הקבוצות הטובות בהיסטוריה

עם אלופת אן.בי.איי לא זוהרת בעונה מאכזבת, אולי כדאי להתנחם עם רשימת עשר הקבוצות הטובות של הליגה

מאת מנחם לס

 

כשדאלאס מבריקס ניצחה את מיאמי היט במשחק הששי וזכתה בתואר אלופת אן.בי.איי לשנת 2011, היו רבים שמיהרו להגדירה כאחת הקבוצות החלשות ביותר לזכות באליפות בהיסטוריה של הליגה. אני די מסכים עם הקביעה הזאת. מבריקס ניצחה בעונה בה לא היו קבוצות מעולות מהסוג הטוב של העבר, או אפילו ברמה של לייקרס, סלטיקס, וספארס של השנים האחרונות. למיאמי, יריבתה בגמר, לא היה פוינט גארד ברמה הגבוהה ביותר, והיא שיחקה למעשה ללא סנטר. דאלאס עצמה שיחקה כששלושת שחקניה הטובים ביותר (דריק נוביצקי, ג'ייסון קיד, וג'ייסון טרי) הם בני 38 (קיד) ו-34 (נוביצקי וטרי), גיל שהוא כבר מהעבר השני של ראש הגבעה. זאת פשוט הייתה שנת 'אוף' בכדורסל, גם מבחינה קבוצתית וגם מבחינת כוכבנות אישית.

 

מייד התעורר הויכוח הנצחי של "מי הייתה הקבוצה הטובה אי פעם". המגזין "אי.אס.פי.אן" השתמש בצוות מומחיו לקבוע את חמש הקבוצות הטובות בהיסטוריה. המגזין "ספורטינג ניוז" ביקש מצוות שחקני עבר ומאמני עבר לבחור עבורו את הקבוצות הטובות ביותר. בין הנשאלים היו מנהלי קבוצות, אנשי טלוויזיה ששיחקו בעבר בליגה, מאמנים ושחקנים. הם כללו את ג'רי ווסט, סטיב קאר, מייק ד'אנתוני, ריק בארי, בוטש בירד, מייקל קופר, מוריס צ'יקס, גייל גודריץ', ג'ון המונד, לו הדסון, קווין ג'ונסון (היום ראש העיר סקרמנטו), בובי ג'ונס, פרנק ליידן, ארל מונרו, כריס מאלין ובריאן וינטרס.

 

אני ערכתי רשימה משלי. צפיתי אישית עשרות פעמים בכל הקבוצות שברשימות אי.אס.פי.אן, אבל סדר הבחירה שלי שונה במקצת.

 

1. בוסטון סלטיקס, 1985 (רקורד 15-67)

זאת הקבוצה הטובה ביותר ששיחקה כדורסל מאז ומעולם. בקבוצה שיחקו 6 שחקנים שהם היום חברים ב"היכל התהילה" ושלושה שנבחרו להיות בין "50 אגדות האן.בי.איי". הגארדים שלה היו דני איינג' ודניס ג'ונסון הגבוהים המצויינים והפרונט-ליין היה הטוב בהיסטוריה עם לארי בירד, קווין מקהייל ורוברט פריש בסנטר. כמחליף היה להם את ביל וולטון הנפלא, שעבר בטרייד עבור מקסוול, וכן היה להם על הספסל את גרג קייט הענק (2.18 מ'). סקוט וודמן (שהיה בעונה ההיא הקלעי מרחוק בין הטובים), וסם וינסנט וריק קרלייל ישבו על הספסל מוכנים להחליף את הגארדים או הסמול פורוורדים. קבוצה כמעט מושלמת שאיני יכול לחשוב על חזקה ממנה.

 

"הקבוצה הטובה ביותר ששיחקה כדורסל מאז ומעולם". בוסטון סלטיקס

 

2. שיקאגו בולס, 1996 (רקורד 10-72, שיא עד היום)

לא אתווכח עם איש שיעדיף את שיקאגו 1996 כקבוצה הטובה ביותר. הקבוצה מחזיקה בשיא הנצחונות לעונה וגם הרקורד שלהם במשחקי חוץ, 8-33, הוא שיא ליגה. הייתה זו העונה הראשונה שמייקל ג'ורדן שיחק אותה בשלמות אחרי הפגרה שלקח כדי לנסות מזלו כשחקן בייסבול. הוא חזר וקלע 30.4 נק' ממוצע לאחר השבתה ארוכה. לא יאומן. כמובן שהיו איתו שחקנים כסקוטי פיפין (19.4 נק' ממוצע), דניס רודמן (14.9 ממוצע), טוני קוקוץ', סטיב קאר, והמאמן פיל ג'קסון. הקבוצה קלעה ממוצע של 105.2 נק' למשחק וגברה על יריבותיה בהפרש מטמטם חושים של 12.2 נק' למשחק. החולשה היחסית הייתה בעמדת הסנטר (לוק לונגלי), אבל עם ג'ורדן, מי צריך שחקנים אחרים?

