המנהיגים הגדולים

לכבוד יום ההולדת ה-235 של ארצות הברית בחרנו את עשרת המנהיגים הגדולים בתולדותיה, מובילי העצמאות, החוקה והחירות

 

1. תומס ג'פרסון, מחבר הצהרת העצמאות

בעת אירוע בבית הלבן ב-1962 לכבודם של זוכי פרס נובל, אמר הנשיא קנדי לאורחיו "חושבני שזהו הריכוז הבלתי רגיל ביותר של כשרון, של ידע אנושי, שאי פעם התאגד יחדיו בבית הלבן, למעט אולי כאשר תומס ג'פרסון היה סועד לבדו". כדי להבין עד כמה ובאיזה אופן ג'פרסון עיצב את אמריקה שאנו מכירים היום, מעבר לסעודות האינטלקטואליות שלו, כדאי להיזכר שיש לו מעריץ ישראלי רם הוד, ראש הממשלה נתניהו. בעת ביקורו האחרון בוושינגטון, בערב לפני הנאום בקונגרס, בנימין נתניהו יצא לסייר עם רעייתו שרה במול הלאומי ובמוניומנטים שם. לפי משרד ראש הממשלה, כמובא בעיתונים בישראל, כאשר הזוג נתניהו הגיע לאנדרטה של ג'פרסון, כנראה במחווה רומנטית לשרה, ביבי דקלם בעל פה את הצהרת העצמאות האמריקאית. ואם זה לא גורם לכם להעריץ את ג'פרסון, שכתב את המסמך, ההישג הזה צריך לגרום לכם להעריץ את נתניהו.

 

הצהרת העצמאות האמריקאית שמכריזה על עצמאות מהכתר הבריטי היא אחת משתי ההחלטות החשובות ביותר בתולדות ארצות הברית. היא התקבלה בקונגרס הקונטיננטלי, שהוא גרסה אמריקאית למועצת העם הזמנית, שייצג את האינטרסים של הישוב בעת המנדט הבריטי. ג'פרסון היה ציר של המושבה וירג'יניה שהתבקש לנסח את הצעת החוק של העצמאות, שאכן התקבלה בארבע ביולי 1776. המסמך המופלא הזה הוא אמריקאי לעילא ולעילא, הכרזת העצמאות מהכתר הבריטי היא מסמך פנימי של האמריקאים, אך מתוך דרך ארץ וכבוד סביר לדעותיהם של אחרים, כפי שהם מסבירים, הם מפרטים את הסיבות שהביאו אותם להחלטה להתנתק בסופו של דבר מהכתר הבריטי ולהכריז על עצמאות. המושכל הראשון של הנימוק אינו דורש נימוק נוסף, במילותיו של ג'פרסון: "אנו מחזיקים באמיתות אלה כברורות-מאליהן, שכל האנשים נבראו שווים, שבוראם חננם בזכויות בלתי ניתנות להפקעה, ביניהן חיים, חירות והשאיפה לאושר". לאחר מכן הם מסבירים שלא מחליפים שלטון בגלל עניינים חולפים אלא רק בנסיבות מהותיות והם טורחים ומפרטים שורה ארוכה של מחויבויות המלך הבריטי, ג'יימס השלישי, בהן הוא לא עמד. כפי שביבי ציטט את ג'פרסון בפני שרה: "עלינו, לפיכך, להיעתר לכורח ליידע על היפרדותנו, ולהחזיקם, כפי שאנו מחזיקים את שאר בני האדם, אויבים במלחמה, רעים בשלום".

