שאלה:
מצד אחד, היהדות מתייחסת ליופי כאל ערך שלילי ("שקר החן והבל היופי"), ומצד שני מציינת את יופיין של האמהות (על שרה נאמר "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את", על רבקה נאמר "והנערה טובת מרה מאוד", על רחל נאשר "ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה"). היופי הוא חלק מחיינו, למה היהדות מרחיקה ערך זה? (שירה, בית שמש)
תשובה:
שלום שירה,
יחס היהדות ליופי הוא נושא ארוך ורחב. בוודאי שאין היהדות מתנגדת ליופי, והרי בית המקדש היה מקום יפה ביותר, וכן מצוינים בתורה תיאורים רבים של אנשים יפים. התורה מתנגדת לשימוש ביופי שלא לשם מטרות ראויות, או במילים אחרות חוסר צניעות ופריצות.
יופי הוא דבר עדין וראוי שיעשה בו שימוש לא לשם צידת תשומת לב או התפארות, אלא כביטוי למשהו עמוק ופנימי (משיב: הרב אייל ורד).