סקס והעיר הקטנה: על הסדרה "שוות בקליבלנד"

ארבע בחורות (כולל אחת, בטי ווייט) מגלות שהחיים מתחילים בגיל 50. זה כל מה שעומד במרכז הסדרה "שוות בקליבלנד". סמדר שילוני מזכירה שהשנה היא כבר לא 1985, ומבינה שהסיטקומים האלה כנראה כבר לעולם לא ייעלמו

מה אתם יודעים. אחרי שקנינו מהם את "בנות זהב", זה היה רק עניין של זמן שהאמריקאים יקנו אותה מאיתנו בחזרה. כמובן עם שדרוגים קלים המתבקשים מעצם העובדה שהם אמריקאים - ואנחנו לא. אז עכשיו הן קצת יותר צעירות, כי אם 40 הוא ה-30 החדש, 50 הוא כנראה ה-60 הישן, אבל הפרנציפ אותו פרינציפ: יש חיים אחרי גיל הבלות.

 

• רוצים עוד? כנסו לעמוד הפייסבוק של ynet תרבות ובידור

 

קבלו את "שוות בקליבלנד" שעלתה אתמול (שבת) ב-yes Comedy (לשם שינוי, השם המעוברת לא רחוק שנות אור מהשם המקורי, "Hot in Cleveland"), העוקבת אחר שלוש נשים, חברות במשפחת הבידור ההוליוודית, לא נשואות, שלושתן בגיל שבלוס אנג'לס נחשב לשלב בו את אמורה לרכוש לעצמך חלקת קבר. בדרכן לפריז הן נוחתות נחיתת חרום בקליבלנד, ומגלות באושר שהגיעו למקום בו "גברים מתחילים עם נשים בגיל שלהן".

"שוות בקליבלנד". גרסה נשית ל"שני גברים וחצי"?

 

וכאילו אלוהי הטלוויזיה כרה אוזן כשהזכרנו את "בנות זהב" , צצה לקראת סוף הפרק הראשון בטי ווייט, שגילמה את רוז בסדרה האלמותית, והיא פה כדי להישאר. אמנם הפעם היא משוטטת על הסט בחליפות טרנינג זרחניות, אבל גם כאן היא משרתת את קול השמרנות והמוסר, או במילים אחרות, מכנה את כל הנשים האחרות "זונות".

 

היא ושלוש הנשים האחרות (וונדי מליק מ"ג'אסט שוט מי", ג'יין ליווס - דפני מ"פרייזר", וואלרי ברטינלי מ"מגע של מלאכים") ינסו לעשות לאמריקה מה שעשתה לה "שני גברים וחצי" לפני שצ'רלי שין החליט שקוקאין היא דרכו של אלוהים לומר לנו שהוא אוהב אותנו.

 

כמו עוף החול

ואכן, גם "שוות בקליבלנד" מצטרפת לגל הסיטקומים הקלאסיים, פאנץ' כל שלוש רפליקות, לרוב כאלה שביום בהיר אפשר לראות מבירות, צחוקים של קהל חי באולפן ואולי גם קצת מוקלטים על הדרך. את הסדרה יצרה סוזן מרטין, שיצרה גם את "פרייזר" הזכורה לטוב, והפרק הראשון שלה הביא רייטינג כל כך מוצלח, עד שרשת TV land בה היא משודרת, ושזו לה הסדרה המתוסרטת הראשונה המקורית, סגרה מיד על שתי עונות נוספות.

ואז הופיעה בטי

 

מה עוד אפשר לומר על הסיטקומים הקלאסיים? בדיוק שחשבת שהצלחת למגר אותם, הם צצים שוב, כמו עוף החול. פעם בצורת וינטג', אחר כך בצורת פארודיה ואחר כך פשוט - בצורת עצמן. 

מה שעומד לזכות "שוות בקליבלנד" הוא שלפחות שלוש מקאסט ארבע השחקניות המובילות אותה הן שחקניות נהדרות, שיודעות למצות את המיטב מהבדיחות, אבל זה לא הופך את הסדרה למשהו שהייתם שמים להקלטה במקס או במג'יק. לא, מהסיבה הפשוטה שהשנה היא כנראה 1985, אז אולי הגיע הזמן שתלמדו סוף סוף איך לתכנת את מכשירי הוידאו שלכם, או שפשוט תחכו שסיינפלד תתחיל.