בתור גרפולוגית כל כתב יד במרחב הציבורי והפרטי מקפיץ לראש ניתוחים, שאלות ומחשבות על זהות הכותבים. זה יכול להיות מתפריט מסעדה כתוב ידנית, ממודעה על לוח המודעות ליד הסופר או בגרפיטי אורבני.
בזמן בליינד דייט לא מזהיר, הבחור הצביע על גרפיטי בשדרה ושאל אותי איך אני מנתחת את הכתובת הזו. הסתכלתי על הקיר ועלתה בי מחשבה מנחמת. דייט שני בחיים לא יהיה כאן, אבל אין מה לומר, ל' מצא עבורי משהו שווה ניתוח. לפחות בשביל זה היה כדאי לצאת מהטרנינג ומהרביצה מול הטלוויזיה.

(צילום: מיה שחר)
Nasty habits are hard to break - הכתובת זועקת. מה בולט כאן ומה אפשר להסיק על נפש הכותב? מה שיוצא דופן בכתב הן הזוויות החדות של האותיות, חשבתי לעצמי בקול רם.
זוויות חדות בגרפולוגיה מצביעות על נוקשות, עיקשות, ביקורת, קיבעון וקיפאון. אישיותו של הכותב מושפעת מתכונות אלו ומאופיינת על ידן. נפשו מאופיינת בסגירות והיעדר פתיחות. כביכול, התכונות הללו נראות שונות וזרות אחת לשניה. אולם, את כל התכונות האלו ניתן להגדיר ולצמצם לתכונה אחת והיא הפחד של הכותב. הוא אינו רוצה להיפגע ולכן הופך להיות מכווץ, דוקרני ותוקפני. זו למעשה אגרסיה ותוקפנות פנימית שמוחצנת כלפי הסביבה.
התכונות הנ"ל תואמות את התוכן של הגרפיטי שאומר שהרגלים רעים קשה לשבור. ביקורת, עקשנות וכעס הנובעות מפחד אלו תחושות ומחשבות שעולות בנו כשאנו מזהים הרגלים ודפוסים לא רצויים הטבועים והכלואים בתוכנו. לרוב אנו מגנים הרגלים מעצבנים אלו והדבר יוצר עוד יותר ביקורת ועוד יותר מאבק שלמעשה עושה הפוך, הוא מקבע ומנציח את ההרגל שאותו אנו רוצים לשנות. יש לציין כי הדפוסים הם אוטומטיים ועולים ללא כל הזמנה מצדנו על בסיס התניות ישנות מן העבר.
ל' מעיר הערה נכונה שגודל האותיות משתנה בכתובת כל הזמן. הדבר מחזק את הטענה בדבר תודעה לא שקטה, לא יציבה שנלחמת בהרגלים. השתחררות מדפוסים יכולה להתבצע רק בעזרת התבוננות שקטה, עדינה ובלתי שיפוטית בהרגל. התבוננות כזו יוצרת פתיחות וגמישות שנותנות כוח לשינוי אמיתי. במונחים גרפולוגיים, אם הכותב היה רושם את האותיות עגולות יותר ואחידות היתה לו אופציה טובה להסרת "הכישוף" שלכאורה פועל עליו.
זכרו שיש לכם את הכח לשנות כל הרגל אבל זה לא לעולם לא יושג במאבק ובביקורת עצמית.