80% מהמידע הדרוש לרופא כדי להגיע לאבחנה הנכונה מתגלים ממה שהמטופל מספר לו. במקרה שהרופא לא מקשיב, קוטע את המטופל, או לא מדובב אותו לשיחה, הסיכוי לטעות באבחון גדל.
רופאים מחבבים יותר מטופלים בריאים ובעלי הופעה מושכת והכי פחות מכל אוהבים את החולים הקשים. כנראה זה גורם להם לחוש תחושת כישלון. כך מצאו במחקריהן פרופ' ג'ודית רוטר ופרופ' דברה הול על הקשר בין רופאים לחולים.
הן גם מצאו שכאשר לרופא יש מצב רוח טוב וכשהוא מחבב את המטופל, הוא נוטה יותר לשוחח איתו. לעומת זאת, ככל שמצב רוחו רע יותר, הוא נוטה יותר לשלוח את החולה לבדיקות מעבדה ולבדיקות דיאגנוסטיות אחרות.
הידעתם? מחקרים שנערכו לפני 20 שנה מצאו שהרופא הממוצע קוטע את המטופל 18 שניות אחרי שהוא מתחיל לדבר (בשאלת הבהרה, תגובה וכו'). אבל הרופאים של היום השתפרו והם נותנים למטופל ליהנות מ-23 שניות רצופות!
רופא המשפחה מקיים כ-160,000-120,000 ראיונות רפואיים עם חולים במהלך שנות עבודתו.

רופאות נוטות יותר לעודד ולהרגיע את המטופל (צילום: Index open)
בהשוואה לרופאים גברים, רופאות נוטות יותר לעודד, להרגיע ולשתף את המטופל בקבלת החלטות, והן מקדישות לו 10% יותר זמן מעמיתיהן. גם היחס והמעורבות של מטופלים שונה כלפי רופאות - הם נוטים להציג לרופאות יותר שאלות ולהיות אסרטיביים יותר מולן.
נשים אוהבות שהרופאות שלהן מגלות דאגה ואמפתיה, אך הן אינן מחבבות התנהגות כזאת אצל רופאים גברים. גברים, לעומת זאת, אינם כל כך ספציפיים בעניין זה.
מחקרים הראו שבמקרים רבים של תלונות על רשלנות רפואית, התקשורת בין הרופא לחולה הייתה לא טובה מההתחלה. אם כן, הביטוח הטוב ביותר כנגד תביעות הוא קיום תקשורת טובה ומוצלחת עם החולה.
בשנת הלימודים הראשונה מגלים סטודנטים לרפואה הרבה אמפתיה כלפי חולים, אבל ככל שהם מתקדמים בחומר, כך הם נעשים אמפתיים פחות וציניים יותר.
חולים נוטים לפקפק ברופאים אם אלה אינם מיומנים בעבודת מחשב. הקלדה איטית והסתבכות בסבכי הטכנולוגיה מבריחות אותם.
ייעוץ מקצועי: פרופ' תלמה קושניר, המחלקה לסוציולוגיה של הבריאות, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון; ד"ר אורית קרניאלי-מילר, החוג לבריאות נפש קהילתית, אוניברסיטת חיפה; ספרו של ד"ר גרום גרופמן: "רופאים - איך הם חושבים", בהוצאת מטר, וספרן של ג'ודית הול ודברה רוטר: Doctors Talking with Patients/ Patients Talking with Doctors: Improving Communication in Medical Visit, 2006
(Westpport, Conn: Praeger publishers)