 

כמו נתניהו שלמד בצעירותו ארכיטקטורה ב-MIT, ג'פרסון תכנן בגיל דומה את אחוזתו מונטצ'ילו שבוירג'יניה ובגיל מבוגר את אוניברסיטת וירג'יניה שהוא מייסדה. כמו ביבי הוא היה שגריר ביעד נחשק, פאריס. ג'פרסון היה מזכיר המדינה הראשון, של הנשיא וושינגטון, לאחר מכן נבחר כסגן הנשיא במסגרת המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית וב-1800 הוא נבחר לנשיא השלישי לאחר שניצח את קודמו ג'ון אדמס. זה היה ציון דרך כמו הניצחון של בגין בשנת 1977, שכן זאת היתה הפעם הראשונה במדינה הצעירה שהרשות המבצעת (הנשיא) עברה למתחרה בבחירות דמוקרטיות (ואפשר לראות ששני האירועים קרו בעשור השלישי לאחר הקמת המדינה). הנשיאות של ג'פרסון היתה אולי החלום הגאוגרפי הרטוב של ביבי - עסקת רכישת לואיזינה מהצרפתים (שכוללת שטח עצום עם מספר מדינות היום) ומשלחת מרגלים (לואיס וקלרק) שיצאו בפקודתו לאתר את האזור עד האוקיינוס השקט. ג'פרסון מת ב-4 ביולי 1826 ונקבר בחצר ביתו במונטצ'לו שמצבתו מציינת בפשטות את החוקים החשובים שכתב, הצהרת העצמאות והחוק של וירג'יניה לחירות דתית.

 

באסופת המכתבים של יוני נתניהו, הוא כותב לאחיו הצעיר ביבי, אז תלמיד בתיכון בפילדלפיה ומפציר בו שישלח אליו את החיבור שכתב על ג'פרסון ושקיבל ציון מעולה. עכשיו אנו יודעים מדוע רוח ג'פרסונית מנשבת לה כל כך בחוזקה בירושלים.

 

2. ג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון

וושינגטון, הרמטכ"ל הראשון, עוד בתקופה שבה צבא ארצות הברית היה פחות או יותר פלוגות מחץ שניסו להלחם בשלטון הבריטי. אבל וושינגטון זכה למעמדו כחצי אלוהים בגלל תפיקדו בחברה האזרחית של אמריקה, הוא היה מאלה שדחפו את הקונגרס הקונטיננטלי של המושבות העצמאיות להקים וועדה לבחינת הממשל שבקומבינה מפורסמת הפכה לאספה המכוננת, זאת וועידת פילדלפיה. בקיץ 1787 התכנסו המעצבים של הממשל, הנהיגו מדיניות אמתנית של הימנעות מהדלפות לתקשורת, ושרטטו את אמריקה שאנו מכירים היום, זאת הרפובליקה האמריקאית שקמה לתחייה עם אישור החוקה ב- 1788. הנשיא הראשון היה ג'ורג' וושינגטון, שנכנס לתפקידו ב- 30 באפריל 1789 על ידי האקט הראשון של ביצוע החוק בארצות הברית, שבועת אמונים, כמתחייב בחוקה. באותה העת הבירה היתה ניו-יורק וושינגטון נשבע אמונים על מדרגות המשכן הזמני של הקונגרס בפדרל הול בוול סטריט. הדבר המרכזי הראשון שהוא נפנה אליו הוא הקמת הרשות השופטת. באותה העת היתה מלחמה בין צרפת לבריטניה ולוושינגטון היו שני יועצים בכירים, מזכיר המדינה ג'פרסון, הפרו צרפתי, ומזכיר האוצר המילטון, הפרו בריטי. הוא החליט על מדיניות של נטרליות באקט שקבע את התקדים של סמכות הרשות המבצעת במדיניות חוץ, שאינה נחשבת ליעד לאומי ישיר לפי החוקה.

 

וושינגטון היה הנשיא היחיד שלא השתייך לאף מפלגה והוא הביט בהסתייגות על התפתחות המפלגות בפוליטיקה האמריקאית, ואכן בנאום הסיכום שלו הוא הזהיר מיתר מפלגתיות. בינתיים המבנה של שתי מפלגות הוא יציב למדיי, בשינויים קלים לימין ולשמאל.

