כמו מרבית ההחלטות בבית המשותף, גם החלטה על בחירת ספק גז או החלפתו צריכה להתקבל ברוב ובכתב. עם זאת בשונה מהחלטות אחרות, לא מדובר של בעלי הדירות, אלא דווקא ברוב מתוך הצרכנים המחוברים למערכת הגז המרכזית. המשמעות היא שהצרכנים שהחליטו להתנתק ממערכת הגז המרכזית, אינם בעלי זכות הצבעה במקרה זה.
בשנים האחרונות החלו להתקין צובר גז אחד לכמה מבנים הסמוכים זה לזה. גם כאשר מותקן צובר גז אחד למספר בתים משותפים, ההחלטה תתקבל על פי רוב של הדיירים המחוברים למערכת הגז המרכזית, והעובדה שצובר הגז נמצא דווקא סמוך לבית משותף ספציפי היא חסרת משמעות.
כדי להתנתק מספק גז, יש צורך ברוב של בעלי הדירות הצורכים גז, שיחתמו על הודעה לספק על סיום החוזה עמו. כאשר ההחלטה מתקבלת כדין, ספק הגז היוצא לא יכול לערער עליה או לעכב את ההתנתקות, ועליו לנקוט על פי הוראות החוק הבאות:
כאשר מוחלף ספק הגז, אסור לבעל דירה הקשור למערכת הגז, להתקין מתקן גז נפרד להספקת גז לדירתו.
במקרים רבים מתבקשים הדיירים לשלם פיקדון עבור מתקני הגז שהותקנו על ידי ספק הגז. החוק קובע כי ספק גז שקיבל הודעה על סיום חוזה הספקת הגז, חייב להחזיר את דמי הפיקדון במועד פירוק מתקני הגז או לא יאוחר מתום 30 ימים ממועד קבלת ההודעה, הכל לפי המועד המוקדם יותר.
הפסיקה הבהירה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי לאחר שהספק היוצא קיבל את ההודעה על סיום החוזה, הוא אינו יכול לפנות לצרכנים ולשכנע אותם בהוזלות או בהטבות להמשיך עמו, אלא לאחר חלוף מחצית השנה מיום הפעלת המערכת המרכזית על ידי ספק החדש.
משום כך על הדיירים לשים לב, כי הודעת ניתוק אינה שלב במו"מ עם הספק הישן ואינה יכולה לשמש כלי "להבהיל" אותו לקראת ניתוק. כריתת הסכם עם ספק חדש מחייבת וספק הגז הישן לא יכול לבצע כל פעולה שתשנה זאת.
הכותב הוא שותף בכיר במשרד עורכי דין מילר ושות. הכתבה אינה תחליף לייעוץ משפטי אלא כללית בלבד. בכל הליך משפטי או אחר מומלץ לפנות לעו"ד להתייעצות ולהמשך הטיפול.