למה החלטת לנסות דווקא את ניו-יורק?
"ידעתי שפה נמצאת תעשיה גדולה של מוזיקה, שמעתי גם סיפורים מחברים שהיו פה. כולם מגיעים איכשהו לאמריקה, כדי לעשות את הטיול אחרי הצבא. אני לא יצאתי לטיול אחרי הצבא, כך שזה הטיול שלי עכשיו ואני רוצה להתעכב בו על המוזיקה. יצאתי לגשש באפלה והאמת היא שלא התעלפתי מהגודל, לא הבנתי על מה כולם מדברים בכזאת התרגשות. הייתי ב'טיימס סקוור וזה נראה נוצץ ומגניב, אבל להגיד שהייתי בהלם, לא יהיה נכון''.
אז לא התלהבת מהעיר?
''שלא תביני אותי לא נכון, אני חושב שניו-יורק מטורפת, עיר פסיכותית עם קצב מדהים. הכל יפה כאן''.
מה אמרת לחבר'ה בטלפון?
''שאנחנו צריכים לבוא לפה נקודה. כבר תקופה שאנחנו מנגנים בכל הכוח באולפן שבנינו בבית שלי בזכרון יעקב. התחלנו לעבוד עם המפיק והטכנאי סם ווינשטוק, שהוא שם גדול בארץ. הוא מאוד האמין במוזיקה שלי והיה בכל הקלטה שלנו. בלעדיו לא הייתי טוב כמו שאני היום. הוא העלה אותנו מדרגה מבחינת הסאונד והתחלנו להקליט במטרה למצוא את פריצת הדרך שתביא אותנו לארצות הברית, שהיא מדינת הרוק. כולנו, הקלידן והדי.ג'יי, אסי פרץ, עומר גולדברג המתופף, נעם תמיר הבסיסט ואני, עבדנו קשה כל התקופה, כדי לחסוך ולממן את המוזיקה. עבדנו גם בעבודות מזדמנות. החלטנו לא להתפשר על כלום וזה לא פשוט, צריך לעבוד קשה בשביל זה''.
הצלחת לעניין מישהו בדיסק שהבאת איתך?
''דחפתי בכל מקום שיכולתי. היו אנשים שפתחו את הדלת, היו גם שלא. המטרה העיקרית שלנו היא להתקדם, אין שום חוכמה בלעשות משהו שלא מוביל להתקדמות''.
אז אתם מתכוונים לעבור לפה?
''התוכנית היא שבתוך כמה חודשים כל הלהקה תהיה פה ונתחיל לעבוד. החברים עובדים קשה בארץ וחוסכים כסף, אנחנו מתכוונים גם לנסות להוציא ויזת אמן. אחרי הכל הופענו במקומות הכי חמים בארץ.
הלהקות המקומיות לא מכירות את המכשולים שאנחנו כישראלים צריכים לעבור. חלק מהמכשולים זה בכלל להגיע לכאן, אבל חיים רק פעם אחת ואנחנו עושים דברים עד הסוף''.
מה המשפחה אומרת?
"מבחינתם כל מה שיעשה אותי מבסוט, הוא טוב. הם מבינים ותומכים, הם היו באים להופעות שלי בארץ גם בשתים בלילה. אבל אני חושב על 48 השעות הראשונות שעברתי כאן, חושב על זה שהם חשבו אז מה קורה עם הילד ואני הייתי בכלל בעולם אחר. לא הייתי מסוגל להכנס לנעלים שלהם''.
איפה אתה גר?
"הכרתי חבר שבדיוק עבר דירה לברוקלין ואני מתארח אצלו. במכולת אתה יכול לקנות שניצל תירס כמו בארץ''.
איך הקיץ הניו-יורקי?
"כאב ראש. חם, לח, אתה מזיע, אבל יורד גשם. אתה חושב ללכת לים ולשתות בירה צוננת, אבל אז מתברר שאסור לשתות בירה בים. הייתי באיזה חוף בלונג איילנד, זה נראה כמו ביצה, לא כמו ים''.
אתה לא חושש מהתחרות הגדולה כאן?
"יש פה מקום לכל דבר. אני מאמין שכאמן אתה יכול להתנתק ולעשות את האמנות שלך. אתה יכול להיות בתוך המשחק ולהבין את החוקים. אם יש יותר טובים, תצטרך להשתפר, שום דבר לא בא בקלות''.
איך היית מסכם את ההתרשמות שלך מהעיר?
מור:''אני מבין שהמקום פה ממש גדול ואם אתה טוב, יש לך מה להציע ואתה עובד קשה, תגיע. אם אתה טוב, יזכרו את השם שלך. אני בטוח הולך להזכר בשיחה הזאת בעוד כמה שנים, כשאחייה פה. אני רוצה לחיות מהמוזיקה שלי, ואני מאמין בעבודה קשה ובלא לוותר. אני מקווה שכשאחזור לניו-יורק תגיעי להופעה שלנו, ותגידי לי שאת מבינה על מה אני מדבר. שהרי אני לא סתם לוקח שלושה ילדים תמימים לאמריקה, כדי להרוס להם את החיים. מה שחשוב הוא שנדבר על הדברים שעשינו ולא על הדברים שנעשה!''