 

3. אלכסנדר המילטון, הפדרליסט הראשון

שר האוצר הראשון של אמריקה נכנס לרשימה לפחות בגלל הדרך בה הוא התקבל לאוניברסיטה. להמילטון הצעיר אצה הדרך והוא רצה לסיים את הקולג' במהירות רבה יותר מכפי שתכנית הלימודים מכתיבה. בלי להתבלבל הוא פנה לראשי הקולג' של ניו ג'רזי (הידוע היום בשם פרינסטון) וביקש להתקבל בתנאים שלו. באמריקה לא מתרגשים מפניות חצופות, והם פשוט אמרו לו "לא". אז המילטון פנה לקינגס קולג' (כיום קולומביה) בבקשה דומה, שנעתרה בחיוב. לצערי לא ידעתי על ההיסטוריה המפוארת הזאת בקורס על ההיסטוריה של העיתונות בהימלטון הול בקולומביה, במיוחד מפני שלהמילטון תפקיד היסטורי מרכזי בגיבוש וקידום המודל האמריקאי של הקשר בין העיתונות לבין השלטון. בשנת 1787 תחת שם העט "פובליוס" המילטון ועימו ג'ימס מדיסון וג'ון ג'יי (לימים נשיא בית המשפט העליון הראשון) פרסמו את הבלוג הפוליטי החשוב ביותר בהיסטוריה האמריקאית שידוע היום כ"פדרליסט". הם פרסמו לאורך כשנה 85 מאמרי דעה בעיתונות הניו-יורקית שפנו אל "העם של מדינת ניו-יורק" וניסו לשכנע אותם לתמוך בחוקה האמריקאית. הם פרסמו את המאמרים האלה בכמה עיתונים ניו-יורקים בו זמנית עד שתושבי העיר התלוננו על מסע היח"צ האינטנסיבי. היום הבלוג הזה הוא אחד ממקורות הפרשנות החשובים ביותר, אם לא החשוב מכולם, לעמוד על כוונת המחוקק במסמך שמשרטט את אמריקה שאנו מכירים.

 

אלכסנדר המילטון הספיק לריב עם הרבה אנשים בחייו, מתנגדיו האשימו אותו בכוונות מלוכניות (כלומר, שהוא שואף לייסד ממלכה במקום רפובליקה) ולו בשל תמיכתו החזקה בחיזוק המעמד של הרשות המבצעת (הנשיא) בעת התכנון שלה ובעת שבאה לידי מימוש לאחר שנת 1789. הוא אפילו קרא לדו קרב על נהר ההדסון את אחד ממתנגדיו שאכן ירה בו, פציעה ממנה מת.

 

4. ג'ימס מדיסון, אבי החוקה

מדיסון, לימים הנשיא הרביעי, הוא האחראי על הקומבינה החשובה ביותר בהיסטוריה האמריקאית, שיצרה את הממשל הפדרלי. כך זה היה פחות-או-יותר: כאזרח וירג'יניה הוא שכנע את מדינתו לבקש מהקונגרס הקונטיננטלי להקים וועדה לבדיקת הכשלים בתפקוד, הקונגרס מינה ועדה באנאפוליס שלא מי יודע מה הצליחה, אבל המליצה למנות עוד ועידה גדולה יותר לבחינת הנושא והגשת המלצות. הוועידה החדשה התכנסה בפילדלפיה והחליטה להתחיל מאפס על ידי חקיקת חוקה שתבטל למעשה את הקונגרס שמינה אותה. באופן אמריקאי כל כך, הקומבינה לא היתה במחשכים אלה לפי הכללים והם אפילו בחוצפה אמריקאית קבעו בחוקה כללים איך הקומבינה הזאת צריכה להפוך לדבר הרשמי. את התהליך הוביל מדיסון שידוע כאבי החוקה האמריקאית.