 

"שיא הנצחונות לעונה". שיקאגו בולס

 

3. לוס אנג'לס לייקרס, 1971 (13-69)

לקבוצה הזאת ישנו שיא שלעולם לא ישבר לדעתי: 33 נצחונות רצופים! אני צפיתי אישית בשניים מה-33. ההתקפה הייתה רצחנית בעזרת שני הקלעים הגדולים ביותר ששיחקו את המשחק, ג'רי ווסט וגייל גודריץ'. בעונה ההיא גייל קלע בממוצע 25.8 נק' וג'רי 25.9. הייתה זאת העונה האחרונה שג'רי ווסט, שהיה כבר בן 33, יקלע מעל 25 נק' בממוצע למשחק. הסנטר שלהם היה ווילט צ'מברליין עם 14.8 נק' למשחק, 19.2 ריבאונד ו-64.9% דיוק! אלג'ין ביילור החל את העונה וניפצע. פרט מעניין: פט ריילי היה שחקן ספסל בקבוצה הזאת!

 

4. לוס אנג'לס לייקרס, 1986 (17-65)

מג'יק ג'ונסון, ביירון סקוט, כארים עבדול ג'אבר, ג'יימס וורת'י, אייסי גרין, מייקל קופר, מיקאל תומפסון. היש צורך להמשיך? הקבוצה הזאת העבירה הילוך בפלייאוף וניצחה את כל יריבותיה בממוצע הפרש של 11.4 נק', שיא הפרש בפלייאוף מאז ישנן בליגה 30 קבוצות והפורמט הוא "הטוב משבע". הקבוצה הזאת לא הגיעה ל-100 נקודות רק 7 פעמים ב-100 משחקים (כולל הפלייאוף), ובשלושה מהם היא קלעה 99.

 

"העבירה הילוך בפלייאוף וניצחה את כל יריבותיה".לוס אנג'לס לייקרס

 

5. בוסטון סלטיקס, 1964 (18-62)

זאת הייתה הקבוצה שהתאהבתי בה במבט ראשון כשראיתי אותה משחקת בנובמבר, 1961, נגד ניו-יורק ניקס. ב-1964 כבר לא היה לקבוצה את צמד הקוסמים בבק-קורט, בוב קוזי וביל שרמן, אבל עם קייסי ג'ונס וסם ג'ונס (ממוצע של 25.9 נק') לא הרגשת הבדל גדול. כמובן שבסנטר שיחק ביל ראסל הגדול (בעונה ההיא 24.1 ריבאונד למשחק), עם תום היינסון, דון נלסון, והרוקי שהתפתח להיות אחד השחקנים הגדולים מכולם, ג'ון הבליצ'ק. היה זה הבליצ'ק שבמשחק השביעי בפלייאוף נגד פילדלפיה עם ווילט צ'מברליין חטף כדור חוץ בשניות האחרונות, מבצע שזכה לקריאה הקלאסית של שדר המשחק ג'וני מוסט, "הבליצ'ק גונב את הכדור! הבליצ'ק גונב את הכדור!"

 

6. פילדלפיה סיקסרס, 1966 (13-68)

הסיקסרס הזאת הייתה קבוצה נפלאה שרק בגלל העליונות של הסלטיקס האגדית לא ניצחה יותר אליפויות. אבל בשנה הזאת היא קטעה רצף של שמונה נצחונות רצופים של סלטיקס באליפויות אן.בי.איי עם ווילט צ'מברליין, שהחליט לקלוע פחות ולמסור יותר, וסיים את העונה עם 24.1 נק' ו-24.2 ריבאונד למשחק. צוות הקבוצה היה לדעתי אחד הטובים מכולם, אם לא הטוב מכל הקבוצות, אבל העובדה שהם לא הצליחו שנה קודם, ובעיקר שנה אח"כ, מורידה מעט מכבודם. הנה הקבוצה של אז: כמובן צ'מברליין, איתו האול-סטארים בילי קנינגהאם, צ'ט ווקר, האל גריר, וואלי ג'ונס ולארי קוסטלו. השלימו את הקבוצה מל גוקאס, ביל מלקיוני, ובובי ווייס – שלושתם מהקלעים הטובים ביותר של המשחק.

