אין סיבה להתאכזב מנתניהו

ראש הממשלה מוביל אותנו ליעד שלו: ארץ ישראל השלמה. בהיעדר רצון לחתור לשלום, עליו לפנות את מקומו

בשבוע שעבר שוחח אתגר קרת בארבע עיניים עם נתניהו. הוא יצא מהשיחה נרעש והרעיש באכזבתו: ראש הממשלה אינו מוביל אותנו לשלום. לדעתו, הסכסוך אינו פתיר. מזכיר הממשלה מיהר להסביר: אמנם ראש הממשלה אמר שהסכסוך אינו פתיר, אך לא הובן כהלכה: הממד הטריטוריאלי איננו לב הסכסוך. סירובם של הפלסטינים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, כלומר - בזיקתם הייחודית של היהודים לשטחי ארץ ישראל - הוא שורש העדרו של פתרון.

 

אין לנו סיבה לאכזבה. ראש הממשלה נתניהו מוביל אותנו ליעד שלו: ארץ ישראל השלמה. נתניהו איננו ''מזגזג'' או ''יודע מה צריך לעשות ומהסס''. לדעת נתניהו, הוא נבחר על מצע ימני המקדש את שלמות הארץ, גם במחיר הנצחת העימות, אפילו במחיר מלחמה. נתניהו רוצה ''סוף סכסוך'' בלי ''סוף כיבוש'', שלום בלי ויתור על כל או רוב שטחי יהודה ושומרון בשליטת ישראל.

 

האם יש לנתניהו רוב בציבור, המבקש את שלמות הארץ בכל מחיר? התשובה שלילית. רוב העם, בכללם רוב מצביעי הליכוד, ביקשו להעניק לנתניהו אשראי חדש בשל מה שנראה להם הכרחי: מנהיג חזק במשא ומתן, לא מנהיג הפוסל משא ומתן.

 

ראשי הממשלה בעבר - רבין, פרס, ברק, שרון ואולמרט - הצביעו בפירוש על היעד הנדרש בסיומו של תהליך השלום, ומחירו: "סוף סכסוך", כלומר - סוף התביעות מצד היריב, בתמורה ל''סוף כיבוש'' - מתכונת מוסכמת במרחב ובזמן של נסיגה משטחי יהודה, שומרון ומזרח ירושלים, תוך שמירה על הביטחון.

 

השיח המדיני מייאש את הפלסטינים

נתניהו, בנאומיו המכוננים בבר אילן ובוושינגטון, מעולם לא אמר ''כיבוש''. הוא דיבר על ''שתי מדינות'' ועל ההכרח ''למסור חלקי מולדת''. את הפלסטינים שיח מדיני כזה מייאש, ובצדק.

 

לפיכך, אל נתפלא שגם בשיח המדיני הפלסטיני חלו תמורות מרחיקות לכת בשנתיים האחרונות: בהבינם שהשיח המדיני בירושלים השתנה באופן קוטבי, וכי ממשלת נתניהו/ליברמן חוזרת ואומרת שהסכסוך איננו תולדה של הכיבוש, החלו הפלסטינים לעדכן יעדיהם גם כן: לא עוד ''סוף כיבוש'' תמורת ''סוף סכסוך''. מעתה יש להפריד בין השניים. היעד הפלסטיני הוא הבאת הכיבוש לסיומו, אם או בלי ''סוף סכסוך''.

 

על רקע זה אפשר להבין את שני המהלכים הפלסטיניים הגדולים של העת האחרונה: הראשון - חתירה לבינאום הסכסוך, בניסיון להביא לעקירתה של ישראל מהשטחים הכבושים, בלי לשלם מחיר פוליטי כבד על הוויתור בשאלות טריטוריאליות, בסוגיית ירושלים ובעניין זכות השיבה. השני - התקרבות פנימית בין שני הכוחות הפוליטיים המרכזיים המרכיבים את השיח המדיני הפלסטיני - פתח וחמאס.

 

ממשלת ישראל חייבת להתעשת ולרענן את ''דף המטרות'' שלה. עד שהיעד ''סוף סכסוך'' וסיום התביעות ההדדיות לא ישולב בנכונות להביא ל''סוף כיבוש'' מוסכם, על בסיס קווי 1967, לא יחזרו בהם הפלסטינים מהחתירה ל''סוף כיבוש'' גם בלי לשלם את מחיר הפשרה ב''סוף סכסוך''.

 

נתניהו נבחר להיות ראש ממשלה חותר לשלום. אם ממאן הוא לממש את האשראי שקיבל, עליו לפנות את מקומו.

 

אילן ברוך, שגריר ישראל לשעבר בדרום אפריקה