 

5. אברהם לינקולן, משחרר העבדים

הנשיא הרפובליקני בתקופה בה מדינות הדרום החליטו שהפירוש של הרוח האמריקאית הוא להחליט מה שרוצים, אפילו עצמאות. מה שלא הורג אותך מחשל אותך, כפי שאמר ניטשה, ואמריקה עמדה בפני האתגר להשקיט את המרד המשמעותי ביותר בחוקה. הנשיא לינקולן הוביל לניצחון ולשחרור העבדים בהצהרה האמנציפציה שפשוט בכוח המילה הכתובה הוציאה את העבדים מהארון וקבעה את המעמד החוקי שלהם כאזרחים חופשים. העבדות היתה מציאות חוקית במדינות הדרום כבר לפני העצמאות, החוקה התאפשרה בגלל ההסכמה לא לכפות במשך עשרים שנה את ביטול העבדות, אבל ברגע שפסק הזמן תם עלו יותר ויותר שאלות כתוצאה מהמצב בו העבדות היא חוקית בכל מהמדינות ובחלק אסורה. לינקולן הוא המנהיג שנבחר כדי לתת תשובה פדרלית לאתגר הגדול ביותר שגרעינו היה קיים מהרגע בו נולד הממשל הפדרלי. בכך שלינקולן העניק עצמאות לאלה שלא הייתה להם סמכות לבקשה תוך כפיית הכוח של הרוב, הוא הכניס את קהילת העבדים כאזרחים תחת חופת החוק הפדרלי.

 

6. פרנקלין דלנו רוזוולט, מנהיג העולם החופשי

הנשיא היחיד בתולדות ארצות הברית שנבחר יותר משתי תקופות, הקונבנציה המקובלת עד אז. רוזוולט החל את נשיאותו בשנת 1933 על הרקע של השפל הגדול, המשבר הכלכלי בו אמריקה המשגשגת ובוטחת בעתידה מצאה את עצמה במהירות מתקשה לשמור על התקווה נוכח קשיי הקיום של ציבור רחב כל כך (כשליש היו חסרי עבודה בשלב מסוים). השפל הגדול היה האתגר הפנימי הגדול ביותר לשמור על תנאי קיום אישיים מנימליים כדי להבטיח את החלום האמריקאי, כלומר כדי להבטיח שמספיק אנשים ימשיכו לחלום ולשאוף לאושר. רוזוולט, מושל ניו-יורק לשעבר, הזריק קודם כל תקווה, במאה הימים הראשונים הצוות ברשותו הוכיח שרוזוולט בא לשלטון עם כוונות עשייה, הם תכננו צעדים מרחיקי לכת והנהיגו את ה"ניו דיל" המדיניות הפיסקלית המרחיבה ששינתה לדורות את המפה הכלכלית-פוליטית באמריקה. הדחיפה האחרונה ליציאה מהמשבר באה עם המתח הפוליטי באירופה ובמזרח הרחוק כאשר גרמניה הנאצית ויפן התחמשו ופתחו במדיניות אגרסיבית כלפי שכנותיהם. ארצות הברית הפכה לאסם התחמושת של בריטניה וכוחות האור עד רגע ההכרעה בפרל הרבור ב-7 בדצמבר 1941 כאשר ההפצצות היפניות על הצי האמריקאי הביאו להכרזת מלחמה על יפן ובמהרה על שאר מדינות הציר, לרבות, כמובן, גרמניה. רוזוולט הוביל את המדינה באתגר הצבאי העצום שבמהלכו גם נזרעו ההסדרים המוסדיים המרכזיים שקבעו את תמונת העולם לדורות. לפני תום המלחמה בשנת 1944 הוא נפטר והרי טרומן, סגנו, מונה לנשיא. בין השאר טרומן הוא שהכיר במדינת ישראל מיד לאחר הכרזתה.

 

