אל תספרו

המקום הכי סודי ברחוב הכי ישראלי במנהטן

מאת חגי אייד

 

"אתה לא תזהה את המקום ככה סתם ברחוב כי אין שלט. גם אין חלון או דלת", מסביר לי נתן. "תאמין לי, לפני שגילו לי עליו הייתי עובר שם כל יום ולא ידעתי שהוא קיים". קבענו על השדירה הראשונה פינת סיינט מרקס, ליד סימון מרטיני-בר, כלומר בפינת הרחוב המכונה "ליטל יזראל", הרחוב שבו תמצאו את "יפה קפה", הסניף הראשון והפופלארי של "חומוס פלייס", את "קפה מוגדור" שחביב על ישראלים ואת חנות המוצרים הישראלים "הולילנד". ממש ממולה, ככה אומר לי נתן, נמצא הבאר הסודי.

 

אנחנו הולכים מהראשונה לכיוון אווניו איי ונתן מסביר שהלאונג'-באר שהוא הולך לחשוף בפני נקרא PDT, ראשי תיבות של: פליז דונט טל. "זה מקום שמיועד רק ליודעי דבר. לא כותבים עליו בעיתונים ולא תמצא בו תיירים או סתם כאלה שעברו ברחוב והחליטו להיכנס".

 

אנחנו נכנסים אל חנות קטנה לממכר נקניקיות והמבורגרים, חנות חצי מרתפית שלא ממש בולטת בבלוק. מבפנים היא נראת הכי סטנדרטית ולא מיוחדת שיש. בפינת החנות, באופן לא בולט, ממוקם לו תא טלפון וינטג'י בצמוד לקיר. "כנס איתי לתא", נתן פוקד ואנחנו מצטופפים פנימה. הוא מחייג מספר ומחליף כמה משפטים עם מישהי בצד השני. "כל השולחנות מוזמנים מראש בכל יום, אבל סידרתי לנו מקום על הבאר", הוא אומר.

 

"אין להתחיל עם בחורה שאתה לא מכיר". פליז דונט טל

 

"איפה על הבאר?" אני שואל ואז הקיר הפנימי של תא הטלפון נפתח אל תוך לאונג' אפלולי וחשוך, שלמרות השעה המוקדמת (שש וחצי בערב) הוא כבר די מלא. בין פוחלצי החיות על הקירות, התקרה הנמוכה, ספות העור והשולחנות הכבדים, נוצרת אווירה של מאורת בילוי חשאית או מרתף הוללות סודי.

 

"לך על אחד הקוקטיילים", ממליץ נתן, "אומנם 15 דולר לדרינק, לא זול, אבל שווה". הוא מזמין בייקון אינפיוזד בורבון ואני הולך על וודקה למון גראס עליו ממליץ הבארמן. מהתפריט ניכר שכל הערבובים שלהם מקוריים, עשויים ממוצרי טופ שלף ומשלבים חומרים יצירתיים ואקזוטים. יש גם מבחר גדול של בירות מחבית ויינות. הבארמן, אמנם בווסט ועניבה אבל עם גישה משוחררת וחברותית, השקיע לא מעט זמן בכל קוקטיל בגלל המרכיבים והשלבים הרבים בהכנת כל אחד מהם. אחרי שני דרינקים כל אחד, נתן הזמין המבורגר ואני נקניקיה, שתי האופציות היחידות לאוכל במקום. בהמשך הסתבר כי הן בהחלט מספקות. האוכל הגיע מחלון קטנטן שמחבר בין החנות ממנה נכנסנו לבין הבאר של PTD.

 

"תראה כמה אנשים יפים יש כאן", נתן מסב את תשומת ליבי בעודנו נהנים מקלאסיקות הרוק וההיפ-הופ ששולטות בפלייליסט.

בשירותים גיליתי שלטים מקוריים כמו "אסור לעשן אופיום" או "אסור לסחור בקוקאין". ליד דלת הכניסה ניצב שלט שהכריז "אין להתחיל עם בחורה שאתה לא מכיר".

 

"המקום הזה הוא פשוט חוויה!" אני מתוודה בפני נתן ומודה על שחשף אותו בפני. אין ספק שלכאן אני חוזר. מייד אני אוסף עוד אינפורמציה: הלאונג' נפתח כל יום בשבוע בשש בערב ונסגר בסביבות שלוש לפנות בוקר. אפשר להזמין מקומות בטלפון, אבל רק לאותו היום עצמו ורק בין שלוש לארבע אחר הצהריים. בשעה ארבע כל השולחנות כבר מוזמנים. את המקומות על הבאר אי אפשר להזמין, אבל אחרי שבע בערב גם הם בתפוסה מלאה.

 

"אני ממש מתלבט אם לכתוב על המקום בעיתון או להתחשב במה ששם המקום מבקש", אני משתף את נתן בדילמה שבין מחויבות הכותב לקוראיו לבין הרצון הטוב שלא להפוך את המקום המיוחד שזה עתה נחשפתי אליו לעוד מעוז ישראלי באיסט וילאג'. "אם אתה כותב על המקום, לפחות תבקש מהקוראים שלא יספרו שאתה שלחת אותם, לא נעים".

 

למחרת, כמדי שבוע, עברתי על כתבת השער של "טיים אאוט ניו-יורק". הפעם היא הוקדשה לקוקטיילים הכי טובים בעיר. בין עשרות הקוקטיילים שעליהם המליץ המגזין היו לא מעט של PTD, לרבות הבייקון ברבון ששתה נתן. אם לטיים אאוט מותר אז זה בסדר שגם אנחנו נספר.

 

"פליז דונט טל", סיינט מרקס 113, להזמנת מקומות: 212-614-0386