רגע אחרי הנשף המסורתי עם ריקוד הוואלס של האלופים, נובאק ג'וקוביץ' ופטרה קביטובה, וקצת לפני שנתחיל רשמית בספירה לאחור לקראת ה-US Open, נסכם בעשר הערות שבועיים נהדרים של ווימבלדון 2011.

אם יש מגיע, אז לנובאק מגיע להיות מספר 1. בעיצומה של עונה בה המאזן המדהים שלו עומד על 48 ניצחונות והפסד בודד (מול רוג'ר פדרר בחצי גמר הרולאן גארוס), אחרי שמונה תארים (מהם שני גראנד סלאם) ומאזן ענק של 0:5 מול רפאל נאדאל בגמרים השנה, אין ספק שהטבלה לא משקרת.
האיש הנהדר הזה, עם המון אינטליגנציה, חוש הומור ובעיקר נחמדות, הגשים את חלום הילדות שלו בצדק ואחרי שהגיע לפסגה. האתגר הגדול שלו יהיה לשמור עליה. מעניין יהיה לראות כמה זמן יוכל ג'וקוביץ' להמשיך בקצב המטורף והיכולת המדהימה של פתיחת 2011.

ג'וקוביץ' והתואר החדש. אם יש מגיע, אז מגיע (AP)
אי שם בתחילת הקריירה שלו, כשהוגדר בעיקר כ'מלך החימר', הראה נאדאל איזו יכולת למידה עצומה יש לו. עם הזמן, הוא עשה את ההתאמות הדרושות כדי לנצח כל שחקן בסבב, בעיקר את פדרר על כל משטח אפשרי. וכך, לא פלא שלא רק שהצליח לזכות גם בגראנד סלאם על כל המשטחים (ווימבלדון, אוסטרליה וארצות הברית), אלא גם הדיח מהפסגה את השווייצרי והפך למספר 1 בעולם.
עכשיו, אחרי ששת החודשים הראשונים של עונת 2011, לנאדאל יש אתגר חדש וברור באופק. לעשות את ההתאמות כדי לשוב ולנצח את ג'וקוביץ'. אז נכון שנובאק באמת שחקן טוב יותר ממנו כיום, אבל בגמרים האחרונים ביניהם, ברור שלרפא יש מול 'נולה' קצת מהמחסום המנטלי שיש לפדרר נגד נאדאל. יהיה מעניין לראות איך המאמן, דוד טוני, והשור הספרדי משנים משהו בסגנון המשחק לקראת ה-US Open.

רפאל נאדאל. עומד בפני אתגר חדש (רויטרס)
רק לפני חודש, למרות ההפסד בגמר פריז לנאדאל, אמרנו כאן כי פדרר עדיין חי וחובט, בעיקר בזכות תצוגת הענק שלו מול ג'וקוביץ'. אבל הנה המאסטרו עצמו דאג להחזיר את כולם למציאות הדי עגומה מבחינת אוהדיו: הוא כנראה לא עומד בקצב של הדור החדש.
עזבו שההפסד לג'ו ווילפריד צונגה היה ברבע הגמר, בדיוק כמו בווימבלדון אשתקד מול תומאס ברדיך. משום מה, יש הרגשה שההפסד הזה משמעותי הרבה יותר מסתם הנתון הסטטיסטי שזו הפעם הראשונה בגראנד סלאם בה איבד יתרון 0:2 במערכות (אחרי 178 נצחונות ביתרון כזה). פדרר נראה כבוי, חסר אמונה ואולי גם הוא מבין, רגע לפני שהוא חוגג 30, שלא בטוח שישוב למעמדים הגדולים.

רוג'ר פדרר. סדר עולמי חדש, רק שהוא לא התרגל אליו (AP)
הוויליאמסיות חזרו לשחק, מריה שראפובה חזרה לכושר ולי נה שלחה מסר בפריז. אבל לאלופת ווימבלדון 2011 קוראים פטרה קביטובה. הצ'כית הנהדרת הגיעה כמעט משום מקום (נכון היא היתה 8 בעולם, אבל עדיין) ועשתה את כל הדרך עד התואר, עם טניס התקפי ואיכותי שהרשים ביציע אפילו את אלילת הילדות שלה, מרטינה נבראטילובה.
עוד יותר מרשימה מהיכולת היא הצניעות של קביטובה מחוץ למגרש וההורים, שעשו את כל הדרך מהעיר פולנק כדי להיות בגמר, ודאי גאים בילדה המתוקה והביישנית שלהם.

פטרה קביטובה. אלופה חדשה ומרעננת רשמית לסבב (AP)

אנדי מארי. מסתמן כלוזר הנצחי בטניס העולמי (AP)
עד לפני שנתיים-שלוש, אנדי מארי היה יחד עם ג'וקוביץ' צלע ראויה בטופ-4. שניהם ניצחו פה ושם את הגדולים, לקחו שם ופה תואר כזה או אחר אבל מאז, רק הסרבי התקדם ועשה את הצעד הגדול קדימה. מארי נשאר תקוע בעמדתו, עם לוזריות שגורמת לאוהדיו בווימבלדון להתגעגע אולי לטים הנמן. לפעמים יש הרגשה שגם אם רק בריטים ישחקו בטורניר, הוא עדיין לא יעבור את מחסום חצי הגמר. לפחות אמא שלו נהנית לפנטז על היריבים שלו.

שחר פאר. התקדמה אחורה במקום קדימה (AP)
העברת משחקי מפתח לערוץ הלייב בתשלום כבר לא אמורה להפתיע מי מאיתנו, גם לא ההערות המבישות של חלק משדרי ופרשני הערוץ במהלך השידורים (על אוהדות או שחקניות עודפות משקל כאלה ואחרות).
אבל כן אפשר לברך על צירופה של ציפי אובזילר לצוות הפרשנים (מה שהוסיף לא מעט לשידורי הנשים) ועל כך שפדרר לא עלה לגמר, מה שמנע מכולנו את אייל קיציס המרגיז וחוסר האובייקטיביות שלו בשידור המשחק האחרון. אה, יפה גם שבניגוד לרולאן גארוס, הפעם קיבלנו דיווחים על הטורניר בחדשות הספורט.