7. מרטין לותר קינג ג'וניור, האיש והחלום

בהקשר של העצמאות האמריקאית נסתפק כאן בנאום המפורסם "יש לי חלום" בשיאו של "המצעד על וושינגטון" של המנהיג של תנועת זכויות האזרח באמריקה. נדמה לי שבישראל יש לקינג מוניטין של מי שקורא לאי ציות אזרחי לחוק, מה שאינו מדויק, שכן קינג, כמו לינקולן, הם הסמל האמריקאי לשאיבת סמכות מכוח החוק. ואכן בעת "המצעד על וושינגטון" בשנת 1963 בו התאספו מאות אלפים של שחורים ובעלי ברית (רבנים ידועים הלכו שלובי זרוע עם קינג) בתביעה לציות לחוק. הנאום "יש לי חלום" של קינג בנוי על נאום גטיסברג הידוע של לינקולן, המסכם את הדמוקרטיה האמריקאית כמחויבות לעתיד לשמירה על ערכי הבסיס המשותפים. בנאום הזה קינג מיצג את האקנטביליות האמריקאית המפורסמת כתביעה מהשלטון לעמוד במילתם, "המילים הנהדרות של החוקה ושל הצהרת העצמאות" כדבריו. הוא מביא את הדימוי של בנק ומסביר שהמלים הללו הן כמו המחאה של הבנק, אותה הוא בא לפרוע בוושינגטון. בכך קינג מציג באופן הברור ביותר את הקשר בין הדולר האמריקאי למילים של החוק האמריקאי כשווים, כהתחייבות שיש לה ערך כל עוד האנשים מקנים לה ערך ורואים בשלטון ערב ואחראי לשמירת ערכן. בכך קינג תבע את העצמאות במובן של ההכרה הרשמית של החוק מתוך כבוד והערצה למלים שנכתבו על ידי בעלי עבדים בעת שהעבדות היתה חוקית. קינג לא ביקש מאנשים להיות עוורי צבעים, אלא הוא ביקש מהחוק ודובריו להיות עוורי צבעים, ובכך הוא הסמל לתנועה לזכויות אזרח באמריקה.

 

8. אלברט אינשטיין, סמל חרות המחשבה

המדען היהודי הגדול שנולד באולם בגרמניה, התאזרח בשוויץ, היגר לאמריקה בבריחת המוחות הגדולה שלפני מלחמת העולם השניה. אינשטין הוא סמל אמריקאי לחירות המחשבה להכריז על עצמאות ביחס לחוקים של הטבע כפי שהמוסדות האקדמיים מחליטים עליהם. אינשטיין למד לדוקטורט לא במחלקה לפיזיקה, אלא במחלקה להוראת הפיזיקה במכון הטכנולוגי של ציריך. לאחר סיום לימודיו סידרו לו בפרוטקציה ג'וב לא מעניין במיוחד אצל רשם הפטנטים בברן, בירת שוויץ. בשנים האלה הוא פיתח כמה מהרעיונות המרכזיים שלו ובשנת 2005 הוא פרסם ארבעה מאמרים מדעיים בכתב עת מוביל ששינו את חוקי המדע - תורת היחסות הפרטית, השקילות בין מסה לאנרגיה, ההסבר של תנועת בראון וכמובן תורת הקוונטים של האור. אינשטיין התאזרח באמריקה, ונודעה לו השפעה פוליטית לא מבוטלת, למשל עם תמיכתו ב"תכנית מנהטן" לפיתוח הפצצה האטומית. לאחר שהנשיא הראשון חיים וייצמן נפטר, ראש הממשלה בן גוריון הציע לאינשטיין להתמנות לנשיא המדינה, אך הוא סירב בנימוס ונשאר בפרינסטון ניו ג'רזי עד מותו בשנת 1955.

 

