעם אני מתרכז בחלק הגברי של הטורניר. הוא התחיל כטורניר גברי, אז לגברים זכות ראשונים. היריעה קצרה מלכלול את היסטוריית הנשים בטורניר, דירוגן, והטובות כיום בטניס העולמי, אז אני מבטיח להקדיש את מאמר השנה הבאה לנשים בלבד. בלוח השנה של 2012 כבר רשום "וימבלדון 2012 – כיסוי טורניר הנשים".

יש שיתווכחו שאליפות ארצות הברית הפתוחה היא טורניר יותר חשוב. הוא יותר גדול, יותר עשיר, יותר הכל. אבל וימבלדון הוא הטורניר המסורתי, ההסטורי, היקרתי, העתיק ביותר, ואחד היחידים מהטורנירים הגדולים המשוחקים עדיין על דשא. אני זוכר את הימים שהיו.אס אופן שוחק בפורסט הילס שבקווינס על מגרשי הדשא שם עם כל האוסטרלים הנהדרים פרנק סדג'מן, קן רוזוול, ורוד לבר. איזה ימים נפלאים... היום האוסטרלים כה גרועים, שברולן גארוס - אליפות צרפת על חימר שנסתיימה לפני שלושה שבועות - השתתף רק אוסטרלי אחד שהפסיד בסיבוב הראשון.

 

וימבלדון הוא הטורניר השלישי בגראנד-סלאם, ארבעת הטורנירים היקרתיים המגדירים את העליונות האמיתית בטניס: אליפות אוסטרליה משוחקת בינואר, אליפות צרפת באמצע מאי, וימבלדון עכשיו, ואליפות ארה"ב הפתוחה בסוף אוגוסט. נובאק יוקוביץ' הסרבי ניצח את אוסטרליה, רפאל נדאל את צרפת, ושניהם מדורגים 1-2 (רוג'ר פדרר שלישי) לוימבלדון.

 

קצת היסטוריה

 

וימבלדון הוא פרבר של לונדון. הטורניר נערך מ-1877 עם רק שתי הפסקות של מלחמות עולם, מ-1915-1918 ומ-1940-1945. הטורניר עבר כמה שינויים. מ-1877 עד 1921 הטורניר נערך ללא השתתפות האלוף מהשנה הקודמת עד משחק הגמר, והמנצח בטורניר בשיטת הנוק-אאוט (המפסיד יוצא) שיחק בגמר נגד האלוף הקודם. מנצח הטורניר המוקדם הוכרז כמנצח אוטומטי של וימבלדון בשנים 1879, 1887, 1891, 1895, 1907, ו-1908, כשמסיבות שונות האלוף הקודם לא הופיע למשחק הגמר. השיטה המוזרה הזאת שונתה ב-1922 לשיטה הקיימת, כשאלוף השנה הקודמת הוא סתם עוד שחקן בטורניר, הממוקם לפי דרוגו.

 

משנת 1949 אלוף 'הג'נטלמנים' קיבל את גביע הטורניר עם הכיתוב 'אלוף העולם של אול אינגלנד לאון טניס קלאב', וחברות לחיים בקלוב היקרתי של וימבלדון. ויליאם רנשאו מחזיק בשיא הנצחונות בוימבלדון כשהטניס היה עדיין משחק לחובבים בלבד - 7. מאז הטורניר ניפתח למקצוענים, פיט סמפרס ניצחו 7 פעמים. רוד לייבר זכה בטורניר 6 פעמים, פעמיים כחובב ו-4 פעמים כמקצוען. ביורן בורג ורוג'ר פדרר מחזיקים יחדיו בשיא נצחונות רצוף – 5. פדרר זכה בטורניר ברציפות מ-2003 עד 2007, ואז ב-2008 זכה נדאל באליפות ושבר את הרצף של פדרר, שחזר וזכה בפעם הששית ב-2009. נדאל חזר וניצח בשנה שעברה. בורג הוא היחיד שזכה בטורניר וימבלדון כולו מבלי להפסיד ולו מערכה אחת, בשנת 1976.

