הולך רגל חוצה כביש? חובה לבצע בלימת חירום

על נהג רכב לצפות כי הולך רגל יחצה את הכביש שלא בביטחה. אם זיהה זאת, חובה עליו לבלום בלימת חירום מבלי להמתין, ומבלי לנצל זמן יקר לחישוב תוצאות הבלימה. כך קובע שופט תעבורה, בהכרעת דין מקורית וחשובה

"נהג סביר יכול וצריך לצפות כי הולכי רגל יחצו כבישים שלא במעברי חצייה". כך קובע שופט התעבורה אלון אופיר, בהכרעת-דין שבה הורשע נהג בגרימת תאונת דרכים, לאחר שפגע בהולכת רגל שחצתה כביש בין-עירוני שלא במעבר חצייה. השופט מציין אמנם כי הולכת הרגל חצתה את הכביש בצורה מסוכנת, ובכך תרמה לתאונה, אך מסביר כי אין בהתנהגות זו כדי לנקות את הנהג מאשמה.

 

השופט אופיר, שהרשיע את הנהג לאחר שקבע כי פעל באופן רשלני ובכך גרם לתאונה, מפרט בהכרעת-דין יוצאת דופן רשימה ארוכה של דרישות מנהגים - מעין "מדריך למניעת פגיעה בהולכי רגל". ואלה שמונה הנקודות שציין:

 

• "החלטה שלא לבלום בלימת חירום, כאשר החלטה כזו תעמיד בסכנה את הולך הרגל, היא החלטה בלתי סבירה ומעידה על רשלנות".
• "נהג אינו אמור להיבנות מניחוש תגובותיו של זולתו - אל לו 'להמר' כי הולך הרגל יבחין בו".
• "על כל נהג סביר לנהוג מתוך הנחה כי זולתו אינו מבחין במתרחש סביבו, ולכן עליו לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את התאונה".
• "על (הנהג) להגיב באופן מיידי לסכנה אשר נשקפה לנגד עיניו, בדרך של בלימת חירום מיידית - ולא לקוות שמא הולכת הרגל תבחין בו".
• "קיימת חובת ציפיות של הנהג כלפי הולכת הרגל כי לא תשים לבה לרכב המתקרב".
• "על הנהג לצפות כי קיים סיכוי סביר שהולכת הרגל לא תתייחס לצפירתו ותמשיך בהליכתה".
• "כאשר בדיקת הסביבה תוביל למצב של סכנת פגיעה בהולך הרגל, נשללת מהנהג הזכות לבזבז זמן בלימה יקר".
• "לא תקין מצב שבו נהג יוסיף לזמן התגובה גם זמן של ניתוח הסביבה, במהלכו ימשיך לדהור לכיוון הולך רגל ללא בלימתו בבלימת חירום".

"נהג אינו אמור להיבנות מניחוש תגובותיו של זולתו" (צילום: חגי אהרון)

 

"החלטה שגויה הובילה לפגיעה" 

בנימוקים להרשעה, מציין השופט אופיר את הודאתו של הנהג כי זיהה "משהו לא בסדר" באופן שבו חצתה הולכת הרגל את הכביש. "דבר ראשון זיהיתי מיד שהחצייה שלה באלכסון, ושהמבט שלה מופנה אל הכביש בצורה מאוד ברורה... ראיתי את זה כבר מרחוק. זה גרם לי להבין שמשהו לא בסדר".

 

בעדותו במשטרה הסביר הנהג כי "העדיף להאט ולא לבלום בלימת חירום", מאחר שהיה צריך להתייחס לתנועה שמאחוריו - שמא בלימת חירום תסכן אותו ואת הנוסעים במכוניתו. "גם לא הייתה שום אינדיקציה שבלימת חירום הייתה נחוצה אם הולכת הרגל הייתה מבחינה", אמר הנהג בעדותו הראשונה.

 

בבית המשפט חזר על דברים אלה, וטען כי בלם את המכונית באיחור בגלל שנדרש לו זמן לעבד נתונים נוספים: "אני לקחתי בחשבון עוד נתונים, כמו שבלימת חירום בלי לבדוק את התנועה מאחורי - כאשר מלפנים מגיעה משאית ועמודי תאורה לצדי הכביש מימין - ולקח לי זמן לעבד את הנתונים".

 

מול הסבריו של הנהג, עמדו עדויות של בוחן משטרה ועד ראייה. על-פי בדיקה שערך בוחן המשטרה, נקבע כי אם היה הנהג מגיב בבלימה מיידית - היה עוצר כ-60 מטר לפני קו החצייה של הולכת הרגל. עד הראייה הוסיף כי "הרכב הבחין (בהולכת הרגל) וצפצף פעם ראשונה... בצפצוף השני היא נלחצה והתחילה לרוץ".

 

כאמור, השופט אופיר קבע כי למרות חצייתה המסוכנת של הולכת הרגל, האשמה בגרימת התאונה מוטלת על הנהג. "החלטתו של הנאשם שלא להיכנס מיידית למצב של בלימת חירום היא החלטה שגויה, אשר הובילה לפגיעה הקשה בהולכת הרגל", דברי השופט.