לא צריך להיות מומחה גדול לכלכלה כדי להבין שמשהו משובש בכל המערכת הכלכלית, ואולי בעצם בפילוסופיה של הכלכלה. המחירים מאמירים, הכלכלה העולמית שברירית, הבורסות מיטלטלות ועימן החסכונות וההשקעות של מיליארדי אנשים, פערים בין עשירים לעניים מתרחבים - יש המתעשרים בין לילה ויש הקורסים ביום.
מצד אחד יש שפע, ומצד שני יש רעב, מצד אחד המדפים בחנויות עמוסים בכל טוב ומצד שני קשה יותר לרכוש אותם. מצד אחד בונים דירות, אבל מצד שני רכישת דירה או אפילו השכרת דירה הפכה להיות לכמעט חלום בלתי אפשרי.
הבנקים, הקרטלים והטייקונים שולטים במרחב הכלכלי, קובעים את כללי המשחק, את המחירים, ואת היכולת שלנו להתנהל כלכלית.
בהבנתי הכלכלית הדלה, אני מבין שכלכלה בנויה על היצע וביקוש. אני גם זוכר את שלימדו אותי, שבימים עברו, ימי טרום מטבע, הכלכלה התבססה על חליפין - אדם בא לשוק עם עגבנייה והחליף אותה עם זה שנתן לו תמורתה מלפפון. כך נקבעו השערים בשוק. אחר כך באו המטבעות שסימלו כוח קנייה.
אלא שבשלב מסוים נכנסה לתמונה מילת המפתח, שבמחשבתי התמימה היא אם כל חטאת, והיא זו שהחלה להרוס את הכלכלה, את העובדים, ואת המשפחות - הריבית.
כך הגורמים המנהלים את הכלכלה - הבנקים, המלווים הפרטיים, ושאר בעלי הממון - החלו לשעבד את אלו שאין להם. הם נתנו להם הלוואה בחיוך רחב והפכו אותם לעבדים נרצעים שלהם למשך כל חייהם. פתאום התברר לאנשים אחרי שנים של החזרי חובות, שהם בסך הכול החזירו את הריבית ועדיין לא החלו להחזיר את הקרן. ההלוואה תפחה ותפחה - ואיתה השיעבוד. כך יצרה הריבית שרשרת מזון אבולוציונית של ריבית, וריבית דריבית, שכל אחד בדרך בשרשרת הריביות הללו מנסה לגזור את הקופון שלו.
אנחנו כל כך רגילים למציאות כלכלית של ריבית, עד שאיננו יכולים לדמיין אפילו עולם ללא ריבית. כל העולם הכלכלי בנוי על ריבית. כולם נוגשים בכולם. ונכון, גם העולם היהודי תיקן תקנות כאלה ואחרות כדי להסדיר ענייני ריבית והלוואות - בין אם זה "היתר עיסקה", "פרוזבול" או תקנות כלכליות אחרות. כוחות השוק היו חזקים ותובעניים, ולא הייתה ברירה אלא לתקן תקנות שיאפשרו התנהלות כלכלית.
ועם כל זה, בימים של מחירי קוטג' מאמירים, של חלום רכישת דירה ההולך ומתרחק מזוגות צעירים, של תחושת מחנק מהבנקים והמשכנתאות, מותר לחלום לרגע על עולם דמיוני, אוטופי, תמים, של חיים בלי ריבית. לדמיין לא עולה כסף.
לפני שמטקבקים וקופצים להגיב - בואו נחשוב רגע על עולם בלי ריבית, ובלי כל מיני כבישים עוקפי ריבית. עולם שבו באמת כללי המשחק הם של היצע וביקוש, של עלות אמיתית של מוצר, של אנשים שחיים ממה שיש להם, ולא מכל מאשראי מפתה שמתגלה אחר כך כמלכודת דבש.
מעניין שהתורה בכמה וכמה מקומות, בבואה לדבר על חברה מתוקנת ומוסרית, עסקה והתמקדה בנושא הריבית. למשל: " אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ: (שמות כ"ב).
על זה אמר רש"י - נֶשֶׁךְ, ריבית שהוא כנשיכת נחש, שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו, כך ריבית, אינו מרגיש ואינו ניכר, עד שהריבית עולה ומחסרו ממון הרבה". כך ניתן למצוא בעוד מספר מקורות את גישתה של התורה, והתייחסותם של חז"ל לסכנות ולהשלכות של הריבית.
אני לא אומר שזה רלוונטי להיום. ייתכן שהיום זה באמת מדע בדיוני ליצור עולם כלכלי ללא ריבית. אבל אני כן אומר, ודווקא בימים של אי-יציבות כלכלית, של כלכלות קורסות ושל שבריריות פיננסית המביאה מיליונים ברחבי העולם ובארץ אל עברי פי-פחת, שמותר לנו בענווה גם להתבונן בתורה ובמודלים הכלכליים שלה, הכוללים ענייני ריבית, שמיטה, יוֹבל, לקט שכחה ופאה, דיני הלוואה וצדקה, שערי מטבעות ומחירי מוצרים, דיני הונאה ואונאה, וכן הלאה ערכים הבאים להסדיר מערכת יחסים כלכלית חברתית.
אולי זה לא ישים ולא מעשי - אבל זה ודאי מצריך לימוד, במיוחד כאשר החלופות הכלכליות המוצעות לנו בימים אלו של "קפיטליזם חזירי" ושל תחושת מחנק כלכלית - הם לא משהו משמח ומרענן.