בריטניה מחזיקה בשיא מספר אלופי משחקי היחידים של וימבלדון עם 35 ג'נטלמנים אלופים, כולם מתקופת החובבנים. ארה"ב היא שנייה עם 18 מקצוענים ו-15 חובבים, ואוסטרליה שלישית עם ס"ה 21 אליפויות (15 מקצוענים, 6 חובבים). מקום רביעי שייך לצרפת ושבדיה עם 7 אליפויות.

הטניסאים הגדולים בהיסטוריה

 

כמובן שידרוג הטניסאים הוא בחירה אישית. אין דרך אובייקטיבית לדרג את כל הטניסאים בגלל משתנים כה רבים. בעיקר סוג המחבטים שעברו שינויים דרמטיים כל כמה שנים. גם המשטחים המהירים של 30-40 השנים האחרונות הם חידוש דרמטי שמקשה להשוות בין טניסאי כמו רוד לבר לרוג'ר פדרר. בחירתי מבוססת על עליונות יחסית, מספר נצחונות בטורנירי הגראנד-סלאם, מספר השבועות שהטניסאי היה מדורג ראשון בעולם, ושנות השתתפות ברמה הגבוהה ביותר של טניס. קושי נוסף הוא איחוד "התקופה המודרנית" (השתתפות מקצוענים) עם תקופת החובבנים.

 

1. רוג'ר פדרר (שווייץ)

רוג'ר היה ראשון בדרוג העולמי שיא של 237 שבועות רצופים. הוא ניצח 16 טורנירי גראנד-סלאם. הוא זכה בכל ארבעת הגראנד סלאמים כשניצח את אליפות צרפת ב-2009. הוא הטניסאי השלישי בתקופה המודרנית שזכה בכל ארבעת הגראנד סלאמים.

 

2. פיט סמפרס (ארה"ב)

סמפרס זכה ב-14 גראנד-סלאמים, והוא נחשב לשחקן הטוב מכולם על משטח דשא (זכה בוימבלדון 7 פעמים). בכל עשור שנות ה-'90 הוא שלט בטניס ללא מיצרין כשרק אנדרה אגאסי מצליח לגבור עליו מדי פעם. הוא מחזיק בשיא מספר שבועות שהיה מדורג בהם מס' 1 – 286 (אבל לא באופן רצוף), מספר שפדרר יקשה לשבור עתה כשנדאל ויוקוביץ' מדורגים מעליו.

 

3. רפאל נדאל (ספרד)

הוא הפריך את הדיעה שהוא שחקן עליון רק על משטחי חימר כשניצח בוימבלדון ב-2008, ב-2009 את טורניר אוסטרליה, ובספטמבר של 2009 את היו.אס. אופן. הוא זכה בס”ה ב-10 גראנד סלאמים, 6 מהם על חימר בפאריז. הוא זכה גם במדליית הזהב בטניס באולימפיאדת בייג'ינג, והוביל את הדרוג כמספר 1 בעולם במשך 100 שבועות.

 

"הוביל את הדרוג כמספר 1 בעולם במשך 100 שבועות". נדאל

 

4. רוד לייבר (אוסטרליה)

אילו שיחק את כל הקריירה שלו בתקופה המודרנית, אני מאמין שהוא היה נחשב לגדול השחקנים בהיסטוריה. עד היום הוא היחיד שניצח את כל ארבעת הגראנד-סלאמים באותה שנה (1969), והיחיד שזכה בכל הגראנד סלימים פעמיים. הוא זכה ב-11 גראנד סלאמים, ושליטתו בטניס בשנות ה-60 היתה הדומיננטית ביותר מכל שחקן אחר בכל עשור שהוא.