 

7. פילדלפיה סיקסרס, 1982 (17-65)

עוד קבוצה שרבים מדרגים כטובה מכולם, ולא קל להתווכח עם קביעה כזאת. מי שהביא לקבוצה את הכוח והאגרסיביות היה מוזס מלון, שחקן היכל התהילה, ואחד מ-"50 האגדות". הוא היה הכוח תחת הסל שהיה דרוש לג'וליוס אירווינג, המוכר יותר כד"ר ג'יי, מוריס צ'יקס, אנדרו טוני, בובי ג'ונס, ארל קיורטון, מייק אייברוני וקלינט ריצ'רדסון. מה שעשה מהפלייאוף שלהם מפורסם הייתה ההצהרה של מוזס מלון לפני המשחק הראשון, "פו, פו, אנד פו" (הכוונה כמובן, לארבע, ארבע וארבע). הוא כמעט צדק. רק הפסד אחד למילווקי קבע את תוצאות הסידרה כ-0-4, 1-4 ו-0-4!

 

"רק בגלל העליונות של הסלטיקס האגדית לא ניצחה יותר אליפויות". פילדלפיה סיקסרס

 

8. דטרויט פיסטונס, 1988 (19-63)

ה"באד בויז" המפורסמים מעיר המכוניות. הקבוצה התמידה בעליה איטית אבל רצופה ובטוחה לראשות הפירמידה. שנתיים קודם לכן הם הפסידו בשבעה משחקים לבוסטון סלטיקס של לארי בירד ובעונה הקודמת הפסידו בשבעה משחקים ללייקרס המצויינת. אבל ב-1988 הקבוצה הייתה מוכנה והביאה איתה מבתי החרושת בדטרויט את כל הצילינדרים: אייזיה תומאס, ג'ו דומארס, דניס רודמן, ריק מהורן, ביל למבייר, 'מייקרווייב' וויני ג'ונסון, אדריאן דנטלי ומארק אגווייר. הם הפכו את המילה "הגנה" למילה קדושה, והגנתם הייתה, אולי, הטובה ביותר עד אז, ומאז.

 

"התמידה בעליה איטית אבל רצופה ובטוחה לראשות הפירמידה". דטרויט פיסטונס

 

9. ניו-יורק ניקס, 1973 (25-57)

ניקס של 1973 הייתה קבוצה מושלמת, אבל מעט עצלה, ולכן הרקורד הלא מרשים ביותר שלה במשך העונה הרגילה (שרק בגללו אינה בין חמש הראשונות שלי). הקבוצה שיחקה את הכדורסל הקבוצתי החכם ביותר בליגה עד אז, ומאז. מה הפלא? היו שני גאונים בקבוצה, ביל ברדלי, בוגר פרינסטון, סנאטור בעתיד, וג'רי לוקאס בעל הזיכרון הפנומנלי. אבל כמובן שלא בגלל זה הם שיחקו משחק כדורסל עליון. זה היה בגלל מאמנם היהודי, רד הולצמן, ושאר חברי הקבוצה שארבעה מהם בהיכל התהילה: וויליס ריד, וולט פרייזר, דיק ברנט, ארל 'דה פרל' מונרו, דייב דהבושר, דייב סטולוורת', קייסי ראסל ומייק ריורדן. איזה תענוג היה אז לשבת במדיסון סקוור גארדן ולחזות בקבוצה הנפלאה הזאת!

 

 

"שיחקה את הכדורסל הקבוצתי החכם ביותר בליגה עד אז, ומאז". ניו-יורק ניקס

 

10. מילווקי באקס 1971, (16-66)

הקבוצה בחרה בענק לו אלסינדור (ששינה את שמו אחר כך לכארים עבדול ג'אבר) ראשון בדראפט אחרי הנפלאות שביצע במכללת קליפורניה-לוס-אנג'לס. אליו הצטרף אחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים שרק מייקל ג'ורדן היה טוב ממנו בתפקידו: אוסקאר ('ביג O') רוברטסון. יחד עם סופר-סטאר שלישי – בוב דנדרידג', הקבוצה קלעה מעל 50% דיוק, דבר שלא נעשה לפני כן. כארים קלע בעונת האליפות 31.7 נק' עם 16.0 ריב'.

 

"קלעה מעל 50% דיוק, דבר שלא נעשה לפני כן". מילווקי באקס

 

Meless888@yahoo.com