9. ג'ון פריצג'רלד קנדי, מבשר העידן החדש

אם FDR הוא הנשיא שמשל תקופה ארוכה גם בחולי ובכסא גלגלים, JFK הוא הנשיא שהשאיר חותם בתקופה קצרה שכולה רוח נעורים וחדשנות ושנקטעה ביריות בעת נסיעה במכונית פתוחה בדאלאס. קנדי נבחר לנשיאות בגיל 43, הצעיר ביותר שנבחר למשרה (הגיל המינימלי הוא 35). רוח נעורים ומראה משובב הם חשובים כמובן בעידן התקשורת החזותית שהפכה לגורם דומיננטי כל כך בעיצוב הזירה הפוליטית האמריקאית מהשנים ההם (הטענה, למשל, שקנדי ניצח לאחר שבדיבייט לפני הבחירות יריבו הרפובליקני ניקסון נראה עייף וחיוור), אבל האתגרים של הנשיא הם לא לפני המצלמות, אלא בישיבות בבית הלבן, שם עליו להקרין סמכות אישית ולהפעיל שיקול דעת. והאתגרים הללו לא מחכים שהנשיא החדש יתבגר וילמד את התפקיד. כך, קנדי התמודד בהצלחה עם אחד המשברים המרכזיים של המלחמה הקרה, עקב כוונותיה של ברית המועצות להציב טילים בקובה, במרחק יריקה מהחוף האמריקאי. תקופתו כללה אתגרים משמעותיים של בחינת מהות השוויון הגזעי באמריקה, לאחר שהנשיא איזנהאור, שהיה לפניו, פקד על המשמר הלאומי של ארקנסו ללוות ילדים שחורים לבתי ספר שהנהיגו הפרדה בליטל רוק ולא רצו לקיים את פסיקת בית המשפט העליון שקבע את אי חוקתיותה של ההפרדה. איזנהאואר הפגין את הנחישות של החוק האמריקאי, אבל בכך לא היה מספיק כדי שהחוק עצמו יהיה עיוור צבעים. זהו אתגר שקנדי נענה לו בהצלחה שנקטעה עם מותו אך המשיכה את מסע החתחתים שלה עם אחרים שכיהנו בתפקיד הרם.

 

היום המותג "קנדי" הוא אצולה אמריקאית כביכול, שם שפותח דלתות במחוזות הדמוקרטים של אמריקה והוא נישא בכבוד בפי כל. אך כאשר JFK התמודד לנשיאות עלו חששות בגלל היותו קתולי (הוא הקתולי הראשון לכהן בנשיאות), היה עליו לשכנע לא את מתנגדיו - אלה לא היו מצביעים לו בכל מקרה - אלא את בסיס התמיכה שלו במפלגה הדמוקרטית וקהל התומכים הפוטנציאלי שלו שאפשר שנשיא אמריקאי קתולי ידאג לאינטרסים האמריקאים לא פחות מאחרים.

 

10. ג'ון רוקפלר, אבי הטייקונים

טייקון הטייקונים אפילו לפי הסטנדרטים האמריקאים. רוקפלר היה האמריקאי הראשון שעבר את סף מיליארד הדולר בימים שזה היה עוד מרשים, הוא הפך לאיש העשיר באמריקה ובעולם ואולי אפילו העשיר מעולם. הסיפור שלו הוא החלום האמריקאי על תעוזה, עבודה קשה ונחישות יחד עם ברק יצירתי ותכנון וביצוע קפדניים.

 

הרקע שבו העושר של רוקפלר נבט הוא הצעדים הראשונים של תעשיית הנפט העולמית במחצית השנייה של המאה ה-19 במדינות המזרח והמידווסט של אמריקה. למעשה, עוד לפני כן היה ידוע על בארות נפט כמקור אנרגיה באזורים שונים בעולם, לרבות אירופה, אבל לא קמה שם תעשייה עד לפריצת הדרך באמריקה. לאחר הקידוחים הראשונים בפנסילווניה התחיל המירוץ אחר הזהב השחור ותחרות על חלקות אדמה בהן אפשר היה להקים מגדלי קידוח לעבר העושר הטמון באדמה. הקידוחים הללו היו לא מוסדרים ונגסו אלה באלה, בנוסף היה קושי לבעלי הנפט להסדיר את המכירה של המחצב למתווכים או לצרכן הסופי. רוקפלר עשה סדר בשוק ובאותו הזמן עשה הרבה מאוד כסף. בלי רקע והון התחלתי ראויים לציון הוא השתלט לאט לאט על חוליה הכרחית בשרשרת המזון של התעשייה, הליך הזיקוק שבלעדיו הנפט הגולמי הוא חסר ערך כלכלי, עם שורה של הסכמים מתוחכמים ומתחכמים הוא בנה את עצמו כמזקק הראשי, גם אם לא הבלעדי, בקרבת מקום לשדות נפט מרכזיים. הוא בנה מערכת הובלה, צינורות נפט, ממקום ההפקה של הנפט אל בתי הזיקוק של החברה שלו וגם אל הריכוז של הצרכנים.