 

5. איבן לנדל (צ'כוסלובקיה)

צ'כי שברוב הקריירה גר בקונטיקוט, והיה בראש הדרוג העולמי 157 שבועות רצופים, הרצף ה-3 בהסטוריה. הוא זכה ב- 8 גראנד סלאמים, והגיע לגמר ב-19 גראנד סלאמים. משך שנתיים רצופות הפסד אחד לבוריס בקר ב-1986, והפסד אחד לפט קש ב-1987, מנעו ממנו להיות הטניסאי השני אחרי לבר לזכות בכל הגראנד-סלאמים באותה שנה.

 

6. ביורן בורג (שבדיה)

השבדי הזה זכה ב-11 גראנד-סלאמים לפני יום הולדתו ה-25. הוא זכה בשש אליפויות צרפת (4 ברציפות) ו-5 אליפויות וימבלדון רצופות – שיאים בתקופה המודרנית. הוא ניסה חזרה לטניס אחרי שנות היעדרות, נסיון שניכשל.

 

7. אנדרה אגאסי (ארה"ב)

הוא השתתף ב-15 משחקי גמר בגראנד סלאמים, וזכה ב-8 מהם. הוא נחשב למחזיר הכדורים מחבטות פתיחה הגדול בהסטוריה. נצחונו ב-1999 ברולן גארוס נתן לו את ארבעת הנצחונות בגראנד-סלאמים, שהיה אז השני בתקופה המודרנית לעשות זאת.

 

8. ג'ים קונורס (ארה"ב)

ג'ים הוא 'יקיר היו.אס. אופן' כתוצאה מהרומן הנפלא שהיה לו עם הקהל הניו-יורקי. הוא מחזיק בשיא הנצחונות בטורנירי הטניס השונים של איגוד הטניס, וכן בשיא נצחונות בטורנירי הגראנד סלאם השונים (233 לעומת ה-219 של פדרר). הוא ידוע יותר בגלל תקופה הארוכה בה היה בטופ של הטניס (עד גיל 39) מאשר במספר הגראנד-סלאמים שלו.

 

9. ג'ון מקנרו (ארה"ב)

הטמפרמנט שלו על מגרשי הטניס הוא דבר שחובביו זוכרים יותר מהישגיו. הוא זכה ב-7 גראנד סלאמים, ו-8 במשחק זוגות. הוא היה אחד הטניסאים הוורסטליים ביותר בהסטוריה. היום הוא נחשב לאחד מהאנליסטים הטובים ביותר בטניס .

 

10. סטפן אדברג (שבדיה)

זכה ב-6 גראנד סלאמים, והיה בגמר 5 פעמים נוספות. היה אחד הטניסאים הזרים שהעיר ניו-יורק אימצה כאילו היה בנה. הוא אחד האחרונים שהשתמש בסרב-אנד-וולי (הגשת פתיחה, וריצה לרשת להנחתה של הכדור החוזר) שאותו הפך לאומנות.

 

11. בוריס בקר (גרמניה)

הוא השחקן הבלתי מדורג היחיד בהסטוריה שזכה בטורניר גראנד סלאם (וימבלדון, 1985). הוא הגן על תוארו שנה אחרי, ב-1986. הוא היה השחקן הצעיר בהסטוריה להיות מדורג במקום ראשון, כשעדיין לא מלאו לו 19. הוא זכה בס"ה ב-6 גראנד סלאמים, והגיע לגמר 4 פעמים נוספות.

 

12. קן רוזוול (אוסטרליה)

שחקן בגובה 1.70 מ' שזכה ב-8 גראנד סלאמים, 5 בתקופה המודרנית עם מקצוענים. הוא גם ניצח ב-11 גראנד סלאמים בזוגות, אבל אי יכולתו לנצח את וימבלדון הפך לכתם בקריירה המופלאה שלו, וכפי שהוא אמר לא פעם ולא פעמיים, "וזאת היתה האליפות שחשקתי בה ביותר!".